למה אין ספרים בסגנון שונה………?

[בתיה קאהן]

אני חושבת שספר קריאה פונה קודם כל לקהל הרחב,

לכל הנשים, בין המתמודדות ובין אלו שלא (מתמודדות בהתמודדות אחרת).

סופרת לא יכולה להפוך את ספר הקריאה שלה לספר מקצועי.

וכן, זה לא אומר שהיא לא יכולה לכתוב על התמודדויות.

נכון שא"א להקצין ולשנות מציאות אבל בהחלט (לדעתי) מותר לכתוב בצורה יותר קלילה עם הפי אנד וסיום טוב.

כי בסוף אנחנו רוצות להנות מקריאה של ספר, לא להיעצב ולהיחשף לקושי ולהתמודדויות שא"א להכיל (ומי שצריכה להיחשף אליהם, תקרא ספרים מקצועים בתחום).

וכל אחת פה שמתמודדת עם משהו, רוצה שיבינו אותה, אבל האם היא רוצה לשלם את המחיר שכל ספר קריאה אחר שהיא תקרא בשביל להשתחרר ולהנות יהיה כואב ויחשוף אותה בצורה הכי קשה ומטלטלת לעוד התמודדויות שב"ה היא לא מתמודדת בהם?

האם מישהי חושבת שהיא תהנה ללכת לסרטים שיתארו נסיונות קשים ומרים בכאב רב ובצער, עם סיום קשה או ללא כל סיום?

אני ח"ו לא מורידה מהצער של נשים שחוות התמודדות קשה והספרים לא מתארים אותה, או מורידים ממנה.

אני פשוט לא חושבת שזה המקום לחפש את ההבנה וההכרה בקושי.

[ה]

ספר שמעוות את המציאות, עושה הרגשה של ספר לא אמין,

יש מינימום שחייו להיות בספר כדי שיהיה לו רמה.

למשל קראתי פעם ספר שסיפר על גאולה על אישה שהלכה ברחוב מלכי ישראל, פנתה לבר אילן ומשם לשטראוס – הסופרת עשתה צחוק מעצמה – מינימום לפני שכותבים ספר זה לבדוק את השטח, או אם תכתוב שבערב חג כ"כ נח לטייל בגאולה הרחובות שקטים ונקיים…

כך גם כשכותבים על תופעה רפואית או נפשית או כל דבר אחר, זה צריך להתאים למציאות, מכל הבחינות

ונראה לי שזה בעיקר מה שמתסכל שכותבים ספר עם צנזורה – התמונה שמצטיירת פשוט לא אמינה.

תקחי אפילו נושא של לידה, יתארו שם אישה שעסוקה בטיפול של התינוק נון סטופ, אבל יתעלמו מהחולשה הגדולה ומהרגישות במצב הרוח, זה מתאר יותר אישה שמאמצת תינוק…

[בתיה קאהן]

בוודאי, צודקת!

אסור לשנות מציאות, אבל לא צריך לכתוב אותה בצורה הכי קשה שלה.

אם להמשיך עם הדוגמא שלך, אז כן, הסופרת צריכה להתייחס לחולשה של אישה אחרי לידה… במציאות אשה יכולה להיות עייפה מאוד מטיפול של יום שלם בילדים ואז יגיע הלילה והתינוק יבכה משיניים והיא תקום לעוד בוקר חלשה וגמורה וחוזר חלילה… אבל האם זה מה שאת רוצה לקרוא? שכל דפי הספר יתארו את זה?

וזה דוגמא שהיא לא הכי מאפיינת כי ילדים זה שמחה! וכמה שיתארו את הקושי בגידול לא יהיה אפשר להתעלם מהאושר והנחת שהם מביאים לנו…

אבל בהתמודדויות אמיתיות של החיים לפעמים אין חלקים טובים ואין סיום שמח, הקושי פה בשביל להשאר כל החיים והתמודדות היא קשה מאוד. ולקרוא ספר כזה זה מטלטל וקשה ולא יכול להקרא ספר קריאה.

