מבקשת ביקורת ממבינים בלבד

[Sara Amor]

וואו, זה חזק.
חייבת לאמר שנגעת לי עמוק…
ואם יש לך עוד כאלה אשמח לקבל:)

[אורטל כביר]

וואו, אהבתי מאד את הכתיבה הקצרה והקולעת.

גם השפה שלך נורא יפה, זה נשמע כמו ציטוט מהרב קוק או משהו…

מהמם ועמוק!

[יעל דוד]

מדהים.

נגעת עמוק

באמת!!

אני אשמח לקרוא עוד כאלו…:) אם יש

[משפחת לב]

שלום

תודה על המשוב,

מרגש לשמוע שנגע בכן

יש לי המון כאלה במגירה, מעלה פה שתיים נוספים, ספרו מה אהבתן

אם יש כותבות נוספות בז'אנר הזה

בבקשה שישתפו פה!

[צופיה מלי]

היי ממש אהבתי רמה טובה לנפש לא מידי גבוה וקשה להבנה אני גם מידי פעם כותבת כאלה אבל יותר ארוכים והכי אהבתי את העצמי…

מחכה לעוד מלאאאא.

[Maya Cross Design]

גם אני כותבת הרבה על העולם והרבה על עצמי,
כתיבה כ"כ יפה ותמציתית לפעמים לא צריך הרבה מילים כדי להעביר את מה שאנחנו רוצות…
לפעמים המעט הוא החזק…
אולי בהמשך אשתף גם את שלי….
מחכה לחומרים מעניינים ועמוקים מכולכן…
ותודה רבה על השיתוף ש—

שלא תמיד הוא כ"כ פשוט…

[משפחת לב]

האמת הכי קל לשתף פה, כשאף אחד לא מכיר:)

אבל כמובן יש יותר אישיים וחשופים שלא בקלות מעלים לפה—

נסי לשתף אולי בכל זאת?

[יעל צור]

אהבתי את הז'אנר!

הכתיבה שלך קולחת, כנה ונוגעת.

העצובים שלך מוסיפים חן וטעם 🙂

לא כותבת כאלה אבל מכירה קבוצות של שירים בסגנון הזה.. יש את כתב העת יחידה של שולמית אורבך, אני חושבת שזה בערך בסגנון הזה.

יש לי פה קישור מקווה שהוא נפתח..

https://shulamitorbach.ravpage.co.il/2.1

https://shulamitorbach.ravpage.co.il/1

shulamitorbach.ravpage.co.il

Just a moment...

Just a moment...

[משפחת לב]

תודה לך!

קראתי את הגליונות,

הז'אנר שם שונה לגמרי, יותר שירים כבדים, פחות כתיבה לירית

[Maya Cross Design]

את צודקת בהחלט!
התכוונתי לומר שלמרות שלא לכל אחת זה קל,
ואולי דווקא בגלל חוסר בכרות אישית,
זה יכול להיות נחמד וכיף לשתף…
ומי שיש לה משהו שהיא כתבה ורוצה לשתף אני אשמח…

[Maya Cross Design]

ו…
ביקשת קיבלת,
שיר שכתבתי אחרי כמה ניסים לאחותי אחד אחרי השני,
בתוך תקופה סוערת…

הקב"ה מראה לנו שכשאנחנו עושות את הרצון שלו ועושות לו נחת
הוא נותן לנו הארות ומראה לנו את את ידו הרחומה…

בית א':

הִיא הוֹלֶכֶת בִּדְרָכָיו תָּמִיד

בְּלִי לִשְׁאֹל

מְחַפֶּשֶׂת אֶת הָאוֹר

אֶת תַּכְלִית הָאֱמֶת

הוּא מַבִּיט מִלְּמַעְלָה

נוֹתֵן לָהּ כֹּחַ וְעוֹצְמָהּ

עוֹטֵף אוֹתָהּ בִּנְשִׁיקָה

עוֹטֵף בְּחֹם

פּזמון:

