לפרוץ חומות

[ת. עקבי]

חושבת שסדר המיקוד שלך אמור להיות קודם בחרוזים עצמם (נראה ממבנה השיר שאמור להיות)

לאחר מכן מקצב – לא יודעת להסביר איך יוצרים אותו, אבל זה דבר שגורם לשיר להתנגן בקצב נעים לכל אורכו בלי להיתקע בקריאה

אחר כך ייתכנו עוד שלבים לפני שלב *ייחודיות* המילים, אותם תצטרכי לברר מול המקצועיות בתחום, אבל כיוונתי בינתיים לדברים הראשונים שקלטתי…

[שנית ש]

איפה את מרגישה שהקריאה נתקעה?

[ת. עקבי]

אך אי אפשר אותו למחוק – לא עבר לי. הרגיש תלוש.

ובהמשך היו עוד כמה. תנסי לקרוא בקצב מסוים ותראי. ייתכן כמובן שהקצב שלי הוא השגוי, את זה יקבעו תגובות נוספות ככל הנראה.

[תמי אפשטיין]

הבית האחרון לא הסתדר לי.

לא מבינה מספיק בשירים

[ע אלון]

שנית, הדמויים שלך מאד עשירים וציוריים, כתיבה יפה ומעניינית.

לגבי המקצב, מסכימה עם תהילה

בבית הראשון למשל, השורות קצרות משמעותית ביחס לבתים האחרים

ויש בתים שיש בהם שורות ארוכות יותר, ולא נראה שהתכוונת לשנות את המבנה.

(תקני אותי אם אני טועה).

אם באמת חשוב לך מקצב וזרימה, נסי לדקלם במקביל את השורות -ראשונה מול ראשונה- וכן הלאה,

תוכלי להבין איפה זה נתקע.

אם תנסי להלביש מנגינה זהה על כל הבתים, סביר להניח שתרגישי

שלחלק מילים אין מקום, או שלחלק צלילים אין מילים.

אז בשביל האחידות, כדאי להחליט על איזה משקל ללכת, ובהתאם לזה לקצר או להאריך שורות.

בהצלחה.

מעריכה את האומץ שלך לבקש ביקורת ולקבל אותה.

[מירי]

לא מאוד מבינה בשירים כזא’נר ספרותי,

מקצב ומנגינה זה יותר התחום שלי, כמוזיקאית

מה שיוצר את המקצב זה מס’ ההברות בכל שורה

זה יכול להיות אחיד בכל השורות,

או במבנה אחר שחוזר על עצמו בכל בתי השיר

(שורה-שורה, 3 שורות ראשונות אחידות ורביעית שונה וכו’)

יש יופי בלשבור את המקצב מידי פעם,

בצורה עדינה שמכניסה איזשהו טוויסט מענין, כמו תבלין לעלילה

אבל זה כמובן כשהבסיס בנוי טוב

לגבי מילים שחוזרות על עצמן – יש מקומות שאפשר פשוט להשמיט

ולסמוך על האינטלגנציה של הקורא שיעשה את ההשלמה לבד

קחי לדוג’ את השורות האלה, מנסה להדגים עליהן

(כרעיון בלבד, כן? אמרתי ששירה זה לא התחום שלי…):

הכאב הוא צל, כבר לא גוף,

רק רמז למה שהיה.

העצב נסבל, רך ושקוף,

אפשר לחיות למרות הבועה.

ואני (חיה) – בתהיה שברירית, (השמטת מילה שחוזרת על עצמה)

נושמת אוויר (מלא) של ספק, (התאמה למקצב של השורה המקבילה בבית הקודם)

האם אלו אכן החיים,

או בלי נשמה,רק קיום ריק?

יש לך בסיס טוב לעבודה

שאפו על הרצון לשפר ולדייק!

[מרים סולובייציק]

כדאי שכל השורות תהיינה באותו מס’ מילים – באותו אורך.

[שנית ש]

ערכתי מספר שינויים

אשמח לשמוע ביקורת

ותודה לכל מי שהגיבה

עזרתן לי!

אבנים של זכוכית שבורה,

בתוכם מסתתר לו השקט.

כמו חוטים עבים של עכביש

הם טווים שם רשת.

הַכְּאֵב נוֹכֵחַ, כהד רפוי,

כְּמוֹ צְלִילִ עתיק ורחוק,

משאיר אותי כאן ושפוי,

אך מלא ביפחות.

הכאב הוא צל,כבר לא גוף,

מהווה רק רמז למה שהיה.

העצב נסבל,רך ושקוף,

חיים על אף הבועה.

ואני- בתהיה שברירית,

נושמת אוויר של ספק,

האם אלו אכן החיים,

או קיום ריק?

האם לפרוץ קירות, להתעורר,

או להסתתר במציאות דוממת?

וכשפורצים, אפשר גם להישבר,

והבועה היא מגוננת,

האם לבחור בבטוח,

או לקפוץ למי התהום?

ולעמוד מול סערה, מול רוח?

או לחיות כפי שהיום?

אולי האמת היא לא היעד,

ולכל פסיעה יש ערך

אולי לעולם מונצח כל צעד,

והנצחון זהו הדרך.

[גיטי : )]

מקסים בעיני!

איזה יופי לראות תהליך עיבוד של שיר. הקצב מאד השתפר! (ולי יש חולשה לקצב, הן מהצד של הכתיבה והן מהצד המוסיקלי).

[גיטי : )]

מוסיפה עוד-

המסר מיוחד ועמוק ומובע היטב. את יודעת לגעת בנקודות רגישות ועצמתיות…

כמה נקודות לדיוק:

כמו חוטים עבים של עכביש

הם טווים שם רשת.

מי טווים רשת? החוטים או האבנים שבתחילת הבית? אם האבנים, אז הן נקבה.

וכשפורצים, אפשר גם להישבר,

והבועה היא מגוננת,

אולי תשני, בשביל האחידות (שמות פועל):

אולי לפרוץ זה להישבר

ולצאת מהבועה המגוננת…

ולעמוד מול סער(ה), מול רוח?

או לחיות כפי שהיום?

המשפט האחרון צריך איזשהו שיפוץ, כמו : או לחיות פשוט, כמו היום (כמובן לבדוק התאמה למשקל)