כתיבת תוכן להלכות לשון הרע
-
כתיבת תוכן להלכות לשון הרע
יש לכן רעיון מה אני יכולה לעשות עם הרבה מאוד קטעים שכתבתי והקלטתי בנושא לשון הרע?
כתבתי שלושה סבבים של ארבעים יום, וקיבלתי משובים חיובים מהקהילה שפרסמתי/ הקלטתי בה את הקטעים.
מדובר בשלל קטעים, גם הומוריסטיים, עם רעיונות מקוריים שתואמים לתקופה.
חלקם ראויים לקריינות בשל קולות מגוונים, מבטאים וכו’, וחלקם מתאימים לקריאה.
קטע לדוגמא:
“בואי הנה ידיתי היקרה, התקרבי אליי” שמעתי קול ידידותי מבין דמדומי מוחי שהיה ערוך כבר לשנת לילה. פקחתי עין אחת, לאחר מכן את השנייה וראיתי מול עיני את המלאך הממונה על הסדר והארגון בחדר ההמתנה.
“קראת לי?” הנדתי את עיני הנה והנה בתהייה.
“גרסת תהילים? שתית דברי אלוקים חיים? את מסודרת?”
הנהנתי, “אכן, תודה רבה, השירות פה עשר”.
“אוי לבריות מביזיונה של תורה רה רה רה”. לפתע קול נעים הדהד באוזניי, ליטף בחמימות בלתי מוסברת.
“אה, זאת בת קול” המלאך הביט בשעון, “התוכחה היומית”.
נאלמתי על מקומי.
“לעניינינו” המלאך פסק “את מרת איטה פולנסקי?”
“אכן” עפעפתי ונלחמתי בדמעת געגוע חצופה שנקוותה בזווית עיני.
“בואי אחרי בבקשה”.
התמתחתי על מקומי, מסוחררת מעט מהבהלה. עד שהתרגלתי לרעיון שאני פה, ועד שהסתיים לו המשפט המתיש שהצריך את הדיין הראשי לרוץ כול רגע למשרדם של חז”ל על מנת להיוועץ בנוגע למעשים קטנים וגדולים שמצאו על ציר הזמן שלי, ועד שקיבלתי את גזר הדין הארעי עד שיסיימו לבדוק את ספר הזיכרונות שלי – מגיע המלאך הממונה על הסדר והארגון בחדר ההמתנה ומקפיץ אותי שניה לפני שהעייפות מכריעה אותי.
“תעמדי פה” המלאך ציווה אותי, וכך עשיתי. עמדתי כמו ילדה טובה, אפשר אחרת? הבחירה כבר לא בידיים שלי, הנר כבה.
“מרת איטה?” לפתע נגלה אליי מלאך יפה תואר ממצוות, אור חמה בוקע מפניו, “האם את העברת ביקורת נוקבת באוזניי בעלך שיחיה על חברתך, הגברת גיטל מנדלוביץ, לפני כחמש- עשרה שנים על כך שרצתה לפתוח גמ”ח יולדות?”
“מה כוונתך מר מלאך? אני לא זוכרת שגיטי חברתי רצתה לפתוח גמ”ח יולדות” הבטתי עליו בעיניים מוצרות, מתחננות לרחמים.
“חשבי טוב, יש לי את כול הזמן שבעולם”.
“אינני זוכרת” השבתי בקול רפה ומוחי חיפש בקדחתנות אחר רמז לטענות שהופנו נגדי.
“בית דין של מעלה אותר את ספר הזיכרונות שלך ומצא אותך זכאית. רשאית להיכנס להיכלה של הרבנית קנייבסקי”.
ליבי ניתר בהתרגשות לשמע הבשורה. “אבל עד ש..-” המלאך לפתע חתך בחדות “עד ששמענו את הדברים הבאים:” המלאך הסיט את ראשו לעבר מסך גדול בו ניתן לראות את עולם העשייה, בו כול הלבבות פועמים.
“עד ששמענו לתדהמתנו את דבריה של הגברת גיטל מנדלוביץ”.
הסטתי את המבט לעבר המסך וליבי הלם בחוזקה. הבחנתי בבואתה של חברתי גיטי היושבת במטבח ביתה ומספרת לבעלה על עוגמת נפש שנגרמה לה לפני כחמש- עשרה שנים כשרצתה לפתוח גמ”ח יולדות לחברות השכונה, וחברתה איטה הניפה את ידה בביטול ואמרה שזאת חוצפה להטריח נשים צדקניות, ולגזול מכספי אברכים.
איטה מנדלוביץ העבירה את מבטה מהמסך למלאך, ומבוכה גדולה עמדה באוויר הדחוס, מבוכה שאין לתאר בעולם ההוא, דחוס, מחניק, צפוף צפוף.
“אני מצטער מרת איטה, כרגע בשל התזוזה הטקטונית שעולמנו ידע עם הגילוי המזעזע מעולם העשייה, שנשלט באופן ישיר ממנו, את נשארת עד בירורם של חז”ל, בחדר ההמתנה” הרגשתי שהוא מבין לליבי אבל המשיך ואמר : “ואם את שואלת את עצמך מה בנוגע לגיטל, אז לצערנו בשל כך שגינתה נפטר, חז”ל גזרו עליה נידוי.
הרגע קיבלתי לידי את המברק הפוסק שיש תקנה וחרם קדמונים, לא להוציא לעז ושם רע על המתים, וגם אם היה עם הארץ. כל המבזה מת עוון חמור הוא וחייב על כך נידוי”.
חזרתי לחדר ההמתנה ברגליים כושלות, אבל לא לפני שהעפתי מבט אחורנית לעבר המסך וגיליתי את דמעת הצער הגדולה שזלגה מעיניה של גיטי ונקוותה בצווארון אפודתה.
כמה נורא זה שהשער נסגר, הנר כבה, ולא ניתן עוד לעשות תשובה.
Log in to reply.