• כתיבה ספרותית

  מילים טובות לאמא ( מתוך הספר “לב העולם אתה” )

  פורסם ע"י שירה ינאי  צילום ומולטימדיה on 09/09/2025 ב10:19 pm

  מי יגיד לאמא רגילה בבית רגיל, עם ילדים רגילים ועצבים רגילים, מילים טובות?
  מי ינחם אותה כשהגיעה סבלנותה לקיצה ופקעה בקול נפץ, והילדים לא שמו לב
  והמשיכו לדרוש את שלהם? מי ייבש את ביצות הבוז התהומי שהיא רוחשת לעצמה
  אחרי שעת השכבה שכולה מבטים מצמיתים, נזיפות חריפות ומילים רבות שאומרות רק דבר אחד:
  “עזבו אותי כבר, אני לא יכולה!”?

  ביום כזה של תוכחה כאשר כל הבית על סדקיו ופינותיו יוצא מגדרו כדי להראות
  מה לא בסדר, הקירות זועקים טביעות רגלים שחורות וקשקושים, הכביסות לועגות
  לשעתיים שהושקעו בהם וממשיכות להיערם ולהתקיים, קרש הגיהוץ כמו מהפנט
  אליו חולצות קמוטות ושמלות ומתכסה בהן כאילו לא טרחו לידו 90 דקות
  אפופות קיטור, הכיורים הנקיים מתמלאים כהרף עין בכלים דביקים, על הרצפה
  פרחי גרניום שעפו מן החלונות ונמעכו לכלל כתמים אדמדמים, ציפורני הרגליים של
  הילדים מתבלטות כדי לומר, שאמנם, ציפורני ידיים נגזזו בקפידה, חמישים במספר,
  אבל- הן עדיין כאן. מי ינחם את אמא, שכמעט חנק אותה הלא?

  כשבדי עמל היא רוחצת וסורקת, מלבישה ומאכילה, מסדרת מיטות ומשכיבה, ואין לה
  כח להיות טובה היום, אין לה כח להיות סבלנית, אין לה כח להקשיב לכל השאלות
  ולהשיב עליהם תשובות ולהסביר למה ולמה ולהתדיין ולהתמקח ולהתפעל
  מציור של פרח ולפשר במריבות ולגהץ יצירה מופלאה מחרוזים קטנטנים, ולהמתין
  באורך רוח למילותיה האיטיות של ילדתה המעמיקה לחשוב – מי ייתן לה כח?

  מי יעמעם וירגיע את תחושת ההחמצה המרה המלווה את מילות הזירוז, כשהן חותכות
  וקוטעות את פניות הילדים: ‘לא עכשיו’, ‘לא יודעת’, ‘נדבר על זה מחר’, ‘לך מיד להתלבש’,
  ‘נו כבר’, ‘קדימה’, ‘מהר’?

  מי יחבק את אמא, במקום כואב עמוק בלב, כאשר היא שרועה ואומללה בחושך,
  וילדה קטנה בוכה בחדר הסמוך ‘אמא אמרת שתשירי לי שיר’, והתינוקת מתעוררת בפעם השלישית?
  מי ינקה ממנה גל נוסף של זעם המציף אותה למרות תשישותה הרבה?

  מי ידע להגיד לאמא, אבל באופן כזה שהיא תבין ותאמין, שעל אף שהניקיון הוא רק בערך
  והכביסה לא לגמרי, ולמחבת שכבות רבות, ושוב לא קוימה הבטחה אחת לילד, ובימון של כיתה ב’ מתנוססת
  הערה: “נא להקפיד על שכפולים חסרים”
  מי יגיד לה שככה בדיוק עם כל החסרונות הממלכה שלה גדולה ונפלאה ומפוארת?

  מי ילחש לאמא מילים טובות שהיא תשמע ויעריך את עמלה ויכיר במורכבות האין סופית של להיות פשוט להיות יום אחר יום אחר יום

  מי יביט בזוג גרביים שידיה של אמא הלבישו והפשיטו כיבסו וקיפלו ושמו במגירה והוציאו ממנה והלבישו והפשיטו וכיבסו וקיפלו מאות פעמים, ויזכיר לעצמו שזה רק זוג אחד מיני עשרות שבבית ובכל אחד כבר טיפלו מאות פעמיים?
  מי ימנה את עשרות אלפי הפעולות שנפעלו עד פה רק בקשר לגרביים – כשישנן גם כל השאר?

  מי יחשב את סך כל הכריכים, סך כוסות הזכוכית הנקיות, סך טיפות היוד על הפצעים, סך הגזרים והתפודים שקולפו, הכינים, במחילה, שסורקו, העופות שנצלו ותובלו, החיבוקים, הנשיקות, הכפתורים שנפתחו ונסגרו,
  אלף אלפי דיווחים שנקלטו,
  סיפורים שסופרו, מילות אהבה שנחלשו?

  בעולם כזה, שתובע תוצאות, שנועץ עמוק בגב עיניים נוקבות כמו סכינים, ודן ומבקר ושופט ומגנה וכל הזמן יש לו מה להגיד אם קצת מוזנח או מוחצן ומטופח אם הגדולה פרועה ותוססת והקטנה חלשה ומהססת אם הילד קפצני או הנער ביישני
  איך נראת התעודה ולאיזה סמינר יקבלו את הילדה מי ירגיע את אמא הרגילה
  אמא הלא מושלמת? מי יאהב אותה ככה ויאמין שהיא שווה?

  כשכל הזמן בודקים ומדרגים, מציינים ומסמנים מצמידים תוויות ומעידים עדויות ובוחנים הכל: את הכשרונות ואת המידות הטובות ואת הצניעות ואת החכמה ואת דרגת הרוחניות בפומבי וברמה מי יאטום את אוזניה של אמא משמוע ויגן על ליבה מאשמה?

  מי יבחין בעייפות שהיא מסווה בקושי שהיא כובשת, בכל החיוכים שחייכה רק בחוץ,
  בהרבה מאוד ‘לא’ שהיא הפכה אותם ל’כן’, בגבול היכולת שהיא חצתה שוב ושוב?

  מי יגיד לאמא מילים טובות שהיא תשמע ותאמין? מי יעקוב אחר שביל פסיעותיה בלאט, ילקט את אגלי זיעתה ויספור את דמעותיה הכבושות?

  מי יצבור הכל בשקט, בערמה שאין לה סוף, מי יאהב בלי גבול ותנאי, ויעריך, ויעריץ,
  ויכין בסתר כתר לסתם כך אמא רגילה?

  ***
  כמה אמהות יש בעולם כולו, מהודו ועד כוש, וכמה טרחות טורחות כולן,
  

  וכמה דמעות שופכות כולן, וכמה תסכולים וקשיים הן יודעות.
  

  
  

  הן יכולתי כמותם אבודה להיות ובודדת,

  אם לא שחמלת עלי, ואספת אותי אל חיקך, ובראת אותי ילדתך, והערפת עלי
  חמלתך, ותמיד היה איתי מבטך.

  ונצרת את כל צעדיי, ואספת את כל אנחותיי, וליטפת את כל כאביי,
  וידעת הכל ושמעת הכל, ואהבת בלי גבול ובלי תנאי-
  ובסתר בסתר, רקמת לי כתר. כתר לאם רגילה.
  מוקדש באהבה לכל האימהות היקרות !

  עזר לך? 👍

  שירה ינאי  הגיבה לפני 4 שעות, 38 דקות 1 חברה · 0 תגובות
• 0 תגובות

התחברי כדי להגיב