[ה]

אוקי,

אז באמת לא מתאים לכתוב על זה ספר קריאה.

[תמי אפשטיין]

כרגע לא מתוארת כאן עלילה, אלא סצנה.

מה שכתבת כאן הוא לא סיפור, אלא תיאור מצב. הוא יהפוך לסיפור כשיקרה פה שינוי, תפנית, התרחשות, הפתעה.

התפקיד של הסופרת הוא למצא את כל זה במסגרת המציאות. לא לסלף נתונים, אלא לרתום אותם לתועלת הסיפור.

באופן כללי, ככל שהגיבור מאותגר ומתמודד יותר – יש סיכוי לעלילה להתקדם ולסחוף יותר.

בדוגמא שהבאת: האמא נגררת אחרי החיים. היא פסיבית. לא קורה פה שום דבר. ברגע שהיא תתפוס את עצמה ותתחיל להתמודד עם האתגרים, להיענות להם – יתחיל הסיפור.

וכן, נשים רוצות לקרא על נשים נוספות שמתמודדות כמוהן. אבל לשמוע שהן צמחו מזה, לא נשארו עם המטפחת ההפוכה והחלוק המקומט.

מצד שני, אם תתארי את האשה הזו, העייפה מהחיים, שבחיים לא מתפרצת על ילדיה והחיוך שלה לעולם לא מתנדנד. שהיא סבלנית אש לבעלה, ומנטרלת אותו מכל עשיה. אה, וגם מנהלת משרד ומצליחה בכל החזיתות – כנראה שלא תרוויחי כלום, חוץ מלתסכל נשים שיסגרו את הספר בעצבים

[ה]

השאלה אם האתגרים מוצגים נכון,

כי אם יתיחסו רק לטרחה בטיפול בתינוק – אז שינוי זה שכשהיא מרדימה אותו סוף סוף – היא מתקתקת את הבית כל הלילה, דבר שלא יכול להיות במציאות (ואם זה קורה אז יום למחרת היא אמורה לשכב במיטה עם חום גבוה בקריסה)

אבל אם מתארים נכון את הסיטואציה – אז השינוי לדעתי זה לדעת לקבל עזרה / לוותר ולעגל פינות וכו..

[בתיה קאהן]

אז א"א לכתוב ספר קריאה כמעט בכל הנושאים.

אם תעברי פה על התגובות תמצאי עשרות דוגמאות להתמודדויות שנשים העלו, הן כתבו שהספרים עושים עוול וזה מתואר בצורה לא משקפת.

קחי אפילו דוגמא רווחת בספרים שכותבים על נכויות והרבה ספרים מסיימים בזה שלמרות הנכות הצליחו להתחתן להקים משפחה למופת והחיים טובים ושמחים. ויותר מזה, בד"כ הסופרת תפנק את המתמודד בתנאי חיים אחרים טובים, יש לו כסף ומשפחה טובה ותומכת.
ויקראו נשים שמתמודדות עם נכויות קשות, וכן, אין להן כסף או שהמשפחה שלהן לא הכי יכולה לעזור, והשידוך…
והן לא ימצאו את עצמן, ויהיה להן קשה מאוד! לקרוא את הספר…

אז לא יכתבו על נכויות?

[ה]

אפשר לכתוב על נכויות אבל לא נכון לפנק את המתמודד יותר ממה שמצוי במציאות.

אם המטרה היא לעשות הרגשה לקורא, אז לא – שלא יכתבו על נכויות

ואם המטרה היא לתאר את ההתמודדות של הנכה – אז אין טעם לספר שיש לו בית מאובזר מא' עד ת' כולל רובוט אישי ורכב צמוד עם נהג אישי….

