הכללים לא קדושים:)
היום בפירוש משתמשים בז’אנר הזה בתוכניות סמינריות
וממש לא תמיד מביאים מבחוץ – לפעמים כל העניין הוא כאילו חברה שלהן שמדברת.
שתי דוגמאות: תלמידה שעלתה לעשות את ספוקן – רגיל
תלמידה שחצי הציגה, אבל כן אמרה ממש את דברים
ואם כבר מדברים על כללים – אז היא ממש לא עמדה ודיברה אלא זזה
והיה מסך מאחוריה
אתן יודעות איך התחיל הז’אנר הזה?
באמריקה קבצני רחוב עמדו בכיכרות ונאמו את מה שהיה להם לאמר…
אז זה בסדר, גם רכזות חברתיות יכולות להמציא:)
ואולי יש עוד דברים שעושים עם זה, אני לא יודעת.