כתיבת סיפור

[מרים סולובייציק]

לא הבנתי מה את צריכה.

[מרים סולובייציק]

ישנה מאוחר, השעה 2 לפנות בוקר פוגשת אותי אומרת לעצמי: כבר 2 צריך לישון, אבל לא עושה למעשה. האי שקט מטלטל את נשמתי. ואז אני עושה דבר שעוד יותר מפריע לי לישון – קוראת וכותבת מיילים, תגובות ל”קדם” ולעוד פורום מסוים. מתכתבת עם חברות, ורק לא מעיזה להתקשר לאף אחת מהן למרות שאני יודעת שהן ערות (ע”ע תגובות ל”קדם”,) התכתבויות עם חברות אני רואה בדיוק שהתגובות שלהן הן מעכשיו, תודות ל”קדם” על האפשרות לראות כל תגובה באיזו שעה היא נכתבה. בסוף אני סוגרת את המחשב ונרדמת איכשהו.

מתעוררת ב6 בבוקר, צריך לעשות הליכה. מי עושה הליכה ב6 בבוקר??? לא מי שנרדמה אחרי 2. משתיקה באופן זמני את השעון המעורר וממשיכה לישון. מתעוררת ברבע לשבע, בשבע, ואז בשמונה וחצי. אז אני קמה מהר-מהר! צריך להספיק להתפלל לפני סוף זמן תפילה.

הערה: אתם לא פוגשים ילדים שמתעוררים בבוקר, או כאלה שמעוררים אותם בבוקר, בסיפור הקצרצר הזה מפני הסיבה הפשוטה, שאם אכתוב אותה היא תהפוך את הסיפורון הזה לספר שלם. עדיין (אם בכלל), לא נערכתי לכתיבה על הנושא: “הילדים שלי באומנה”.