[בתיה קאהן]

בא נפריד,

כסף ומשפחה תומכת יכול להיות במציאות, רובוט ובית חכם פחות… (כמובן קיים בעולם אבל לא בעולם שהספרים שלנו מתארים).
ועדיין, לא לכל מתמודד יש כסף ומשפחה טובה (אלו סתם דוגמאות…) והוא יכול להתמודד גם עם הקושי שלו וגם עם המחסור בתנאים האלו, ואז הוא יבוא ויגיד, זה לא מתאר את התמודדות שלי. כי אנשים ברחוב אומרים לי, נכון, קראנו על הקושי שלך אבל בסדר החיים בגדול יפים ויש גם דברים טובים וכו' ואצלו זה לא קיים! הוא ירגיש שעשו לו עוול!

ואת חושבת שזה עוול?

[תמי אפשטיין]

ממש לא, בתיה.

יש הרבה (מאד) נכויות. מה שצריך זה להצמד לאחת מהן – ולחקור אותה היטב, כדי שתוכל להתאים למציאות ולסיפור.

בסיפור שלי (רעשי רקע) מתוארת התמודדות של אברך שסובל מתסמונת טוראט. ביררתי לפני כן את הרמות והתסמינים של התסמונת. שוחחתי ארוכות עם עו"סית במרפאת טוראט, יחד גיבשנו את רמת הלקות של הגיבור שלי ולאורך הדרך וידאתי שאני כותבת מדויק.

אז נכון שלגיבור שלי היו אמצעים כלכליים שאין להרבה, ואין מה להחריג את הטוראטים בזה. אבל זה הסיפור שלי, וזכותי לייצר לו מציאות חיים נוחה כלכלית. אסור לי לעשות לו הנחה בהתמודדות על הלקות. אלו שתי רשויות שונות. באחת מותר לי לעשות מה שמתחשק לי, ובשניה אסור לי לגעת.

הבנת?

אז מי שסובל מתסמונת טוראט לא יתכבר ליכולת הכלכלית, והוא גם לא צריך. אבל הוא יתחבר להתמודדות עם התסמונת, שמדויקת לרמת הלקות (גם אם הוא ברמה גבוהה יותר/ פחות – הוא יודע שזה קיים ויתחבר מהמקום הזה)

[בתיה קאהן]

אני לא קראתי את הספר שלך ומעניין אותי לקרוא, נשמע מסקרן….

את צודקת! לגמרי!

אבל את בעצמך כותבת, הלכתי וביררתי על התסמונת וגיבשתי עם העוס"ית את רמת ההתמודדות של גיבור הסיפור ונצמדתי לעובדות.

וזה כל הסיפור. כי את יכולה לבחור בספר רמה של התמודדות. את בחרת שהוא יוכל להיות נשוי ואברך ויש לו ילדים וגם יכולת כלכלית, אבל יש בעולם (לא דווקא ספציפית בדוגמא של תסמונת טורט) אנשים שמתמודדים עם אותו קושי ולא יכולים להתחתן וכו' והספר שלך לא מתאר אותם.

וזה מה שאני אומרת, הספרים שלנו לא יכולים לתאר את ההתמודדות ברמה הכי קשה שלה, באופן שא"א להכיל ולשמוע.

[תמי אפשטיין]

נכון, כי אנשים עם תסמונת טוראט ברמה שכתבתי עליה אכן יכולים להנשא (מכירה אישית שניים כאלו, גבר ואשה. לא זוג, כמובן). אבל אם הייתי כותבת על לקות שאינה מאפשרת נישואין ומספרת שהגיבור נישא – זה היה לא אמין ומתסכל.

זה בדיוק נושא הדיון – ההיצמדות לעובדות הבלתי משתנות. המסביב – זה בדיוק התפקיד של הסופרת ודמיונה.

לצורך העניין: אם אין אפשרות למטופל להכנס לחדר התרופות של בית החולים, ואין אפשרות (ראית פעם את הפיקוח? אפילו אחות לא יכולה להכנס ללא אישור) – מה ההיתכנות שחולה תצליח לחדור?

