לראות כוכבים

[ציפי וידר]

חזק!!!

[הדר HADAR]

וואו, כואב.

כמה שזה נכון.

אנחנו כל כך מנסים כל הזמן לספק את עצמנו בעצמנו…

[תמר ת]

חזק ממש!!

הסוף מאד לא צפוי

ציפיתי שהסוף יהיה משהו בסגנון של לספק אנשים וכו

זה השאיר אותי לרגע בלי מילים

חזק ממש

ונכון….

[תמר זיו]

וואו. ממש וואו. לא מוצאת מילה אחרת…
המעבר מהמשל לנמשל – מ"היא" ל"אני" הלא מפורשת (הדמות שבמראה) ייחודי, מעניין
ומפתיע.
גם הבידול של אני מול עצמי כשתי דמויות נפרדות, עשה טוב למסר.
משהו בצורה כן מעט הציק לי: אחרי ההתחלה של "היום" מתאים, לדעתי, להביא זמן
אחר – עתיד.
או – להפוך את ההתחלה לעבר.
כלומר לתת כאן איזושהי המשכיות גם בממד של הזמן: אתמול שימחתי אותה והיא הייתה
מאושרת – היום לא הצלחתי.
או: היום שימחתי אותה והיא הייתה מאושרת, היא עכשיו מאושרת – אבל מחר לא אצליח.
או לוותר על ה"היום". סתם: ראיתי כוכבים. בלי התחלה של ביטוי זמן. כי התייחסות
מסוימת לממד הזמן מחייבת להמשיך אותו כדי לחזק את הניגודיות.
קצת הפריע לי גם הפירוט – מיותר, לטעמי, ומפריע לדמיון של הקורא להתפרע בניחוש
"למה התכוון המשורר" – בשורות: להראות את כל כולי, לגלות עוד ממני.
לדעתי צריך קצת להסתיר את הסיבות שמציתות כוכבים בעיניים "שלה", ולהשאיר רק את
ההיגד הכללי ש"אני" זו שגרמתי לה להיות מאושרת.
בהצלחה הלאה…

[שרה ברנט]

ממש תודה! גם על השיר הזה וגם על השיר השני. ההערות שלך מדויקות ובונות!

[שרה ברנט]

למרות שבקטע של ממד הזמן, כן ניסיתי קצת להעביר את התחושה שהכול קרה היום. זאת אומרת, הסיפוק הזה נעלם מאוד מהר, אני מנסה שוב ושוב, וזה לא מצליח- והכול בהווה.

[אסתי דרוק]

וואו, שרה, מיוחד!!
-זוכרת את עצמי כזו… (: