כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
ממתינה/ שיפי
-
ממתינה/ שיפי
“נשים במאי זכיין? שממתינות לבעליהן…”
ממתינה/ שיפי
העיניים מתמגנטות לשעון
עברו רק חמש דקות(?!)
נו, מתי יגמר כבר ה”סדר”?
אני על סף שיגעון
בא לי לבכות
איפה הוא שישליט פה סדר???
הילדים בשיאה של מריבה
סואנת
הבית כולו הפוך
מוצאת את עצמי
צועקת,
שכחתי ת’כללים בחינוך
הנייד כבר ביד,
זהו, אין לי כח!
האצבעות מחייגות מעצמן
כשניגון של גמרא
לא נותן לי מנוח,
ו”נשים במאי זכיין”
שתי נשימות עמוקות,
מנתקת בגבורה.
מחליטה לחכות
עד שיסיים את הסברא.
* * *
בערב זה פוגש אותי שוב,
מרוחה על הספה
בסלון
אחרי אלף נשיקות בקירוב
ארוחה-מקלחת-
ולישון (!!!)
מחכה לו שיחזור,
שנשב על כוס קפה
ועוגה
מחכה קצת לדבר,
לצחוק,
להירגע
ועייפתי מלטגן
חביתה או
בלינצ’ס בגבינה
רק בוהה בשעון
ו…
ממתינה…
וגם כשאני יושבת ומחכה,
ומעבר לזה- לא עושה דבר
רק מצרפת דקה לדקה,
כן, על כך אקבל-
שכר!
-
4 תגובות
-
שיפי, מהמם!!!
היטבת להמחיש!
והשיר- איזו כתיבה
נהנתי מכל דקה!!!
חיזקת אותי, תודה!
-
כל מילה !!!
-
אצל בעלי (זצ”ל-קשה לי לכתוב את זה – מבחינתי הוא עדיין פה)
היה היום מחולק לרגעים, לדקות. הוא היה הולך ללמוד חברותא ב11 וחצי בלילה – לחמש דקות – היה הולך “לצוד” חברותא בהר צבי, היה לומד בדקות האחרונות לפני שהיינו יוצאים לנסיעה. בהמתנה לרופא, באוטובוס / רכבת וכדומה.
וכמובן גם בבית, בשנה ראשונה הוא קיים בהידור מצוות ושמח את אשתו ולא יצא לסדר ג’, קול הניגון שלו היה ערב לאוזני, הייתי ישנה עם זה ומתעוררת עם זה,
כל כך חבל לי שלא אוכל יותר לתמוך בלימוד שלו, ואני מצטערת שלפעמים הטרחתי אותו, והוא בגלל חסד היה עושה בשבילי הכל בלי לתת לי הרגשה שאני טרחנית.
כשאני שומעת על לימוד התורה של הבעל / אב (אבות ובנים) העיניים שלי מעקצצות ודומעות.
ומצד שני אני שולחת לילדים שלי חיבוק גדול על התורה שהם לומדים, מתוך הדחק כל אחד בקושי שלו, כולם בני תורה כפשוטו. (לשם דוגמה – יש לי ילד שלומד בחיידר רגיל ולמרות שהוא מתקשה בלימוד הוא לומד מתוך אהבת תורה ויראת שמים, וזה לאחר שלמד כמה שנים בחינוך מיוחד, כאן הוא לומד איך מתנהל העולם הנורמלי. ועוד, ועוד).
-
אשריכן!!
מרגשות!
Log in to reply.
