מלאתי מילים || אשמח לביקורת

[שרה לרנר]

הרעיון חמוד מאוד, גם מצד הכתיבה וגם מצד התוכן.

הכתיבה שנונה ועושה חשק לקרוא עד הסוף.

מה שכן – הצורך בעריכה אכן די זועק, קצת קשה להעיר הערות לפני זה…

משהו שלא קשור לעריכה –

“המורה, אפשר למלאות את הבקבוק?” שואלת עגבניה. כלומר, תלמידה. כרגיל, אני
מסרבת.

חבל, הסברת את הבדיחה. המילה “כלומר” באה ואומרת: “עכשיו אסביר למה זה היה מצחיק”. הייתי בוחרת במקום זאת לכתוב: “שואלת עגבניה סמוקת לחיים” – ברגע שהוספת האנשה לעגבניה, זה כבר הסביר מספיק בלי להסביר. אם את ממש רוצה כן להדגיש שמדובר בתלמידה – עדיין הייתי מוותרת על ה”כלומר”. אולי משהו כמו: “שואלת עגבניה. תלמידה, סליחה”. אבל אני עדיין חושבת שלא צריך בכלל להזכיר שזו באמת תלמידה. הבנתם? יופי. לא הבנתם? אז לא. הרוב יבינו.

לגבי הנ.ב. הראשון – הוא מוסיף מאוד בעיקרון. רק שאלה לי – מדוע בת חכמה, שמוכיחה ידע יפה בלשון התלמוד ואפילו לקחה את הזמן למצוא את המקורות ולבוא להראות לך – נקראת “מתחכמת”? למה את כועסת עליה? היא התעניינה בשיעור במידה כזו שצרמה לה הסתירה עם הידע שהיה לה, ואפילו השקיעה זמן כדי להביא את זה אלייך. השאלה שלה מצויינת ממש, ומתבקשת. חשיבה ביקורתית היא מעלה, לא חיסרון.

לא תעודדי את זה? וגם אם הייתה כאן איזושהי תחושת עליונות שלה – ברגע שתעודדי שאלות כאלו, הן תבואנה עם כל הכבוד הראוי, וישביחו את השיעורים שלך. לא חבל להרוס לה את זה?

סורי על ההתייחסות לנקודה צדדית. אני הייתי התלמידה הזו, וכל כך הערכתי את המורות שעודדו אותי… וגם הקשבתי להן יותר בשיעור.

[רות רוט]

שרה, תודה על ההערות!
מתקנת את העגבניה. קיבלתי.
התלמידה מתחכמת רק בשביל משחק המילים. גם אני הייתי התלמידה הזו, וספציפית
לאותה תלמידה ששאלה את זה גם עניתי (בהפסקה, כדי לא לאבד קשב של כיתה) את
התשובה. אבל בקטע פה פחות התאימה התשובה האמיתית… לדעתי.

[תמר וינברג]

אוחח, רות!

כמה עליז לכולנו שהתחיל לך החופש;)))

מסכימה הערות, נכון?

כדאי שתשאירי את הפאנץ’ יותר לסוף, ותחדדי את ההפתעה שהוא יוצר. כי בהתחלה ממש הייתי בטוחה שזה טור קלאסי על עלילותיה של מורה ביום חם, ואיכזב אותי שהפאנץ’ המתוק נכתב בצורה כל כך בנאלית.

הנ.ב. מיותרים לדעתי, אך דעתי אינה קובעת:)

“המורה, אפשר למלאות את הבקבוק?” שואלת עגבניה

מה אומרת על ‘מבררת עגבניה’? ישתלב יותר מוצלח.

והיא צריכה להמשיך לנאום

נאלצת?

נהניתי מאוד מהמשלב, פחות זרמתי עם מילים כמו שלחתיה ודומותיהן. זה קצת קיטשי לדעתי.

[מרים סולובייציק]

נ.ב. תודה לתלמידה החכמה והמתחכמת שהרגישה חייבת להראות לי את כל המקורות בגמרא.

אבא שלי התנגד מאוד למציאות שמורות שולחות תלמידות לגמרא כדי לחפש מקורות לדברים שנלמדו בשיעור,

הוא היה אומר שהגמרא שייכת לגברים, “כל המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות.”

הפירוש של תיפלות – כמו שאמר הבן שלי – הוא כפירה, כלומר מי שמלמד את הבת שלו תורה כאילו מלמדה כפירה.

[שרה לרנר]

זה נושא שיש בו הרבה מאוד דעות, ושניתן למצוא בו אמירות חזקות בשני הכיוונים, כולן מרבנים גדולים מאוד במהלך הדורות.

אבל אני מפחדת לומר יותר מזה, מחשש שרות תעיף אותנו מהדיון…

[רות רוט]

שרה, אני עד כדי כך מפחידה? או שזה היה רק בשביל החיוך?!
לגופו של ענין, בקטע לא מתואר ששלחתי תלמידה לבדוק בגמרא, אלא בתלמידה שמעצמה באה לשאול.
והנושא הזה באמת מורכב ומחייב דעת תורה, לא כאן המקום.

