כי מורה היא בעצם – מה?

[מירי memory]

את כותבת ממש טוב!

אבל לא אהבתי את שורת הסיום 🙁

[רחל]

אכן מקצוע לא פשוט והדרישות מכל הסובבים… הצוות, ההורים, הבנות…

מתעניינת, את כיום עדיין מורה, או שפרשת?
איזה גילאים לימדת?

[דיתי דאל]

את יכולה פשוט להחליף את המילה “מורה” במילה “אישה”.

כי טיפוס מריר/ מתלונן זה עניין של אופי.

יש כאלה שהיו רוצות להיות מורות ולא הלך להן, לכן אם מורה מתלוננת- הן ממש מתקוממות במחשבה של: אז בואי תתחלפי איתי…, אני אוי אוי אוי פקידה ועובדת גם בערבי חג…

אז לאלה אמסור: תאמיני בדרך המיוחדת שלך ששלח לך הבורא, ןתביני שאת מיוחדת לא פחות מלו היית מורה.

למרות שאין לך הילה ואצילות של מורה. לפחות אינך משקרת כמותן… (אל תקפצו עליי, לא מכלילה, רק אומרת מציאות שחוזרת על עצמה באופן כללי ולא כוללני)

מקווה שהובנתי ולא דרכתי על מוקשים…

[חיה]

זה קצת מעניין – להכליל – ואז לומר שאינך מכלילה….

אבל הבנתי אותך מצוין

ובאמת כל העוסקות בתפקיד של חינוך מול ילדים ונוער

מצויות כל הזמן בעבודה פנימית לא להגיע לפיצול

ולהבין כל הזמן מי ה’אני’ האמיתי שלהן [ולא, לא מחייב שהוא נשגב יותר מעובדת במשרד]

ואותו לשדר לעצמי, לתלמידות ולעולם

והבנות – הן קולטות אמת ושקר מצוין….

[דיתי דאל]

באופן כללי, ולא כלל המורות.

[חיה]

תודה על התגובות

כן, אני זוכה להיות מורה, ומחוברת מאוד לשליחות שלי ולבנות המתוקות

השיר מבחינתי לא ניסה לבטא רק מרירות ותלונה (כמו שכולנו אוהבת לפעמים…😉)

אלא סוג של עייפות מבורכת עם הומור ציני בקצוות….

[rinatshsh]

אהבתי ממש!