לערסל את הפחד | מיכל דהרי

[מרים סולובייציק]

העלית נושא חשוב “דיסוציאציה” – ניתוק.

כתבת אותו ברגישות רבה, תודה רבה לך.

[מיכל דהרי]

תודה לך!

שמחה שאהבת❤

[אפרת הלוי]

אהבתי.

[מיכל דהרי]

❤

תודה על השיתוף

[תמר זיו]

מרים, את חושבת שהשיר הוא על דיסוציאציה?
כי אני הרגשתי בשיר יותר סגנון של פחד עמוק ומשתק, מזכיר לי יותר התקף חרדה
מאשר דיסוציאציה. איך את מנתחת?
כי לדעתי, הניתוח של השיר הוא כזה:
מצב טוב – הסמל: שמש
הפסיק – הסמל: קפא
ואז יש איזשהו קיפאון ושיתוק: לא מרגישים כלום, לא שמחה ולא כאב.
אבל – יש פחד. (ולדעתי הכותבת דייקה פה, כי הפחד לא נמצא על הסקאלה של
שמחה-עצב, וגם לא של כאב-שלווה (לא מצליחה למצוא את המילה המדויקת שהיא ההיפך
של כאב).
ואז בעצם – הכותבת “תערסל” את הפחד, כלומר – תחוש בו, תאפשר לעצמה להיות במקום
הזה, הקפוא, הפוחד, החלש,
והקב”ה (או הורים, או כל אחד אחר לפי הענין), בסמל – “אתה”,
יחזק אותה.
ו-מיכל,
השיר יפהפה!!! והניקוד מוסיף המון. תודה שאת מקפידה לנקד את השירים.
קצר, אבל מביע מאוד, ומלא משמעויות נסתרות. היה כיף לנתח.
כמו כן, הפיסוק (בעיקר זה שאינו) ומעברי השורות מוסיפים המון.

[מיכל דהרי]

וואו תמר,

היה מרתק לקרוא את הניתוח העדין שלך!
תודה על זה❤
מזמינה אותך להמשיך לכתוב לי משמעויות ומחשבות שלך לגבי השירים
ומוזמנת כל מי שמתאים לה ורוצה🙌

[מרים סולובייציק]

הוא מדבר על ניתוק מרגש השמחה ומרגש הכאב, לכן היסקתי שמדובר בניתוק – דיסוציאציה.

אִם שֶׁמֶשׁ תִּקְפָּא, בְּעוֹרִי

וְלֹא אַרְגִּישׁ דָּבָר

מִשִּׂמְחָה

עַד

כְּאֵב

אֲנִי אֲעַרְסֵל אֶת הַפַּחַד, וְאַתָּה

אֶת הַלֵּב.