להבחין | מיכל דהרי

[תהילה ב]

מלא משמעות.

הפריע לי סוף הבית הראשון. היה מתאים אור.

יכול להיות שנמנעת בגלל החזרה בבית הבא? אם כן – חושבת שדווקא מחזק.

כמובן, ייתכן וטועה. את המומחית בשירים 🙂

[מיכל דהרי]

אופס!
צודקת 😀
החריזה בהחלט מתאימה יותר לאור!
תודה ❤
אממ… אז נחזור פעמיים על אותה מילה? לוותר על השיבוץ של יום לעומת לילה?
בהחלט דיוק במקומו
ואני אשמח לשמוע עוד דעות
ושאפו גדול על המעבר למשוב (גם) ענייני!

[מירי]

אצבע נוספת לטובת ה”אור”

השיבוץ של לילה-יום מוסיף, אבל לטעמי – פחות קריטי

בהשוואה ל-“אור” שממש מתבקש שם

בקשר לזה שמופיע שוב בבית הבא –

במתכונת הנוכחית, באמת פחות זרם לי.

יכול להיות שיצטלצל טוב יותר לשנות את הסדר של המשפט?

“והאור – כבר קיים”

איכשהו, בווריאציה הזו פחות מפריע לי החזרתיות על המילה “אור”

אולי כי זה יוצר חיבור ורצף לבית הקודם?

לשיקולך. את המאסטר פה 🙂

[מיכל דהרי]

מדהימות אתן!
משמח ומגדל לקבל תגובות ענייניות
ולא תאמינו – גם מאסטרים הם בני אדם 😅😅
ומכיוון שכך יש מקום לעבודה והתקדמות
וכל תגובה כזו מאפשרת לכולנו ללמוד

אז אשתף אתכן קצת במאחורי הקלעים,
בהחלט הגרסה הראשונה היתה “פס של אור”
ואז רציתי את שידוך לילה ליום- וכשהוא קם אהבתי את התחכום של “פס של יום”
הרגיש לי פחות שחוק לקריאה…

האופציה שנתת מירי היא רצינית בעיניי
אז מה אתן אומרות על זה כך:

לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה | מיכל דהרי

וְלִבִּי

כְּשֶׂכְוִי

חוֹזֵר וְנֵעוֹר

בְּשִׂיאוֹ שֶׁל הַלַּיִל

מְחַפֵּשׂ פַּס שֶׁל אוֹר

*

וְהָאוֹר – כְּבָר קַיָּם

רַק לַמְּדֵנִי לְהָבִין

שֶׁכָּל הָעִנְיָן הוּא:

בְּלְהַבְחִין.

<br clear=”all”>

[תמי אפשטיין]

אולי להחליף? בבית השני תכתבי יום במקום אור.

[מירי]

פחות התחברתי

מבחינת המשמעות

“יום” זה משהו שלא צריך להתבונן כדי להבחין בו

[מיכל דהרי]

הרעיון הוא נכון וחושב מחוץ לקופסה
אני מנסה את זה ומרגישה שבפועל זה לא מתחבר לי
לא מצליחה לפרק עדיין למה…
אבל מעניין ממש הכיוון שלך!

[תמי אפשטיין]

אולי:

והנץ כבר נולד?

[מיכל דהרי]

את שופעת:)

[תמי אפשטיין]

יותר קל לי לחפש שורה לשיר במקום להגיש תקציר דחוף לסיפור 😐

[מירי]

או לנסח חוזר מקצועי סבוך 🙁

[תמי אפשטיין]

זה לא, הודו, לד’.

אבל ביקשו ממני תקציר דחוף לסיפור, מהיום למחר. ואני מנסה לשבור ראש ומקלדת

ולברוח (לא למיטה)

[מירי]

שלא עשני סופרת 😶

[תמי אפשטיין]

אלא מה? בניסוחי חוזרים?

😝

[מירי]

אפשר גם בעריכת מצגות להרצאות, אם עדיף לך…

[מירי]

הייתי מנסה אולי לשלב את 2 הרעיונות –

והיום כבר הנץ

[תמי אפשטיין]

העיקר השורה חתומה על שמי 🤣😜

[מירי]

פיפטי-פיפטי

לא להתגנב 😋

אבל רגע לפני שאת מתלהבת – חכי לראות מה תגיד המשוררת 🙂

[מיכל דהרי]

תודה תמי,
התגובה לזה קפצה ללמטה בטעות…

[מרים סולובייציק]

פס של אור יותר מתאים.

[גיטי : )]

מיכל,

שוב שיר מיוחד ומדוייק

אוהבת אותו כמו שהוא

דווקא בגלל שלא מתחרז בצורה קלישאתית. פס של יום הוא הרבה יותר יפה מפס של אור. הוא הרבה יותר עמוק:)

[מירי]

@michad2211

תשתפי אותנו בתוצר הסופי?

[מיכל דהרי]

מדהימות כולכן
ועם כאלה רעיונות אני רוצה שתכתבו גם כן שירים 😁

לגבי הנץ כבר נולד וכו’ זה נשמע טוב, ובהחלט מתאים לקונספט
אבל מרגיש לי כבר לוקח את השיר למקום קצת אחר (נץ- אובייקטיבית זו תופעה הרבה יותר קצרה מיום או הימצאות של אור, ואני רוצה תחושה של טוב ממושך, גם אם זה רק משל, מבינות?)
וגם המשלב נעשה אחר
אז אני משאירה את את שני הניסוחים הקיימים
כל אחת מוזמנת לשמור לה את הגרסה שאהבה יותר ❤️

[‫איידי וייס‬‎]

חיפשתי אשכול עם שיר שלך, רק בגלל הדיון “פנינו לאן”. הרווחתי בענק.