הוֹלֶכֶת בִּדְרָכָיו

הִיא לֹא עוֹצֶרֶת

שׁוֹמַעַת בַּלֵּב אֶת קוֹלוֹ

לֹא מִתְבַּלְבֶּלֶת

נְשִׁיקָה שֶׁל שָׁמַיִם

אַהֲבָה בְּלִי סוֹף

כְּשֶׁהִיא עוֹשָׂה רְצוֹנוֹ

הַלֵּב מִתְמַלֵּא בְּטוֹב

בית ב':

הָעוֹלָם סוֹעֵר

הָרוּחַ חֲזָקָה

אֲבָל הִיא יוֹדַעַת

יֵשׁ מִי שֶׁתָּמִיד מַשְׁגִּיחַ

אַתָּה בָּטוּחַ

בַּדֶּרֶךְ לְעוֹלָם לֹא לְבַדָּהּ

הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהּ זוֹהֶרֶת

כְּמוֹ בָּעֵת הַבְּרֵאשִׁיתִי

פזמון:

הוֹלֶכֶת בִּדְרָכָיו

הִיא לֹא עוֹצֶרֶת

שׁוֹמַעַת בַּלֵּב אֶת קוֹלוֹ

לֹא מִתְבַּלְבֶּלֶת

נְשִׁיקָה שֶׁל שָׁמַיִם

אַהֲבָה בְּלִי סוֹף

כְּשֶׁהִיא עוֹשָׂה רְצוֹנוֹ

הַלֵּב מִתְמַלֵּא בְּטוֹב

מעבר:

הִיא נוֹפֶלֶת וְקָמָה

תָּמִיד מְחַיֶּכֶת

יוֹדַעַת שֶׁיָּדוֹ אוֹחֶזֶת

תָּמִיד מְחַזֶּקֶת

הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה

אֲבָל הִיא לֹא לְבַד

יֵשׁ מִי שׁוֹמֵר עָלֶיהָ

נָתַן לָהּ יָד

פזמון

הוֹלֶכֶת בִּדְרָכָיו

הִיא לֹא עוֹצֶרֶת

שׁוֹמַעַת בַּלֵּב אֶת קוֹלוֹ

לֹא מִתְבַּלְבֶּלֶת

נְשִׁיקָה שֶׁל שָׁמַיִם

אַהֲבָה בְּלִי סוֹף

כְּשֶׁהִיא עוֹשָׂה רְצוֹנוֹ

הַלֵּב מִתְמַלֵּא בְּטוֹב

מה את חושבת על השיר הזה?

[משפחת לב]

זה מדהים! הכתיבה שלך יפה ועשירה בפני עצמה!

הדימויים והמטאפורות, יפה ממש!

אבל זה קצת אחר מהז'אנר שאני מחפשת,

אני לא מחפשת "שיר" אלא הבעת רגשות, מחשבות, בצורה הכי פשוטה כנה ונוגעת על הדף

מבינה אותי?

[שיפי נחאיסי]

אהבתי. נראה לי שחני ויינרוטב ע"ה הייתה כותבת הרבה מהסוג הזה, לא?!

[שיפי נחאיסי]

יש לי גם משהו בסגנון:

וכל עוד

תיהיה בי רוח,

אמשיך להאמין.

וכל עוד

תיפח באפי

נשמת החיים,

אמשיך לקוות.

לייחל

למחר טוב יותר.

וגם כשהליל

שחור ולוט,

אמתין לקרן ראשונה

של שחר.

ביודעי כי

בא תבוא.

וכל עוד

אהיה כאן,

על פני

האדמה הזו,

אשמור על

חוט הקיווי.

כי מי שאיבד

את קצהו,

גדע לעצמו

את נשמת החיים.

[טובה אכשני]

אולי זה מה שאת מחפשת…

[משפחת לב]

יפה!

כן

זה בהחלט מהז'אנר הזה

יש לך עוד כאלה?

[יעל נויפלד]

יש לי כמה הגיגים כתובים שלי

דומים קצת לסגנון

רק לאסוף אותם
שברים
שברים
שברים
ולבנות מהם
אדם
שלם
מלא שברים
שלמים

זה עוד אחד

אבן.
אפורה.
לא מעניינת.
לא מגרה.
ככה אני רוצה להיות.
בלתי ניתנת לשליטה.
פשוט לא מעניינת.
אבן.
אפורה.

