מערבולות החיים ואלול חוף המבטחים ***שיתוף***
-
מערבולות החיים ואלול חוף המבטחים ***שיתוף***
מערבולות.
יותר מדי מערבולות יש בתוכי לאחרונה.
ולא הן לא באו עם אזהרה, בלי רמיזה.
מבלי לנפנף בסוכת המציל בדגל אדום או שחור (גם לא לבן)
מבלי להתריע ולהזהיר שאני מתקרבת בעוד כמה מטרים לבור מסוכן,
(כי בנינו, לא היה להן מושג שהן מתקרבות לעברי ומתחילות לסעור בתוכי)
ולא, לפני שתגידו שאני התכוננתי ובאתי הפעם להתבכיין,
אז חשוב לי להבהיר שממש, אבל ממש, ועוד ממש,
(כי מה לעשות אני חייבת להדגיש את האמת) לא. פשוט לא.
כי אין לי מושג כמה ירוק הדשא של השכן, אם בכלל, (אולי הוא חום צהבהב כזה מגורען?!)
ואין לי עניין להתבכיין על מה שאין,
אני מעדיפה ורוצה להתעסק במה שיש לי ולא במה שאין,
ואם מסתכלים על זה שנייה מלמעלה, ממעוף הציפור, בסוף הכל מתאזן.
ועדיין אני רוצה לספר לכם על המערבולות בתוכי, ולמה? כי יש מסר בסוף, מסר רוחני…
על מערבולות שמסובבות אותי, מסחררות אותי וגורמות לי לכאב ראש רציני,
(רשימת הכדורים שניסיתי לקחת כדי שהוא יעבור: אקמול, אדקס ועוד, אבל ללא עזרה…)
מערבולות שמטשטשות אותי. מערבולות שמבלבלות אותי. מערבולות שמערפלות אותי.
מערבולות של החיים עצמם, לא מערבולות של הים,
מערבולות שמופיעות לפתע, ככה בלי הודעה (ולא הם לא צינתקו אליי או ניסו לתפוס איתי שיחה)
מערבולות של רגשות, של האמת, של החיים, של פחדים וחששות שמשאירות בי כמויות אדים והדים.
ואני? כבר חיה אותם תקופה,
אבל גם חיה מהיום שנולדתי את האמונה,
שהכל, הכל, מסתובב וגם משתבש בסוף לטובה.
והחודש הזה, שכבר לקראת סיומו, בכלל חגיגה,
כי אבא שלי, מלך העולם, אב הרחמן קרוב אליי ושומע מקרוב את התפילה.
הוא שם יושב ומתבונן אליי שוחה, מבולבלת, חוששת ועייפה קצת לחוף המבטחים.
חוף המבטחים שנפתח רק חודש אחד בשנה, והוא חוף המבטחים של כל החודשים.
הוא חודש אלול – חודש הסליחות, התחנונים והרחמים.
אז השנה, אני שוחה הכי חזק, במרץ ומהר שאני מצליחה אל חוף המבטחים,
מאמינה שכשאגיע אליו הוא ישמע אותי, יחבק וינשק אותי וישלח אליי מתנות, אוצרות ודברים טובים.
מאמינה באמת ובתמים, כי הוא דואג לי כמו אב שדואג לילדים.
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.