לשם מה נכתבים ספרים?

[Sara Amor]

אני חושבת שהשאלה שהעלת היא דיון בפני עצמו.

אבל, כן אענה ואומר שזה אינדיבידואלי בין סופרת לסופרת. אחת תכתוב בשביל להשפיע, השנייה לשתף והשלישית כדי ליצור ספרים מעניינים עבור פנאי.

[תמי אפשטיין]

אני חושבת שהשאלה הנכונה היא: לשם מה קוראים ספרים.

[אסתר פת]

מה ההבדל? זו לא אותה השאלה משני צידי המטבע?

[חנה קמינצקי]

בשביל לשאול למה קוראים ספרים זה צורת שאלה קצת שונה
לא חושבת שמשהי תגדיר שהיא קוראת ספר בשביל "להיות מושפעת"
בד"כ קוראים ספרים כי זה נחמד…
מהצד של הקורא זה יותר רצון לקרוא בשביל "להרחיב אופקים לגלות עוד עולמות לפתוח ראש למחשבה"

[מרים סולובייציק]

אני קוראת ספרים כדי ללמוד משהו חדש בעניינים שונים,

ולעשות את זה בדרך חווייתית ומהנה.

[הדסה ש]

אני קוראת כדי להנות.

אבל אני לא נהנית מכל ספר

אולי אפשר לשאול מהו בעיני הקורא ספר טוב.

[ה]

זה שתי שאלות שונות:

למה כותבים ספרים – מה גורם לסופרת ללכת לכתוב ספר

ולמה קוראים ספרים – מה מניע בן אדם לשבת לקרוא ספר שמישהו אחר כתב.

אז אני בתור קוראת ספרים – אני קוראת בשביל החוויה והעניין, אני מחפשת ספר שכתוב בצורה זורמת ומעניינת, ספר עם ענייין, ריגוש , תובנה מעניינת,

ספר כבד, שלא מנוסח טוב, מדומיין מידי, או לא אמין יעצבן אותי.

[חיה פ]

ברור שאנחנו קוראים בשביל ההנאה והשחרור אבל כאנשים חושבים אנחנו רוצים ספר עם מסר וכל מסר משפיע עלינו ברמה כזו או אחרת ולכן חשוב לנו מאד להבין מה הסופרת מעבירה בין השורות

[רחלי ש]

אני קוראת נטו בשביל האוורור ולנקות את הראש

אבל כמובן שלא ארצה לקרוא ספר שהמסרים שלו לא מסתדרים עם הערכים שלי

[חנה קמינצקי]

לא חושבת שיש משהי שבמוצהר קוראת ספרים בשביל להיות מושפעת.
לדעתי, רוב הנשים שקוראות ספרי קריאה בשביל להנות
מי שמחפשת ספרים בשביל לרכוש ידע, בד״כ תפנה לכתחילה לסוג מאוד מסוים של ספרים (ביוגרפיה לדוגמא, אם מענין אותה הסטוריה וכדו׳)
הנקודה היא שסופרות מעבירות מסרים, גם בלי שהקוראים הנכבדים לקחו את הספר במטרה לקבל אותם
וגם לא תמיד שמים לב בכלל למסרים שמועברים.
אז דיברו על ספרי רותי קפלר ששם יש מסרים שאפשר לריב עליהם לכאן ולכאן ולהעלות דיונים למה בדיוק התכוון המשורר.
אבל נניח ספר שנראה תמים לגמרי שמופיע שם כחלק מהסיפור גיבור שרצה להתחזק ומאוד חשש ממשהו ותרם צדקה
ולאחר מעשה נראה שהצדקה באמת הושיעה אותו
יש כאן העברה של מסר ודעה מסוימים שבד״כ אפילו לא שמים לא אליהם כשקוראים אותם,
ועל פניו גם נראים מצוינים ונכונים, ולא מתעוררת ״אזעקה״ בראש כשקוראים אותם
אבל יש כאן מסר מאוד ברור שמועבר וחודר
ובכלל לא בטוח שנכון, או שנכון לקבלו בצורה הזו.