[משפחת לב]

יפה, אהבתי! פשוטים כאלה וישירים

אבל סיקרן אותי השני

אפשר לשאול למה התכוונת כשאמרת שאת רוצה להיות אבן אפורה?

(אני יודעת שזה לא הולך שמסבירים, אבל בכל זאת:)

וגם-אם יש לך עוד כאלה, אשמח לקרוא!

[יעל נויפלד]

אבן אפורה זה מושג

במערכות יחסים רעילות יש מצב שנקרא אבן אפורה.

שמגיעים למקום שפשוט את לא מעניינת את הבנ"א מולך, הוא לא עושה עליך את כל המניפולציות וכו'.

זה מצב מאוד קשה להגיע אליו בקשר רעיל

[מבקשת דעת]

לא יודעת אם לכאלו את מתכוונת אבל אולי..

ואת ,
לא כלום.

יקחו
ישתמשו
וישליכו.

אם מנומסים הם
לפח.
ואם לאו,
לריצפה.

ואת בהכרותך עימם
כבר יודעת,
שהם?
מושפלים,
מבוזים,
חסרי נימוס.

ברמה הגבוהה ביותר.

וגם זה

כָּרָגִיל,
לֹא שֶׁמִּישֶׁהוּ יֵדַע
לֹא שֶׁצָּרִיךְ יִהְיֶה לָדַעַת,
רַק שֶׁיִּתְּנוּ מְעַט דַּעַת.

לָמָּה לִשְׁפֹּךְ כָּךְ מִלִּים
לָמָּה שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב מְעַט קֹדֶם
וְאִם מֵצִיק,
אָז שֶׁיַּצִּיק זֶה לֹא קָשׁוּר בְּךָ.

זוֹ בְּחִירָתְךָ, אַשְׁמָתְךָ,
לֹא בַּקְּשׁוּ מִמְּךָ
לְהִתְיַחֵס,
וְחָמוּר מִזֶּה לְזַלְזֵל.
אָז לָמָּה שֶׁתִּפְגַּע?

וְלֹא שֶׁאַתָּה רַע
לֹא שֶׁאַתָּה אַכְזָר
דַּוְקָא אַתָּה טוֹב
וְנֶחְשָׁב לְקָרוֹב
אָז לָמָּה בְּכָל זֹאת?

לָמָּה?

לוּ רַק חֲזִית בַּהַשְׁלָכוֹת
וַדַּאי הָיוּ לְךָ תּוֹבָנוֹת.
רַבּוֹת.

[מרים סולובייציק]

טקסט מעניין מאוד.

אני כותבת שירים עם חרוזים

ושורות יותר ארוכות בדרך כלל.

רוצה דוגמה?

מילים, מילים עומדות לי בקנה,

רובן עדיין אין להן קול ואין עונה,

יש מילים שמסתדרות בראש,

מאת השם – תודה מראש.

סביבה טובה – עידוד והערכה,

ואני כותבת מילותי בהצלחה,

למי – לכל דורש,

ולמי שקורא ועליהן חורש,

בואו נשים לב לכל מילה,

יש משמעות בכתיבה כולה,

יעידו כולם על כך ואינם טועים,

צמד חמד אני והקטעים

יש כאן הרבה מחשבה

קולי שמעת מאחורי הכתיבה?

[משפחת לב]

שלום לכן, הבאתי פה מGPT קצת שתקראו על הז'אנר הזה

אולי תבינו טוב יותר במה מדובר, למרות שהעלתי דוגמאות שלדעתי מסבירות היטב מה אני מחפשת…
אז ככה:

לז’אנר הזה אפשר לקרוא שירה פואטית מודרנית–אישית (או לפעמים גם “שירת מודעות/התבוננות פנימית”). זה לא שיר קלאסי עם חרוזים ומשקל, אלא משהו הרבה יותר חופשי וישיר — והוא עובד בעיקר דרך רגש ותובנה.

