כעס הוא בעצם מטריה/ שיתוף
-
כעס הוא בעצם מטריה/ שיתוף
אף פעם לא חשבתי שכעס הוא בעצם מטריה,
מגן מהגשם.
כעסתי, זעמתי, האשמתי שנאתי.
לא ראיתי את הטיפות שנערמו מכל עבר.
מבקשות תשומת לב.
הכנסתי עוד אנשים לתוך המטריה המגוננת,
ייבשתי את הגשם שבליבם.
זה קשה לעמוד חשוף מול הגשם.
אבל המטריה והמעיל גמרו לי את האוויר.
אז הסרתי אותם קצת, אפשרתי לאוויר לחדור אלי.
ואז הוא הגיע.
מבול חזק שחיכה להזדמנות להרטיב את ליבי הייבש.
עמדתי חשופה מול כל הדמעות.
מול כאב תהומי שאיך אפשר לשאת.
הדמעות המיסו את הדמות הקשוחה, הכועסת, המאשימה
והתחברתי אלי….
וואי זה יותר מדי, זה חשוף מדי, איפה המטריה?
לא יכולתי יותר עם הגשם, הוא היה חזק וכבד.
שמתי שוב מטריה, וצעיף.
והמשכתי את החיים.
אבל משהו בכל זאת נסדק שם.
הריאות שלי שאפו אוויר והפצירו בי – עוד קצת.
אז הסרתי עוד קצת, נתתי להם לנשום
נתתי שוב לליבי להתרטב
להרוות את האדמה בטל מלוח על ילדה קטנה. עלי.
ילדת חורף שלא מכירה אביב.
Log in to reply.