[רחלי ש]

לפי זה מעולם אי אפשר לקרוא שום ספר

אלא אם כן עברו עליו כמה מגדולי הדור חדי עין לשים לב שהתורה המצות המסורות וכל הדיוקים בסדר

אלא אם יש משהו בולט ממש שכל טיפש יכול לראות

[ת. עקבי]

מסרים לא אמורים להיות בפאן ההלכתי. סופר כן אמור לברר את ההלכה לפני שהוא יושב וכותב כל מה שעולה בראשו.
אגב, אולי נכון לדייק פה את הפאן הספרותי של "מסרים"

ספר טוב יעשה שינוי לדמות, מה שנקרא קשת שלו.

יש כמה סוגי קשתות, לא מכירה את כולן. המוכרות ביותר –

1. קשת התפקחות – בה הגיבור מבין היכן טעה.

2. קשת השלמה – הגיבור לומד להכיר את עצמו וקשייו ואת ערכו על אף הכול.

3. קשת שינוי – הגיבור מובל למצב בו העניינים משתנים לטובתו.

למשל, גיבור מבולגן. בלגן הוא לא עניין הלכתי, הוא כן משהו מידתי. ונניח שיש לי עלילה שסובבת את בלגן חייו, משהו הומוריסטי וקליל.

אני יכולה לגמור את הסיפור בכך שהדמות מבולגנת הייתה וכזו תישאר. הספר יהיה מרענן, אבל אולי ייצור טעם לא ממומש אצל הקוראים.

ואני יכולה לקחת את הגיבור לשלושה כיוונים, כשהאחרון הוא פתטי ואפילו הרסני.

האחד – שיכיר בנטייתו להיות מבולגן, אבל יעריך את היכולת שלו, למשל, להיות ספונטי ולהסתדר עם מה שיש

השני – להבין שזה לא עובד כך ולהשתפר.

השלישי – פחות רלוונטי. אלא אם הוא יזכה בזכיה אסטרונומית בלוטו ויקבל עוזר צמוד שידאג להזכיר לו בכל רגע נתון מה שכח ואיפה.

העלילה יכולה להיות אותה עלילה – הגיבור מקבל חוות דעת שלילית מהסביבה, כמעט מפוטר מהעבודה ועוד. התהליך הוא שיכריע את ה"מסר". האם הגיבור שלי יצליח לגבור על הבלגן שמאפיין אותו או שהוא פשוט ילחץ לו יד ויבין – זה אני, בואו נראה איך מתעלים את זה לחיובי.

לא אומרת שבלגן זה דבר חיובי, אבל גם סדר מטופטפ יכול לעלות לפעמים בבריאות, נכון?

ההשחלה של המסר לא נעשית כי אני-כותבת-סיפור-וצריכה-שיהיה-לו-איזשהו-תוכן, אלא כי ספר מוצלח מביא את מרבית הגיבורים שלו לקשת עלילה מיטבית, וזה בהחלט עלול להתפרש כמסר.

אם לדמות יש עניין רוחני – המסר ישאף להיות רוחני (ובמקרה כזה יחטא הסופר אם יקח את קשת 2). אם העניין הוא התמודדות פיזית – המסר ישאף לפיזי (אם מדובר על מישהו חצוף – רצוי קשת 1, אבל ממש לא מחייב. אם מישהו שנפצע נכות סופית בתאונה – רצוי קשת 2, הרי לא נאלץ אותו לרקוד בלי רגליים, כן נביא לו מקל)

מכירות עוד קשתות?

נ.ב: הדוגמא האהובה עליי היא יקוואל מממלכה במבחן. לא נכנסת להאם נכון שהיה מת או לא, את זה חרשנו במקומות אחרים. כן מסתכלת על הקשת – הוא ילד שרצה הכרה, עקב נסיבות ראויות או פחות, לא נכנסת.
הוא מת בלי הכרה, הקשת שלו לא הושלמה (קשת 3, לדעתי, הכי הייתה נתפסת עליו אם היה מת ומכירים בתרומה שלו) ולכן נוצרה מועקה לקוראים. למרביתם.

