כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
כתובת שרשומה על פסנתר\ זה קרה באמת!!! נכון מרגש???
-
כתובת שרשומה על פסנתר\ זה קרה באמת!!! נכון מרגש???
זה קרה יום אחד,
גרוע במיוחד,
כשהרגשתי שכל העולם כולו-
בנתיב הנגדי,
ואין אפ’חד שאני חשובה לו בכלל.
מסוג הימים האלה שאת לא מצליחה אפילו להביע,
את כל מה שצורח לך בפנים.
הלכתי לכותל,
אולי זה יעזור לי להוציא את הכאב.
אולי זה יעזור לתמלל את הבלאגן.
עמדתי שם מול
כותל. אבן.
וכלום לא הזיז לי-
לב .אבן .
רציתי לדבר. לספר. להתפלל.
רציתי לפרוק.
ו—
לא יצא לי כלום.
היה לי יבש כל כך מבפנים.
שאלתי אותי למה אני ככה,
חסומה?
איזה קול פנימי כזה מצונף לחש לי בכאב –
למה נראה לך שלמישהו אכפת בכלל?
תראי מה הולך איתך!
את לא רואה ת’כתובת שרשומה על הקיר?
את לבד בזה.
ל ב ד .
ואז,
ואז הלב שלי התפוצץ.
וכמו דיסק תקוע אמרתי לו.
לא רוצה להרגיש לבד.
לא רוצה להרגיש לבד.
לא רוצה להרגיש לבד.
רק חזרתי על השורש ב.ד.ד בכל הווריאציות שלו.
ובכיתי.
בכיתי את ההרגשה הזאת שהתנחלה לי על הלב.
בכיתי את האבהות הטובה של ה’,
שלא ברורה לי מספיק.
מטעמים כואבים.
בכיתי את התפיסות הכל כך שגויות שיש לי עליו.
את התחושה הלא ראויה הזאת,
את הילדונת הקטנה הזאת שנשארה לבד כל כך בתחושה,
שלא מצליחה להרגיש אחרת.
בכיתי את הכאב הזה של להרגיש לבד.
כל כך לבד.
עמדתי שם ובכיתי לו כמו ילדונת שיודעת רק חמש מילים.
אבא. לא. רוצה. להרגיש. לבד.
זרקתי לי רימון הלם ללב,
במודעות הזו ללבד שלי,
הפנימי,
ללבד שלי מולו.
הלכתי והשארתי זירה מדממת בפנים.
המילים האלה חזרו לי כמו מנטרה בראש.
לא. רוצה. להרגיש. לבד.
רוצה אותך אוהב, מבין, טוב.
רוצה אותך שלי. עמוק.
יצאתי לי משם בסערת רגשות,
והמשכתי להרגיש את הלבד הזה שגיליתי בלב שלי.
וכאן מתחילה הפואנטה,
החברה שהגיעה איתי, התחילה פתאום לדבר על אמונה.
בדיוק עכשיו שהיא תדבר בכזה להט?
אמרתי,
“וואלה! נשיקה של השגחה”.
אבל זו הייתה נשיקה מהסוג המציק.
הציק לי שאני לא לוהטת כמוה,
לא חמה מספיק באמונה כמוה.
אמרתי לה שאני מעריכה את זה,
הודיתי שאני קצת מקנאה,
סיפרתי שלפעמים כל כך קשה להאמין,
ומרגישים לבד.
ואז זה קרה.
הגיעה הההנשיקה הגדולה,
על הפסנתר בפארק מאחורי תחנת הרכבת.
היו מוצבות אותיות באנגלית.
באינסטינקט טבעי של אחת עם אהבה לשפות ומילים,
קראתי אותן תוך כדי שאני מקשיבה לתשובה של החברה,
היה כתוב שם באותיות צהובות:
YOU ARE NOT ALONE
את לא לבד.
ככה. סתם. פשוט.
ה’ שלח לי מכתב.
עם ארבע מילים קולעות.
מרגשות.
בצהוב שזוהר.
על פסנתר רחוב,
שחור. שמדגיש אותן.
בת שלי.
אני פה.
איתך.
את לא לבד.
תראי אותה,
זו הכתובת האמיתית שרשומה על הקיר,
סליחה,
על הפסנתר,
וזה גם בהשגחה מדוייקת,
רק כי זה יותר רומנטי לך.
רק כי זה נראה יותר מרגש.
אומנותי. מתאים לאופי שלך.
רק כי את חשובה לי, בת.
רק רציתי לומר ש-
אני איתך.
מכיר אותך,
יודע מה מתאים לך עכשיו לקבל,
ומה מתאים לך לא לקבל.
ואת לא לבד.