הטקסט שלך שייך לז’אנר שאפשר לקרוא לו <strong data-start="37" data-end="66">שירה פואטית מודרנית–אישית (או לפעמים גם “שירת מודעות/התבוננות פנימית”). זה לא שיר קלאסי עם חרוזים ומשקל, אלא משהו הרבה יותר חופשי וישיר — והוא עובד בעיקר דרך רגש ותובנה.

אם מפרקים את זה, יש כמה מאפיינים מאוד ברורים לז’אנר הזה:

<strong data-start="270" data-end="293">1. דיבור ישיר ופשוט<br data-start="293" data-end="296"> השפה לא גבוהה או מסובכת. להפך — היא כמעט יומיומית.<br data-start="346" data-end="349"> הכוח מגיע מזה שזה נשמע כמו מחשבה אמיתית, לא כמו “שירה מתאמצת”.

<strong data-start="413" data-end="442">2. פנייה בגוף שני (“אתה”)<br data-start="442" data-end="445"> יש כאן דיבור אל מישהו — אבל בעצם זה דיבור אל עצמך.<br data-start="495" data-end="498"> זה יוצר תחושה של שיחה פנימית, כמו מראה נפשית.

<strong data-start="545" data-end="567">3. מבנה מקוטע וקצר<br data-start="567" data-end="570"> שורות קצרות, נשימות.<br data-start="590" data-end="593"> כל שורה עומדת כמעט לבד — וזה נותן מקום לכל רעיון “לשקוע”.

<strong data-start="652" data-end="674">4. תהליך רגשי ברור<br data-start="674" data-end="677"> יש כאן תנועה:<br data-start="690" data-end="693"> עבר קשה → התמודדות → הכרה → רגע של משמעות.<br data-start="735" data-end="738"> זה לא רק תיאור — זה מסע קטן.

<strong data-start="768" data-end="800">5. דימויים פשוטים אבל טעונים<br data-start="800" data-end="803"> “מראה”, “עיניים”, “בוץ”, “דמעות” — מילים מאוד בסיסיות,<br data-start="857" data-end="860"> אבל הן נושאות עומק רגשי גדול בלי להסביר יותר מדי.

<strong data-start="911" data-end="942">6. מסר של צמיחה והכרה עצמית<br data-start="942" data-end="945"> הרעיון המרכזי הוא שינוי פנימי והערכה של הדרך.<br data-start="990" data-end="993"> זה לא פילוסופיה מורכבת — אלא אמת רגשית נגישה.

<strong data-start="1040" data-end="1058">7. רגע שיא שקט<br data-start="1058" data-end="1061"> אין דרמה גדולה — אלא רגע קטן, כמעט פנימי:<br data-start="1102" data-end="1105"> “איך הכל היה שווה בשביל להגיע לרגע הזה”.<br data-start="1145" data-end="1148"> זה מאוד אופייני לז’אנר — שיא עדין, לא מתפוצץ.

<hr data-start="1195" data-end="1198">

אם לנסח את זה במשפט אחד:<br data-start="1224" data-end="1227"> זו שירה שמנסה <strong data-start="1241" data-end="1304">לתפוס רגע אמיתי של הבנה עצמית, בצורה הכי פשוטה וישירה שאפשר.

עזר לכן?

[מרים סולובייציק]

אולי אפשר להוריד את הסימנים והאותיות כדי שהקטע יהיה יותר קריא?

[חנה כהן]

אני מגיבה על הטקסט הראשון שהעלו פה

על בן אדם שהשתנה…

במילה אחת -וואו!

זה יפה ברמות!

כישרון .

האמת שזה הזיז לי משהו בלב,

לא יודעת להסביר—

גם על הטקסט שמדבר על שבת ומחשבות -הזדהיתי מאוד.

זה מדהים איך שבן אדם אחר כותב את הרגשות שלך בול

[טובה אכשני]

שמחה שהצלחתי לקלוע לטעמך:)

כן, יש לי בהחלט עוד הרבה.

מצרפת כאן עוד אחד.

[משפחת לב]

יפה!

תפרגני לנו עוד.

ואיפה עוד סופרות מהז'אנר הזה?

