כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
למדוד מינוס במעלות\ מי מנסה גם?
-
למדוד מינוס במעלות\ מי מנסה גם?
אתם יודעים כמה באגים יש בי?
ובעולם בכלל…
כמה שינויים נחוצים פה,
ודחוף.
נגיד הקטע הזה שה-‘נון’ וה-‘וו’ במקלדת סמוכות?!
תמיד אני מסתבכת.
מי המציא את הסדר זה?
תודו שחייב שינוי!
והקטע הזה שחייב שתהיה נעילת מקשים מסובכת לפלאפון?
רק אני משתגעת מזה?
זה לא הרעיון של השיר,
מבטיחה לעזוב אתכן עם התלונות,
רק תסבירו דחוף משהו אחרון ודי,
מה הרעיון של החוטים של הקפוצ’ון?
מישהו משתמש בהם?
אני מודיעה:
מי שרוצה קפוצ’ון עם חוטים,
שיעשה הזמנה אישית.
למה כולם צריכים לסבול מחוסר האיזון ביניהם?
עזבתי אתכם עם באגים בעולם.
אם תחשבו על זה-
יש המון.
אבל בא נדבר שניה על אנשים,
מה נסגר עם אנשים?
מה???
מה עניינים עם האלה האלה עם האף למעלה,
שחיים בסרט שהעולם שלהם כי הם יודעים להזדקף?
ביטחון בעננים!
מה נטרק עם האלה האלה שכל החיים שלהם יויו מטורף…
יום פה יום שם,
חוסר איזון מטורף.
הי, מאמי, אולי כדאי שתחליטי מי את?
והאלה האלה (עם) הטאקט שאין להם.
בכלל נסחפו…
גרמו לי לפתוח גמ”ח בשכונה.
קיצור אני יכולה לכתוב פה שעות.
שעות.
על אנשים. על חפצים.
על באגים.
באמת מחרידים.
במקום זה אני נהנית,
לעשות לעצמי תרגילי מחשבה.
בואי נראה אותך מוצאת את המעלות בבאגים האלה!
תראו איך עושים את זה!
אז תודו-
תודו שאין על המילים האלה שנגמרות בXון,
את כותבת את זה רצוף כזה,
מרגישה כאילו ניצלת את הזמן.
והקדמת את ממציא המחשב ביובל.
תודו שאין על להלוות לילדים פלאפון,
ולהרגיש מנעולנית מומחית,
כשאת ‘פורצת’ להם בהרואיות את הנעילה?
תודו שאין על ההתעללות הזאת מהילדות,
למשוך לחברה רק קצה אחד של חוט,
לראות אותה שעה מסתבכת,
ולצחוק. (איתה! לא עליה:)
אבל עזבו אתכם מבאגים במוצרים,
בא נדבר על אנשים.
תודו שאין על האנשים האלה,
עם האף למעלה,
ללכת איתם לקניות,
פתאום לכל המוכרות יש הכל במחסן.
תודו שהן באמת עוצמתיות.
בטוחות בעצמן.
תודו שאין על הנשמות האלה,
הפה ושם בו זמנית,
שמראות לך כמה יהודים הם טובים מבפנים.
באמת.
כמה רצון הוא חשוב וקיים בכולם.
וכמה אכפת להם אם לפעמים הם פה? לא?
תודו שאין על התחושה המחמיאה הזאת,
אחרי שמישהו אמר משהו חסר טאקט ,
את מרגישה אינטלגנטית רגשית משהו פסיכי!
תודו שזה נכון?
לא נעים אה…
לא יפה!
אז בואו נמצא משהו אחר.
תודו שהם זורמים יותר מאיתנו.
לא מתחשבנים מידי,
לא תקועים.
אומרים דוגרי.
לא נוטרים טינה.
ראיתם! מצאתי.
אולי זאת עין טובה.
אולי זו השיטה.
למדוד אנשים כמו במזג אוויר.
במעלות.
גם כשזה מינוס,
זה נמדד במעלות.
-
15 תגובות
-
חחח ואיייי גנובב ממש🤣 ונכוןן אהבתי את הרעיון
-
תודה נשמה…
בלי החזרות,
אבל כל פעם שאני רואה שירים שלך אני פותחת בהתרגשות!!!
-
כיףף לשמוע ❤…….
😄
-
-
יאאאא
איזה חמודיייי!!!!!!
קליל כזה…
-
יותר נכון מנכון
אבל למה חשבתי שרק לי מפריע החוטים הלא שווים של הקפוצון
-
חחחח
זה חמוד שבסוף מגלים שלכולם יש את אותם באגים
כמובן שיש את האלה שמשתכללים איתם…
מגיעים רחוק:)
-
-
אהבתי, הצחקת אותי ממש!
התחברתי מאד לנקודת הדוגריות שהעלית, אמרו לי הרבה לאורך חיי שאני נראית תמימה כזאת ואחת שלא אומרת את מה שהיא חושבת והופתעו כמה אני דוגרית וישירה. והאמת – אוהבת את זה בי ולא מוכנה להחליף עם אף אחד, ושכל השאר יתמודדו עם זה בפנים 😜
-
🤣
-
זה באמת עין טובה להסתכל על כל הבאגים כך!
אהבתי את הגישה 😃
סוג של הומור (שחור) שהופך את החיים לוורודים!
-
ארוך – ארוך מדי
אולי תתחשבו באלה עם ADHD?
הם לא יכולים לקרוא כל כך הרבה ברצף אחד…
-
מאה אחוז צודקת…
זה ההההבאג שלי…
סלחי לי,
עובדת על זה…
תמדדי במעלות???:)
-
-
להגיב במעלות, המושג שלי לגבי זה מדבר על “לשים מזגן בתוך הגהינום” למצוא את המעלות שבחסרונות.
למשל מניה, כולם חושבים שזה רק חסרון, אבל אני רואה בזה גם את המעלות שבמצב הזה.
שמחה, התלהבות-אש, פרגון, לארג’יות ועוד.
כמו כן בדיכאון, מנוחה מהחיים, התכנסות פנימה, רצינות.
-
וואו!!! אהבתי ממש!
אני קוראת וצוחקת…
-
תודה לכל המפרגנות…
מרים זווית מעניינת ממש דומה אך שונה…
שמחה שהצחקתי אתכם…
Log in to reply.