את לא לבד בת.
-
13 תגובות
-
מדהים!
היטבת לתאר את הרגשות העמוקים במילים יפות. נוגעות. שוות לכל נפש.
-
ואוו מדהים כל כך
הלוואי אבא
שהיינו מוצאים
את הנשיקות שלך
כל היום
הן בעצם מפוזרות
מחכות סביבנו
ואז כשמגיעים
לעומק הזה
שנואש לנשיקה של אבא
הוא פותח לנו את העניים
למצא אותה
-
אמא’לה,
יותר נכון אבא’לה:)
זה נכון!!!
ותודה ציפי!
-
אמאלה מרים אין לי מילים
נגעת במקומות הכי רגישים!!!
זה הזכיר לי שלפעמיים לא היתה בי את היכולת להתפלל הרגשתי חסומה
ואז הייתי אומרת לו:אבא לא מסוגלת להתפלל אליך ,לבקש ו-סליחה
אבא לא נעים לי באמת כי עכשיו אני הכי צריכה להתרפק עליך ולזכור שרק אתה באמת בשבילי.
הרגשתי ממש לא נעים מולו ואז ראיתי שכתוב על בני ישראל במצרים שבגלל העבדות לא היה בהם פניות להתפלל
ויזעקו אל ה’…ותעל שוועתם…מקוצר העבודה…והם צעקו אבא אנחנו לא מסוגלים להתפלל אלייך בגלל העבודה הקשה.
וה’ כ”כ אוהב את הזעקה הזו כ”כ אוהב שהילדים שלו נזכרים בו וצועקים את נשמתם
הוא רק מחכה שידברו איתו ואז הוא עונה ומחבק ושולח לנו נשיקות אהבה.
-
יאו
איזה נשיקה
אמאלה
כל כך מרגש
תראי כמה הוא אוהב אותך❤
-
אני עם צמרמורות.
-
התיאור מצמרר וכ”כ נוגע בלב.
כנראה שבזה שהכרת בתוכך את תחושת הלבד
זה גרם לך לרצות להרגיש שאת לא לבד
וכשמחפשים את ה’ תמיד מוצאים.
תודה על השיתוף!!!!
-
מרגש!!
אין מילים כמה נכון!!
כ”כ יפה ונוגע!
כ”כ אמיתי!
רק צריך לפתוח עיניים לראות כמה שהוא תמיד איתנו שולח נשיקות כל הזמן!!!
-
אאוצ’,
נוגע.
נכון.
אמיתי.
-
ואו מרים קנאהההה
ככה לקבל נשיקה מאבא
כל המילים שלך טלטלו לי בלב !!!
תודה על זה!
-
וואוו ריגשת אותי,
במקרה הכיתוב שיש על הפסנתר הוא על בן דוד שלי.. שחטוף בעזה… (אלון אוהל)
הכתיבה שלך מהממת!!
כתבת רגשות וסחפת אותנו איתך..
תמשיכי לשתף..
-
תודה מיכל,
ורות אני בהלם,
לא שיערתי שהכיתוב הזה מסמל אותו,
אולי תכתבי לי את השם שלו,
מרגישה עכשיו מחוברת לכל מה שקשור לטקסט הזה יותר מתמיד,
ואתפלל עליו בל”נ,
כל כך מרגש שזה מה שכותבים עליו. גם כשהוא שם. מרגיש לבד. הוא בעצם לא לבד.
וככה בחרו להביע את זה בכזו אמונה.
איזה מרגש!
-
מרים אהובה,
קוראים לו אלון בן עידית,
הוא מאוד אוהב אנשים ומוזיקה, ובעיקר פסנתרן מוכשר.
הוא ניגן לפני שיצא למסיבה בדרום והוא השאיר את הפסנתר פתוח,
אמא שלו לא סוגרת את הפסנתר עד שהוא יחזור וינגן שוב,
ועכשיו המשפחה שלו יצרה עבורו את הפסנתר הצהוב, כדי לאפשר לנגנים ולכל מי שמגיע לכיכר החטופים
להתחבר אליו דרך המוסיקה.
על הפסנתר הם כתבו את המשפט- “Alon, you’re not alone”.
—
אח שלי הקטן קידם את זה שבכל עיר ועיר – יהיה לפחות פסנתר אחד שיוקדש לאלון…
שאנשים ינגנו ויעשו טוב לאנשים אחרים.. לזכות אלון…
ובעצם התרגום של הכיתוב זה- “אלון אתה לא לבד”.
—
וזהו הלוואי והוא יחזור חזרה,
בריא ושלם, נפשית ופיזית…
ושיחזור בתשובה שלימה…
Log in to reply.