[שרי פ]

וואו

טובה

חזק!!!

ממש אהבתי והתחברתי

תשתפי בעוד…

[Maya Cross Design]

כתיבה מיוחדת תמציתית ויפה.

[תמר זיו]

לא מצליחה לעקוב אחרי הכול, בפרט לא אחרי הקטע שפתח את השרשור – כי הוא צורף
כתמונה ולא בגוף הטקסט ואני דרך המייל.
אבל רק דיוק לתגובה האחרונה:
משפחת לב שואלת "איפה עוד סופרות מהז'אנר הזה" – אז הז'אנר הזה הוא לא ז'אנר
של סופרות אלא של כותבות או משוררות. עדיין לא מספיק ברור לי, כי כאמור לא כל
כך קראתי את הקטעים עצמם.
סופרות הכוונה כותבות סיפורים.

[משפחת לב]

תודה על הדיוק, למרות שאני מאמינה שסופרות טובות יודעות לעשות גם את זה

אבל בהחלט זה יותר כתיבה מאשר "ספרות"

מצרפת לך פה את הטקסט המדובר

____________

אֶחָד הַדְּבָרִים הַמַּדְהִימִים

שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה

זֶה בֶּן אָדָם

שֶׁהִשְׁתַּנָּה

וְאִם רָאִיתָ אוֹתוֹ

בַּמַּרְאָה

תִּסְתַּכֵּל לוֹ בָּעֵינַיִים

תִּסְתַּכֵּל חָזָק

תַּזְכִּיר לוֹ כַּמָּה

זֶה לֹא הָיָה פָּשׁוּט

כַּמָּה בּוץ הָיָה בַּדֶּרֶךְ

ודְמָעוֹת

וְאָז תַּרְגִּישׁ פִּתְאוֹם

אֵיךְ הַכֹּל הָיָה שָׁוֶוה

בִּשְׁבִיל לְהַגִּיעַ לְרֶגַע

הַזֶּה

____________

[טובה אכשני]

תודה על המילים הטובות!

עשיתן לי טוב על הלב.

אשמח לשתף עוד בשמחה.

רק שיהיה לי זמן לחפש מה שמתאים להעלות לכאן…

מצרפת בינתיים משהו שכתבתי באביב בשנה של הטבח בשמחת תורה…

לא הז'אנר המדובר, אבל סתם יפה:)

[Sara Amor]

הז'אנר הזה הוא באמת פחות קשור לעולם הסיפורת.
בשבילו צריך לדעת לדבר את הלב. לדעת לדבר את המחשבות. לדעת לגעת עמוק בלי לדבר.
וזה כישרון נדיר מאד.

חשבתי לצרף דברים שכתבתי:)
לא הז'אנר שלכן. אבל על אותו הפאזל.

(אני לא מצליחה להעלות פידיאף. אצרף כבר כתמונות)

[Sara Amor]

לא מצליחה להעלות 🙁

[משפחת לב]

הפסדנו:(

אין לך את זה בוורד?

[Sara Amor]

הצלחתי:)

[Sara Amor]

[Sara Amor]

[Sara Amor]

[משפחת לב]

יו!

זה כל כך יפה ואמיתי

יש כמה שממש ממש אהבתי…

זה כל כך יפה ללקט תובנות על החיים ולרשום אותם, אני בעד

[נחמי 🙂]

מצרפת גם אני את שלי:

זה הקול של הסתיו

שבא פתאום עכשיו

ועושה לי טוב בלב

אפילו שכואב

ואולי

הוא יביא עכשיו אלי

רוח חדשה

שתשרוק לי בלחישה

שגם אם הלחי רטוב

עוד יהיה בסוף טוב!

[יהודית]

משתפת בקטע מהלב…

[משפחת לב]

וואו!

כל כך אהבתי את זה! והסוף כזה חמוד!

זה בול הסגנון שאני מחפשת

יש לך עוד?

נ.ב. שאני הייתי משנה ל"אסור שאף אחד ידע" בשביל שיתחרז טוב עם ה"ילדה"

ואולי גם מחלקת לפסקאות

אם בא לך לגעת בו…