כמה אני דומה לך, אבא!
כמה אני דומה לך, אבא!
בסוף עזבתי, אבא.
כמה יכולתי, כמה
לאהוב עד מוות,
ולכעוס כל כך.
ולא הצלחתי לשנוא,
לא הצלחתי.בסוף עזבתי,
כמה יכולתי לסחוב
כמו ציפורן חצי תלושה
שורטת, מצערת
בסוף תלשתי, ב"שינוי".אבל אבא, אתה יודע
לא הצלחתי לשכוח ממך
אף לא לרגע.
בכיכר, בלילות הקרירים
המהמו בהבנה,
"את בת שלו,
כמה שאת דומה לו."שם, בכפר קטן ופרימיטיבי,
עצרה אותי אישה כהת עור
והתרגשה באנגלית שבורה:
"את, את הבת של אבא שלך!
רואים עליך, מיד!"אבא, לא הצלחתי לשכוח ממך
עשית אדם- בצלמך וכדמותך."ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו" (בראשית א', כ"ז).
Log in to reply.