בפדהאל נעשה ניסיון לתקן את הקשת – איסתרק הכיר במה שנסתר ממנו, אבל המרחק האדיר – לא פיצה לטעמי.

בבקשה אל תגלשו לשיח על הדוגמא. זו רק הבהרה. מאמינה שיש עוד אלפי קשתות שאפשר לדון בהן.

[רחלי ש]

את מדברת על העלילה בעצמה

אבל מה עם תפיסות עולם שמושתלות תוך כדי ?!

הם לא חלק מהסיפור הם לא חלק מהעלילה.

ואם אתמצת אותו לעמוד וחצי- הן לא יופיעו

הם ברקע. אבל הם שם. עוברות בין השורות באופן סמוי עדין ודק.

אבל עדיין כזה שיעצב לי תפיסה שגויה גם בלי שהרגשתי

[ת. עקבי]

צודקת. לא יודעת אם יש מה לעשות בזה… במיוחד בספרים שלא מדברים רק על משפחה וחוויות סמינר.

יש וועדה שנקראת "עיני לאה", שבעצם בודקת ספרים שונים, אבל לא חושבת שספרי קריאה שמיועדים למעל גיל ילדות נשלחים לשם.

וביננו, ספר שראיתי שבו כל המשפחה מצוירת כבלונדינית, כחולת עין ולבושה יפה ומהודר, וקיבל אישור שלהם, לא מחנך תמיד לדבר חיובי.

אמנם נתפסתי על עניין חיצוני, אבל חיצוניות היא דבר שמאד תופס ילדים. ולא יקרה כלום אם בתוך כל הדמויות תשתחל דמות שהשיער שלה שחור, אף לא סולד ומראה פחות "ארי".

ובעצם, זה בדיוק מה שאמרת – המסר חודר יותר…

ממה שידוע לי הרב להמן כתב את ספריו בשביל לרתק נוער אל הספרים שלו כדי שלא ילכו לרעות בשדות זרים.

המצב של היום לא שונה… אז אם את נמצאת במקום של לקרוא פרוזה או לקרוא עלוני שבת וספרי חיזוק – לכי על האופציה השנייה. או שתנסי לברר מול הוועדה ההיא.

[רחלי ש]

או אפילו ספרי ילדים מצוירים שהסבתות וגם האמהות מאופרות היטב ולבושות טיפ טופ

איכשהו שאלתי את עצמי אם זה ספרים לבנות בלבד ומה בעצם המסר מציורים כאלו

[ת. עקבי]

מה שרואים בספרים זה תרגום של המציאות. הלהיות יפה בכל דרך ואמצעי.

מאמינה שסופרים מכניסים פאנים מסוימים מההיכרות שלהם על הסביבה והעולם. לא יודעת אם אפשר להימנע מזה, אישית משתדלת לשאול על כל פיפס. בעלי כבר מותש מהעניין, אז אני נוברת בכל מיני, מציגה לו את מה שראיתי והוא רק מאשר אם הבנתי נכון. או שולחת אותו עם רשימת שאלות ארוכה ארוכה לרב שלנו. (שאמר שאם אני רוצה – ישים הסכמה על הספרים שלי, אבל אני יודעת שלא יהיה לו הזמן לעבור על כל מילה, אז מעדיפה בלי ושלא להטעות).

[ת. עקבי]

וגם פה – לא בהכרח שדעת הרב שלי (וייתכן גם הלכה, לפי עדתיות) מתכתבת עם של כל קורא.

ופה הקורא צריך לפקוח עיניים ולהחליט אם דעת הכותב מתאימה לו. לא לקבל כל הגיג כתורה מסיני.

[יהודית ברוורמן]

זה בדיוק ההבדל, הלכה אני אף פעם לא אקח מספר קריאה. כי כמו שאת כותבת, זה עניין של עדות, הכי הרבה זה יעורר אותי לשאול.

