ל”ג בעומר היום | שרה לרנר

[Ruchama F]

😰😨😪וואווווו איזה כואב זה

כל כך מזדה ה איתך שאת לא מצליחה להתרגש

זה שלב שאוטומים ולא מרגישים שבת בחגים ורק רוצים

שאבא יפתח לך את הלב להרגיש אותו קרוב אליך להרגיש את הקדושה

את הטעם של שבת וכל חג להרגיש מחוברת וקשורה.

רק תפילות מלב עמוק מרצון חזק להרגיש את אבא כאן לידך תומך ומאזין.

אבל לא הבנתי את הקשר של הפצועים ומתמתיקה —

[שרה לרנר]

תודה על התגובה שלך!

הקטע מדבר על אסון מירון – זה הקשר של הפצועים.

המתמטיקה – תקראי שוב את השורות שם…

[תמר זיו]

וואו, שרה, שיר יפהפה. אין מילים 🙂
היו חסרות לי עוד כמה נקודות (בפיסוק). היו שורות שלהרגשתי ביקשו “להיסגר”
(היו כמובן גם כאלה שדיברו דווקא בגלל ה”פתיחות” שלהן… תרתי משמע)
לטעמי, ההכפלה של השורה האחרונה קצת הורידה. אחרי פעם אחת של “לא מצליחה”,
הרגיש לי: אין מילים.
אבל כשהמילים נכתבו שוב… הן נמצאו.
כמו כן, היה חסר לי פתח במילה עַם. וגם ניקוד בשורה “מספרים מספרים”. עם ניקוד
הצימוד ברור יותר.
איזה כיף לנתח שיר של מישהי שאני יודעת שהיא תשמח בניתוח, גם אם הוא כולל
הערות 🙂
והתייחסתי רק למבנה ולא לתוכן. כי על התוכן – כאמור – אין מילים – – – – –

[שרה לרנר]

תודה, תמר.

אומר את האמת: את כנראה צודקת בקטע של הפיסוק. עשיתי משהו שהוא אולי לא כל כך נכון מבחינת הפורום, והעליתי את הקטע מיד אחרי שכתבתי אותו.

מה שקרה הוא כמו שתיארתי: ישבתי ליד המחשב בניסיון לעבוד, שמעתי את השירים מבחוץ, ולא הצלחתי להתרכז, כי חשבתי רק על אסון מירון (אני מכירה אישית את אביו של אחד הפצועים קשה, שמוגדר כצמח עד היום. מזכירה כאן את שמו: יוסף עזריאל בן חיה מיכל, וגם אלעזר בן ראומה, לרפו”ש).

אז פשוט כתבתי בזרם, מה שהרגיש לי. גם הניקוד. הרגשתי שאם אעצור, זה כבר לא יהיה אותנטי. אבל כשקראתי שוב היום, אני יכולה לראות למה חשבת כך.

לגבי השורה האחרונה – לי החזרתיות הייתה סוג של הדגשה של ההיתקעות, חוסר היכולת להשתחרר ממה שקרה לפני ארבע שנים. דווקא את זה – נראה לי שכן הייתי משאירה כך.

לגבי הניקוד – צודקת, אבל אני די מסתבכת עם זה טכנית, במחשב… זו המציאות העגומה.

אגב, החמיא לי מאוד שידעת שאשמח לקבל ביקורת. אני מרגישה שביקורת היא אמירה של כבוד כלפי מה שכתבתי, שהיא מעידה על כך שקראו אותי ברצינות. אז תודה רבה לך!

[מרים סולובייציק]

גם אני מרגישה ככה.

אפתית, אדישה, ללא רגש.

הייתי שם.