מישהי מבינה על מה מדובר ורוצה להמשיך?

[מרים סולובייציק]

לא הבנתי את השיר,

תוכלי להסביר עליו:

מיהו הראשון? מיהו הראשון האמיתי?

מיהו השני?

נכון שהוא ביתי – האם הכוונה הבית שלי, או הכוונה לאחד שהוא ביתי כלומר יותר אוהב את הבית?

קצת פחות תרבותי

אבל יותר בריא

נעים וקריא

אם אדע את התשובות לשאלות הראשונות, אולי אבין את 3 השורות האחרונות.

תודה מראש

[cohenbatya]

ראשון- ‘התרבות’ והחיים שלנו חיי תורה מוסריות התורה החיים הבריאים והנכונים על פי דעת תורה

השני- תרבויות העולם שבחוץ חיים בעולם הגויי (לא צריך לתת דוגמאות…)

רציתי לכתוב משהו על הבלבול מי היה קודם

מי מחקה את מי

על המשיכה להדמות להם בלי להבין שיש להם רק הגיון של בני אדם ואצלינו יש הגיון של התורה

חיי תורה זאת הליגה של האנושות

מקווה שהובנתי

זה יותר מתאים לספוקן ווארד…

[מרים סולובייציק]

אם כך, צריך להמשיך את השיר עוד קצת.

ספוקן וורד: אחד מהקריטריונים של ספוקן וורד שזה שירה מדוברת, פחות עם חרוזים ומילים נמלצות.

עוד קריטריון שהוא באורך של כ-5 דפים של A4 שאורך להגיד אותו 4 דקות.

עוד דבר, הוא מיועד להגשה ולא לקריאה. הגשה זה אומר להופיע ולהגיד אותו מול קהל, ולכן אין פסיקים ואין נקודות וסימני שאלה, זה בא לידי ביטוי רק בצורת ההגשה, איפה יש שאלה, איפה יש הטחה (מלשון להטיח) עם סימן קריאה ועוד.

יש עוד קריטריונים אבל מה שנשלף לי זה זה.

[cohenbatya]

תודה מרים

אני אמנית ספוקן

(אוכל לשלוח לך וידיאו באישי…:)

זה באמת התחלה

ואני כן מסמנת לי סימנים ועוברת שורות כשאני כותבת ספוקן- יותר נח לי פשוט ללמוד את ההגשה

ותמיד חמוד ונעים לאוזן להוסיף משחקי מילים

וספוקן אכן זו צעקה מתוך הלב כמו שהייתה לי כאן (-צעקה לא הטפה…)

לא חושבת?

[cohenbatya]

אולי אפשר להמשיך ככה?

אני מחפשת אותו

לא את השני

תאמיני לי מניסיוני

הוא ליגה הוא אנושי

​ואומר לך באישי

​נכון שצד השיני

יותר קורץ ונוצץ

אבל הוא גם מוחץ וקוצץ

הוא מדבר בקול גדול ומשנע

בריגושים וידענות

בשקר וחדשנות

והשני בשקט ובעדינות

בטוהר אמת וחינניות

ריגוש שנשאר לעד

[מרים סולובייציק]

את זה יותר אהבתי!

[רחל]

אולי הוא לא מרשים

לא מלהיב, ולא מדהים

אולי הוא יותר מחייב

נוכח, דורש, נוקב

אולי פחות משוחרר

כבד, ולא מאוורר

אולי הוא לא קליל

ובלי רעש וצליל

לא ישאוך על כתפיים

לא ימחאו לך כפיים

מאחורי הקלעים, עבודה יומיומית

עמוקה, יסודית ופנימית

זריעה בדמעה עמל ויזע

סביב השעון, בלי הפסק של רגע

אינסוף השקעה, דרך לא קצרה

חתירה עקשת, חדורת מטרה

[רחל]

למי שמעדיף לזרום ולדפדף

למי שהולך על אקשנים וכיף

למי שהשיא בשבילו הוא ״על האש״

למי שיודע לבלות ולקשקש

למי שאוהב בלונים נפוחים

למי שמחפש חיים נוחים

הוא, זה לגמרי לא אני

הוא, אממ… בצד השני

לא קרוב, ולא כמעט

לא דומה, ולו במעט

גם אם זה נראה כזה וגם יותר

תדע שבאמת הוא משהו אחר

[רחל]

ומי שפוסח על שתי הסעיפים

רוקד על כל החתונות, עם כפכפים

יכול להתבונן ולחדד מבט

באמת – יש לו רק תחנת עגינה אחת

ואיפה הלב שלו נמצא ורוצה

ואיפה הוא מרגיש מסופק ומרוצה

מתי נשאר לו טעם טוב בלי צחצוח שיניים

ואיך רואה הוא את עצמו בעוד עשור ושניים

[cohenbatya]

וואו

את תותחית!

חזקק!

[אסתר פת]

רחל, כתבת נהדר, והקטע הזה-אהבתי במיוחד!

ואיפה הלב שלו נמצא ורוצה

ואיפה הוא מרגיש מסופק ומרוצה

מתי נשאר לו טעם טוב בלי צחצוח שיניים

ואיך רואה הוא את עצמו בעוד עשור ושניים

[אסתר פת]

בתיה, אהבתי את הסגנון הגשה של השיר, שכאילו מנהל שיח ספונטני

‘קצת פחות תרבותי’-אם נכתוב ככה, אז התרבות הזרה אכן הצליחה להגדיר את עצמה כתרבות ה’נכונה’

היהדות פחות תרבותית? היא התרבות האמיתית