אבל מסרים סמויים של השקפות והנהגות חודרים אפילו בלי שנשים לב, בלי שנחוש בהם ונדע שעלינו ללכת לבדוק מהי ההשקפה הנכונה.

ולכן, בעיני, מסר מסולף השקפתית הוא בעייתי מאד מאד (מאד!), מאשר אם מוזכרת הלכה שנוהגת בציבור מסוים ואצלנו נוהגים אחרת.

[אסתר פת]

רחלי, ממש מסכימה איתך, ולכן אני יעדיף לקרוא את הספרים של הילדים שלי לפני שהם יקראו

ולגבי ספרי מבוגרים בשבילי-אין דרך אחרת חוץ מלהישאר עם עין פקוחה וקצת זהירות

יכולה לומר באופן אישי, שיש סופרת שממש אהבתי את הכתיבה שלה, אבל התפיסות עולם שלה שעברו בצורה מאד דקה ונסתרת-הפריעו לי ממש, ברמה שהתלבטתי אם לקרוא עוד ספרים שלה, למרות שאני חולת קריאה ובקושי יש חומר טוב

[חנה קמינצקי]

אומנם הסבירו יפה אחרי,
אבל בהקשר למה שענית לי – הטענה שלי היא שבכל ספר, יש הרבה מאוד תפיסות עולם ומסרים ישרים ועקיפים שעוברים בלי שימת לב (של הקורא וודאי – של הכותב – לא יודעת)
וגם מסרים שנראים נכונים בצליל ראשון, יכולים להיות לא ישרים במחשבה שניה.
אני לא חושבת שהמסקנה היא לא לקרוא ספרים (אם יש עיסוקים יותר מוצלחים מזה זו שאלה אחרת..)
באותה מידה אפשר להגיד גם שאי אפשר לדבר עם אנשים
גם כל שיח עם בן אדם מעביר לי דעות והשקפות עולם שלו, שלא תמיד ישרות וכו'
ודעת האדם מושפעת מסביבתו.
אני חושבת שנכון בכל מקרה לפתח קריאה ביקורתית, לנסות לתפוס מסרים בין המילים ולחשוב עליהם אם הם מתאימים לנו או לא
ובמקביל, בלי קשר, לשים לב באופן כללי על תפיסות עולם שונות ומגוונות שיש לנו, אמונות דעות והשקפות על מה הן מבוססות, מה באמת דעת תורה – ללכת לברר.
אמונה זה מהדברים שצריכים חיזוק בכל יום.

[יהודית ברוורמן]

בספר – המסר סמוי, בשיחה עם אדם – המסר שקוף וברור.

[מאיה]

אני רוצה להוסיף בקשר למסרים שכל כותב מכניס בספרים שלו. כתוב בזוהר שהמלה אנכי – בעשרת הדיברות – היא ראשי תיבות של "אנא נפשי כתבית יהבית", הקב"ה כביכול אומר: "אני את נפשי כתבתי ונתתי". ואומרים על זה, שכמו שהקב"ה כביכול הכניס את עצמו בתורה – כך להבדיל, כל אדם מכניס את עצמו במה שהוא כותב, והתת מודע חזק יותר מהמודע… ולכן אפילו ספר תורה שכתב אותו אפיקורס, דינו שריפה. חשוב לשים לב שספר נכתב ע"י אנשים יראי שמים באמת. מצד שני, יש דקויות של השקפה, שהן עדיין בתחום ההשקפה הנכונה, ועל זה צריך כמו שאמרו כאן לשמור על ערנות ותשומת לב למה שנכתב.

[רחלי ש]

אם זה סופרת יר"ש וההשקפות השונות משלי הן בתחום השקפה נכונה

אז מה מקומה של ערנות… ויקראו ענוים וישבעו

[שרי בצלאל]

אני ממש ל אמסכימה

אולי הערנות היא לא אם לקרוא או לא, כי זה לא עניין של ספר לא טוב

אבל אם לדוגמה אני ליטאית (אני לא) ואני קוראת ספר שכתבה אותו סופרת חסידית יר"ש, ההשקפה שלה נכונה או לא?

