כתיבה שמוקדשת לכל מי שלא מצליחה לאמין בסוף טוב…
כתיבה שמוקדשת לכל מי שלא מצליחה לאמין בסוף טוב…
אולי לכל הסיפורים יש סוף טוב,
אנחנו פשוט עוורים מכדי לראות.
עסוקים מדי בכאב שלנו, לא מוכנים להרים קצת את הראש,
להבין שיש עוד טיפה והרבה מאחורה.
לא מסכימים להשלים עם עבר. לא רוצים לשחרר.
מתעקשים להאמין שהגיע הסוף, לא טומן בחובו גם שרידי התחלה.
אולי בכל השירים יש גם מילים של נחמה,
אנחנו פשוט חרשים מכדי לשמוע.
אוהבים להתרפק על עצב נלחש בין מילים.
אוהבים להאמין לדמעות שלנו, לדעת שכבר אין יותר תקווה.
ממאנים להינחם על כל מה שאיבדנו, לא מביטים אמונה.
לא מנסים לכתוב את השיר מחדש.
אולי בכל הדרכים יש מי שמכוון, אנחנו פשוט קטנים מכדי להבין.
יודעים רק לוותר כשהתארכה הדרך, צועקים שאין כוח בצומת שבילים.
לא רואים שיש שם מי שמחכה. שהוא היה שם מההתחלה.
למה רק בירידות קל לנו, בעליות פתאום הכל קשה.
אולי לכל הסיפורים יש סוף טוב.
אנחנו רק לא רוצים להאמין.
לשמוע.
לראות.
אולי יש סוף כזה שמוכן לנו בקצה הדרך
אנחנו פשוט אילמים מכדי לבקש.
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.