ואם היא מצליחה – על הסופרת לבנות מהלך מאד מאד אמין. אחרת היא נלעגת

[ה]

דווקא הכרתי סיפור אמיתי של מישהי שנכנסה לחדר תרופות, זה נגמר במעצר…

[תמי אפשטיין]

אוקיי, אבל לא עם תרופה

[ה]

עם התרופה.

אבל זה לא דבר סטנדרטי – זה כמו לכתוב שלא היה כסף אז פרצו לבנק

[בתיה קאהן]

אני לא מתעכבת על איזה נכות את כותבת ומה ההשלכות שלה,

אלא על רמת הנכות!

בכל התמודדות שהיא, ספרי הקריאה לא אמורים לתאר את הרמה הכי קשה, הכי כואבת, של ההתמודדות, בשביל לא להמעיט בערכה.

אם תבחרי לכתוב על התמודדות שלא מאפשרת נישואין אני מאמינה שתחפשי מה כן אפשרי ועושה טוב והגיוני לכתוב עליו במסגרת ההתמודדות הזו, אולי עבודה טובה, יכולת כלכלית וכו' אבל את לא תחפשי את הדוגמאות לאנשים שלא יכולים כלום ואין להם תנאים אחרים.

[תמי אפשטיין]

תלוי מה מטרת הספר והעלילה.

בכל מקרה, יהיה מה שלא יהיה – להציג מציאות מעוותת זו לא אופציה, בעיניי

[בתיה קאהן]

ספרי קריאה כמובן.

חד משמעית.

[אלישבע חמד • סטודיו פנטזיה]

מסכימה איתך שהפרטים צריכים להיות מדויקים ואמינים, ללא עיוות של המציאות.

עם זאת, אני גם מבינה שסופרת לא יכולה ליגוע בכל הרבדים והעומקים של התמודדות, מכל מיני בחינות.

אני למשל מתמודדת עם ילד מיוחד (בין היתר:) וכל סיפור בתחום מעניין ומחזק אותי, לא מאוד משנה לי המכלול.

[תמי אפשטיין]

אלישבע, אם בסיפור יתואר על ילד שסובל מההתמודדות של בנך, כשמצמידים לו יכולות לא הגיוניות (לדוגמא, אם הוא משותק ברגליו ויתארו שהוא רוקד בשמחת תורה עם בני גילו) – איך תרגישי? תתחזקי מזה?

[אלישבע חמד • סטודיו פנטזיה]

ממש לא. לכן כתבתי שהסיפור צריך להיות מדויק ואמין, ללא עיוות של המציאות.

אבל אם לא יהיה מתואר בסיפור את כל ההתמודדות, לכל עומקיה ופרטיה, זה לא יפריע לי

למשל אם יהיה מסופר שם על ילד בכסא גלגלים, ויתואר הקושי וכו', אבל לא יתואר המצב שאין אפשרות לעלות לאוטובוס בינעירוני (מה שנכון), או קושי להגיע לשבת לסבא וסבתא, כי הבית שלהם לא מונגש, או כל התמודדות אחרת, זה עדיין יהיה סיפור אמין וטוב מבחינתי. כי אי איפשר להקיף הכל, ותמיד יהיה מישהו שירגיש שעדיין לא דיברו על זה… (כדי להקיף התמודדות של מישהו צריך ספריה לדעתי, לא ספר)

אוקי? החסרת פרטים-כן, עיוות של המציאות-לא

[תמי אפשטיין]

בעידן בו ספרי הפנטזיה חוגגים, אפשר בהחלט לייצר מחלה ולרפא אותה. בדרך אין בעיה לשתות עלילות וכל מה שצריך.

אבל כל עוד הספר לא הוגדר כפנטזיה – הוא חייב להצמגד למציאות

[ת. עקבי]

וגם בפנטזיה, נצמדים לחוקים שלה.

הייתי חייבת 🙂