שיר מיוחד. תוכן מדהים. גרם לי לעצור, לחשוב, לחזור אחורה, לבדוק שוב, לקרוא שוב.

ושיר שקוראים אותו שוב ושוב – הוא שיר טוב. (מיטב המילים במיטב סדרן, לא זאת ההגדרה?)

לגבי המושגים “אור” ו”יום”, אני חושבת ש”יום” זה משהו גדול יותר, מובחן יותר, מאפשר חדירה לכל מיני פינות קטנות ונידחות גם מבעד לתריסים מוגפים. מציאות: גם אם מגיפים את התריסים (ולא משנה אם אלו תריסים מהטיפוס הגוש-דני או תריסי גלילה ירושלמיים) עד הסוף – דווקא אור היום, שהוא מגיע מעצם היותו ביום – חודר פנימה. וזה חודר גם אם היום הוא יום מעונן והשמש מסתתרת מאחורי ערימות עננים.

אבל “אור” יכול להיות גם משהו פעוט, קטן, שמגרש את האפלה המוחלטת אבל לא מסלק את החושך. בכמות של “אור” אפשר לשחק, כמות של “יום” היא כמות נתונה, אבל אינסופית.

לכן גם התאים לי הדיוק של “פס של יום”, כי בין אם את רוצה ובין אם לאו – כשהיום פה, הוא מחדיר את האור שלו וצריך רק לפקוח עיניים או להמתין שיהיה.

אח”כ הרבה יותר קל לראות שיש אור.

[מיכל דהרי]

וואו.
איזו יכולת הבחנה…
תודה על הדיוק ועל השיתוף!
אם ממשילים הלאה – לפעמים מספיק למצוא אור קטן אחד כדי לסלק את החושך מכל מיני פינות בחיים
וזה עדיף מלהתעקש להתנחם רק ב”אור גדול”
היופי הוא שאין נכון או לא נכון
יש מה שמחזק אותנו ברגע נתון
וזה בהחלט אינדיבידואלי…

[כבי אנרגיות]

מיכל את מדהימה כתיבה זורמת ונעימה

זה האלה לי נקודות למחשבה רבות

וליבי כשכוי

ממשיך למצא אור

בעינים פקוחות

והאור כבר קים

במעמקי הנפש

כמו נר דולק

מאיר בחושך הלילה

*******************

בחשכה אני מביטה

על הנר בלבבי

מחפשת את הנסתר

את האור הגנוז

והאור כבר קיים

במעמקי הנפש

מעיר את הדרך

לעבר הבוקר החדש

******************

וליבי כשכוי

מתקשה להבין

את האורות המבולבלים

את החידות הסתומות

והאור כבר קים

איך אתרגל לראות?

מה שנאר זה לקוות

שד’ יפתח את עיני העצומות (מתלבטת עם העצומות או הבשריות מלשון שאנחנו בשר ודם)

[מיכל דהרי]

מדהים שאת ממשיכה לחשוב ולפתח…

[דבורי]

מאוד יפה כתבת, מיכל.<div>

גם אני התחברתי לאופציה הראשונה, למרות החריזה.

ואהבתי שהשראת את שתי האופציות לבחירת הקהל😊

אהבתי את הטביעת יד שלך, כבי, בתגובה לשיר של מיכל.😊

</div>

[מיכל דהרי]

תודה רבה איזה כיף 😎

[גיטי : )]

רק הערה דקדוקית

למיטב ידיעתי, אין מילה כזו ‘נץ’ בהקשר של אור (יש עוף). המושג הוא ‘הנץ החמה’

[מיכל דהרי]

איזה מעניין!!!
הערה חשובה ומחכימה
תודה גיטי

[דבורה]

במסגרת חיזוק באמירת ברכות השחר שעושים במשפחתי, קראתי את דברי רש”י על הפסוק באיוב: “מִי־שָׁ֖ת בַּטֻּח֣וֹת חָכְמָ֑ה א֚וֹ מִֽי־נָתַ֖ן לַשֶּׂ֣כְוִי בִינָֽה” וזה לשונו: “לשכוי –זה תרנגול לשון חכמים וי”א זה הלב שהוא שוכה וצופה ומחשב את הנולדות.”

מיכל, בשורותיך הראשונות:

וְלִבִּי

כְּשֶׂכְוִי

עשית השוואה בין השכוי ללב, זה רעיון שלך? – אם כן תוכלי לומר ‘ברוך שכיונתי’.

[מיכל דהרי]

קודם כל, כל הכבוד לכם!
איזו יוזמה מיוחדת!

הרעיון של השיר התחיל מכך ששמעתי בהרצאה כי השכווי מתחיל לקרוא מוקדם מאוד, כשעדיין יש חושך בחוץ, כיוון שמרגיש “פס של אור” מתחיל להפציע…

לקחתי את זה כמוסר השכל מתוך שילוב הידיעה שהפסוק עצמו מכוון אכן לשני הפירושים: לב ושכווי

תודה דבורה על השיתוף!