ההשקפה שלה חסידית. זה לא נכון או לא, זה פשוט אחר.

אולי בדור שלנו שההבדלים בין הקהלים הטשטשו וכל הליטאים הכי גדולים מדברים מסרים של חב"ד וברסלב וחסידות (לא אומרת שזה בעיה עצם העניין), חובה לדעת מה ההשקפה שלכם ומה שנראה לך קצת שונה לבוא ולשאול. אין בעיה להיחשף להשקפות אחרות, אבל כשיש לך סלט של השקפות בראש, זה בעייתי מאוד.

ניקח לדוגמה את הנושא הלעוס – עבודה והשתדלות לפרנסה מול ביטחון ואמונה. זה יכול להיות הבדלים של עולמות וזה בהחלט משפיע מאוד על המעשי. ובמיוחד אנחנו הנשים שיש לנו נטייה להתחבר ולהתרגש ממשהו רוחני שהיה כתוב טוב (גם אם זה בין השורות, וגם אם זה חלק מעלילה רוויית מתח), ובלי לשים לב זה יכול לעצב לנו דעות על תפקיד האישה בבית, על החלק של האישה בלהביא פרנסה, על חינוך ילדים, על זוגיות ועל מה לא. ויש לנו בעל שלפעמים קיבל אחרת וחושב אחרת. אז שוב, אם מדובר בחומר איכותי אפשר לקרוא וכדאי להרחיב אופקים ולהכיר עוד דעות (ולו רק כדי לא לשפוט אחרים שמגיבים אחרת מאיתנו), אבל חובה חובה חובה לדעת קודם כל מה אנחנו ואם משהו שקראתי נשמע לי שונה – לבוא ולשאול ולברר.

[רחלי ש]

אם לכך כונתך נכון מאוד אבל זה לא קשור למגזר בדווקא

אלא כל אחד והנתונים האישיים שלו

נניח שאני ליטאית והסופרת ליטאית גם

והיא מדברת על בית של תורה והסתפקות וכו כערך עליון

אבל בעלי בכלל מנהל מפעל מצליח ואנחנו חיים ממש ברמה גבוהה

[מירי]

יכול לקרות

אבל יש תפיסות עולם בסיסיות שבהן השוני בין הקהלים השונים הרבה יותר מובהק מאשר בין 2 אנשים ששייכים לאותה קהילה

אם בנושא של השתדלות לפרנסה – אמרה לי פעם שכנה מחסידות מסויימת שאצלם הגישה היא שתפקיד האשה להיות בבית ושל הבעל לפרנס. היא עצמה יוצאת לעבוד (=מורה, צריך מי שיהיה עם הבנות בבי"ס) עובדת 4 ימים בשבוע 4 שעות ביום וזה מרגיש לה אובר-אובר (לא בכל החסידויות זה ככה, אגב).

מישהי ששייכת למגזר הליטאי למשל, שבו הגישה שונה לחלוטין, צריכה מספיק בגרות ובשלות כדי לקרוא ספר שמתאר את הגישה הזו כאידיאל ודרך חיים רצויה, ולעשות את ההפרדה בין המציאות המתוארת בספר לבין הגישה שעליה היא גדלה והתחנכה

ספציפית בדוג' הזאת זה קל אולי, כי זה נושא מאוד מדובר ולעוס

אבל לא בכל נושא זה ככה

[שרי בצלאל]

זה נכון, אבל זה כבר פרטים

אם הגישה וההשקפה זהה או דומה מאוד, את אמורה להצליח להפריד בין הנתונים הזהים לבין הגישה, הרי לא תרצי לקרוא ספר על אישה שהחיים שלה נראים בדיוק כמו שלך, מעניין אותך לקרוא על עוד זוויות מבט ולפתוח קצת את הראש. גם במשפחה נתוני החיים משתנים ממשפחה למשפחה (ואני לא מדברת על כאלו שירדו מהדרך חלילה, סתם, טכני, החיים שונים).