מה הקשר פורים???
-
מה הקשר פורים???
משתפת (לראשונה!) קטע קצר שכתבתי. לפני פורים.
אבל הוא לא מעלה חיוך.
חיכיתי עם זה לזמן שבו החיוכים יורדים, ט’ באב מתאים לו יותר, לדעתי.
מחכה לתגובות שלכן.
(מתאים למתעסקות \ מתעניינות בתחום הנפש וההתמודדויות…)
—
20:00
הבית הומה. שמח בסלון. במטבח.
ריח של בשר מתבשל.
אני בחדר. מסרבת לקום מהמיטה.
ולא. תודה. לא רוצה לאכול.
מוצאי צום עכשיו.
כולם אוכלים. גם שמואל, עם חברים מהישיבה.
אני לא.
היה צום היום.
אני אכלתי.
עכשיו אוכלת את עצמי. או יותר נכון- המצפון אוכל אותי.
22:00
אני עדיין במיטה.
ואני יודעת שאמא אם הייתה כאן, לא הייתה מאפשרת לי לשכב כעת.
אבל היא לא כאן.
וכך גם אני. מרגישה לא שייכת.
לא איתנו.
00:00
הבית מתחיל להתנמנם.
אני קמה.
ליל פורים היום. מצווה לשמוח.
מוציאה תיק איפור.
אולי כך אשמח. אולי כך אשכח.
00:30
הרחוב לא מקום לילדות טובות כמוני.
לילדות שלומדות בסמינר מצוין, עד לשבוע האחרון.
אני צריכה להיות עכשיו בבית. במיטה.
לבכות, אולי. או לשמוח, כי פורים היום.
האויר חונק אותי. למרות שקריר.
אני פותחת עוד כפתור בחולצה. ועוד אחד.
אולי ככה יהיה לי נעים.
אבל לא.
01:12
אני מנסה לחשוב איך מרגישה ילדה טובה עם שיער פרוע, כפתורים פתוחים, ושרוולים מקופלים.
אבל אין לי תשובה.
כלומר יש, היא לא מרגישה כלום. פשוט.
הרחוב הומה בשעה זו של הלילה.
ליל פורים, בכל זאת.
נערות מסתובבות ברחוב. הוללות.
נערים מסתובבים ברחוב. שיכורים. או גרוע מכך.
ואני.
לא מרגישה כלום.
01:45
הרחוב מסוכן בליל פורים.
הרחוב מסוכן בלילה.
הרחוב מסוכן.
וכשאני מבינה שלא זו הסיבה לדם הנוזל מפרק כף ידי, אני נבעטת.
חזק.
זכוכיות הבקבוק הפזורות סביבי, אינן שייכות אלי.
גם שבר הזכוכית שנמצא ביד שלי כרגע. אין לי שום קשר אליו.
אז למה הדם?
ואיך?
אני חולה.
04:00
הבית מקדם את פניי שקט.
כולם נמים את שנתם ברוגע.
לא מודעים לפצע שנפער בי הלילה.
יש סיכוי שיגלו אותו עוד לפני שיהיה מאוחר מידי?
אעשה הכל שלא.
אזעק ללא קול; הלוואי.
Log in to reply.