מִלְּמַטָּה עַד לְמַעְלָה

[מרים סולובייציק]

אני קצת מתגעגעת לימים ההם, שבהם היינו אוכלים בגינה, הילדים מתרוצצים לכל עבר, ואני נחה בעייפות על הספסל, ומידי פעם קמה אליהם. איזה כיף זה היה!

היום הכל אחרת, אבל יש לזה את היופי שלו. כי כל גיל והיופי שלו.

היום אני כל כך אוהבת את גיל ההתבגרות והבגרות הצעירה. כלומר, גיל 11 וחצי ועד גיל 22 וחצי, וכל מה שבאמצע.

איזה התחכמויות, איזה אינטריגות, וויכוחים, איך הם מנסים להוציא לי את המיץ אבל לא הולך להם, כי יש לי המוווווון מיץ כמה שהם יוציאו, יהיה עוד. בשבילם.

אחד הולך, קונה ערמה של בורקסים חלביים תאווה לעיניים, לאף ולחיך.

אחד עוד מעט מתחתן, מצטייד במה שצריך.

שלחנו לכלה מחזורים, סידור ותהילים, והם שלחו לו טור.

איזה תקופה משמחת!

וזה בלי להזכיר את היאהרצייט המתקרב. כי למה לקלקל את השמחה??? ואנחנו לא שוכחים את אבא. הוא שמח משם.