כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
לך, שיתוף
-
לך, שיתוף
שיתוף קטע שכתבתי בכיתה ט’….
אשמח לכל תגובה!
פחות נעימה… באישי 🙂
לך,
שכל כך רצית,
כל כך ניסית,
וכשחשבת שהצלחת –
בעטתי בך.
ונפלת.
ונפגעת.
אני רוצה להסביר לך את הצד שלי.
רציתי את הטובה של שתינו.
נכון.
הקשר היה בינינו.
קיים, מועיל, נבנה.
אבל הוא לא הדדי.
ידעתי שהוא לא טוב.
התחברתי אלייך כדי שתרגישי קרובה.
אהובה.
והתבססת.
את מקומך מצאת.
אבל לא הבנת,
שאת לא מתאימה לי.
שאת לא החברה שלי.
ולא ידעתי איך לצאת.
הרגשתי כארי בסוגר.
רציתי לפרוץ.
גם אני בט’,
זקוקה להערכה, לקרבה,
עם הבנות שמתאימות לי!
מקבלים עליי רושם מוטעה!
זה לא בשבילי!
אבל לא רציתי לפגוע בך.
אז המשכתי את הקשר.
נתתי לך את האהבה שרצית.
שהיית צריכה.
הרגשת שאני ‘ה’חברה שלך,
ולא הבנתי,
שכל יום שעובר,
מחמיר את המצב.
ככל שהקשר מתגבר –
נצא ממנו בצעדי צב.
והמורה רמזה,
והמרכזת לחשה,
וחברות התפלאו,
וגם היא, והוא,
וידעתי.
ידעתי שזה באמת מוזר,
כזה מן קשר – לא מוכר.
ידעתי שהוא לא טוב.
וכשהיועצת התערבה –
הבנתי שדי.
זה הורס, גומר.
מפתח בך אשליות,
בונה בך חלומות,
שלא התגשמו,
לעולם.
חשבתי שעות,
ימים ולילות,
כיצד לומר לך,
איך להסביר לך,
בלי שתיפגעי.
חשבתי בשיחה אישית,
וחשבתי ע”י שליח,
בסוף הכרעתי –
ע”י מכתב.
כתבתי ובכיתי.
רעדתי. כאבתי.
ידעתי שזה פשע.
שאת תבכי בבית על זה.
ולא רציתי!
מאמינה לי?!
וכשהמכתב היה מוכן,
הבנתי שכתבתי אותו לעצמי.
החלטתי להסתדר בלעדיו.
ידעתי שזה יכאב,
אבל עדיף שתיפגעי קצת עכשיו,
ולא כל החיים תיסחבי את זה.
ואני זוכרת את ההלם שלך,
כשלא הגבתי לך,
באותה חמימות
לברכת ה”בוקר טוב”
ולא פיתחתי איתך שיחה נלבבת,
על המורה שאני לא מחבבת.
היית פגועה.
ראיתי על העיניים שלך.
הסתכלת עליי ולא אמרת כלום.
בהפסקה רצתי לשירותים ובכיתי.
כאב לי כל כך שפגעתי.
אבל זה הכרחי, תביני!!
והיום, נשמה,
ראיתי שהתגברת.
אני ממשיכה לחייך אלייך,
ולדבר איתך פה ושם,
אבל לא חברות טובות.
ועכשיו תודי בכנות:
איך יותר טוב,
אז,
או היום?!
-
4 תגובות
-
וואו.
אין לי מילים.
כמה יפה, מרגש, כנה, נוגע!!!
כמה בגרות לנערה בכיתה ט’, כמה רגישות!
מרגישים את הקרע, את הצער, את הבחירה…
זה מחזיר לימים ההם ולבעיות ההן…
פשוט מרגש ויפהפה, תודה ששיתפת!
(בסוף היא היא הסתדרה, החברה?)
-
תודה, נשמה!
זה באמת כואב לעשות את זה….
בפרט שידעתי שהיא רגישה וזה יכאב לה….
ת’אמת שאני לא יודעת מה היה איתה.
עזבתי קצת לאחר מכן את הסמינר, ולא שמעתי ממנה מאז.
אבל בזמן שעוד טיפה הייתי, כן שמתי לב שהיא קצת יותר נפתחה לחברויות חדשות….
מקווה שטוב לה 🙂
-
ליאל, השיר מקסים.
אבל, חברות, אני מתזכרת שוב את הכללים לתגובות על יצירות: יש להתייחס לתוכן ולא לרקע או לגורמים שהובילו לכתוב אותו!
בבקשה, תעזורנה לי לשמור על פורום מקצועי, ועל תגובות מקצועיות לשיתופים.תודה 🙂
-
צודקת, סליחה…
-
Log in to reply.