[שרה לרנר]

רק בשביל החיוך…

[רות רוט]

תמר, תודה!
קיבלתי את ה”מבררת” וה”נאלצת”.
לגבי השלחתיה וכו’, זה ענין של טעם.
אישית, אוהבת לפעמים את הקיטשיות שבקטעי הומור. אמנם כשאני מלמדת אני אומרת לא
לכתוב קטע שבסוף יגידו – “זה לא באמת מצחיק, וזה מה שמצחיק פה”, אבל לעצמי אני
מרשה 😉
רק לא הבנתי את ההערה שלך לגבי הפאנץ’ – אולי תמקדי אותי יותר איך אפשר
“להוריד” אותו בצורה פחות בנאלית?
האם לדעתך עדיף לוותר על נעיצות המרפק של החברות?
אשמח להערות על השכתוב של הקטע: (רק חלקו)
“המורה, אפשר למלאות את הבקבוק?” מבררת עגבניה. כרגיל, אני מסרבת.
זה אינו השיעור הראשון, ואי לכך תימצא החברה המתוחכמת שתנעץ מרפק בצלע חברתה
ותלחש לה את הסוד הגלוי: יש מורות שמסרבות לאפשר לתלמידות מסכנות למלאות
בקבוקים. אין רחמים בליבן.
אמנם, למלא אני מרשה. אך בל ניתפס לקטנות.
*
ויהי היום, והגענו לגזרה המדוברת. “בשיעור הבא אגלה לכן את הסוד” אני מטרימה
“אסביר למה אני מתעקשת ולא מרשה לתלמידותי היקרות למלאות את הבקבוק” הבטחתי.
לא היה נראה שההבטחה הרשימה מישהי מלבדי, אך בל ניתפס לקטנות.

ואגב, שאלה נוספת: בסוף הקטע השמטתי את הנקודה, בכוונה.
זה נגמר כך:

*ואם יש תלמידה שלא הצליחה במבחן, היא תשָּלח למלא גם את הבקבוק שלי. ולהיבחן
מבחן חוזר*
האם לדעתכן עדיף להמיר את זה בשלושה קווים? ככה – – –
או להשאיר בלי כלום?
או שלוש נקודות?
פתוחה להצעות.

[שרה לרנר]

לא הייתי משאירה בלי כלום, זה מציק בעין…

אהבתי את האופציה של הקוקוים. (—)

[שרה לרנר]

אויש, הם התחברו לי.

– – –

[מרים סולובייציק]

– – –

ככה תכתבי את השורה שלא שמת בה נקודה.

[חיה ל.]

רות…

מה יהיה איתך???

בגללך נשארתי צמאה…

לא העזתי לגמור את טיפת המים שנשארה לי שמא אזדקק לבקש לאכלס בתוכו שינית מן המים המרווים…

{העדפתי לכתוב לאכלס כדי שלא אקבל עונש יותר גדול אם אטעה בטעות}

[רות רוט]

תודה!
אחרי שניסיתי את כל האופציות הגעתי למסקנה שאתן הגעתן אליה מיד: הכי כדאי
קווים.
ואגב, חיה, לא כדאי לך שאני אתחיל לדבר על אכלוס…
או קשור למושג “אוכלוסיה” ואי לכך רלוונטי לבני אדם ולא לדוממים.
טוב, זה כבר קשור לפ(נ)ינת הלשון.

[מרים ג]

אהבתי את הקטע. נושא כלבבי. קרובת משפחה שלי לא מעזה להציע לי פלפל ממולא, הגם שאני אוהבת מאד,

כי היא מתקשה לזכור אם אומרים ממולֵא או ממולָא.

לגבי מרשה- אולי מאשרת, מאפשרת או מתירה.

[שרה לרנר]

חבל, אם את אוהבת מאוד – לא שווה לך להיות קצת פחות מלחיצה, ובלבד שיציעו לך מהפלפל?…

וברצינות – גם לי שגיאות מציקות מאוד (לא יודעת למה, אבל אחת השגיאות שהכי מפריעות לי – כשאומרים “כנה”, סגול בנ’, על זכר…). אבל לא שווה לי לאבד חברות בשביל זה, וגם לה להיות מתוייגת כטרחנית השכונה.

[מרים ג]

צודקת בהחלט! תובנה מחכימה שבסוף הגעתי אליה, לפני שנים ארוכות. אך מסתבר שטעויות קל לבצע וקשה לתקן.

יש עוד אנשים שזוכרים לי עוונות ראשונים, אף על פי שגם אני מסוגלת לספר שראיתי היום שתי אנשים, ואפילו להציע לאורחי פלפל ממולא בצירה.

[עליזה דבו]

קטע יפה מאוד! אהבתי ממש את הרעיון.

בשונה ממה שנאמר, אני דווקא אהבתי את “מבררת עגבניה. כלומר, תלמידה.” לדעתי זה לא מסביר את הבדיחה, כולם הבינו אותה, אבל זה כאילו משקף את המחשבות של המספרת. אבל אולי בכל זאת עדיף “סליחה, תלמידה”.

הציק לי שכתוב “אמנם” פעמיים במרחק של שלוש שורות, וכן שלא היה פיסוק לאחר “ותיבחן במבחן חוזר”. ולדעתי נקודה יפה יותר משלושה קוקוים.

הנ”ב הראשון מוסיף הרבה לדעתי, ואגב אני מזדהה מאוד, כי לאחר שהערתי את הערת גזרת ל”א לאחי, הוא זה שפתח לי את המקורות הנ”ל. (אם כי הוא ת”ח וזה כמובן שונה מתלמידה שמנסה לסתור את המורה)

אני מבינה מאוד שכתבת על התתלמידה “מתחכמת”, כי ברור לכולם שהתכוונת לשפה העברית לפי כלליה באקדמיה, ולא ללשון הקודש. (זה ודאי לא סותר את זה שיש לקבל את דבריה בצורה יפה)

לגבי חלופה למילים: צריכה- זקוקה, אבל- אך, מרשה- מאפשרת.