כי היא בחרה
כי היא בחרה
זה חלקי – רק התחלתי…
חולדה לא חשבה שהוא ישאר בחיים
הוא יצא מהמערה, והיא ידעה- הוא הולך לבלי שוב
היא הביטה אחריו
והעיניים שלה, העיניים היבשות תמיד, מחול המדבר, מחול החיים
הזילו דמעה
דמעה בודדה
על איש, שהיה שלה, והלך.
והיא לא הצטערה, היא לא, אפילו כשנתן לה גט על תנאי
שלא ישוב.
אפילו כשכל כך רצתה להגיד לו
שלא ילך
שלא ישאיר אותה, ככה לבד.
יהוידע מושך לה בשמלה
והיא, חוזרת לקרקע המציאות,
קרקע המערה,
"אמא" , הוא אומר, "אמא, איפה אבא הלך?"
והיא מרימה אותו, מחבקת, הדמעות מסמאות סוף סוף את עייניה, והיא, לא מכירה אותן, לא מכירה בהן, מחביאה אותן בבגדיו של הפעוט.
"הלך." היא לואטת, מוציאה בקושי את המילים, "הלך, הוא עוד מעט יחזור",
הוא מאמין לאמא שלו, והולך בצעדי פעוט, אל תוככי המערה, לא יודע שאולי הוא כבר , אולי הוא עוד מעט.
יתום קטן.
והיא גם רוצה כמוהו, לדדות בצעדי עולל, יד ביד בידיו של אבא, שבניגוד אליה – לעולם, לעולם לא ישקר.
Log in to reply.

