נֶפֶשׁ פְּלַסְטֵלִינָה / אילה.

[מרים סולובייציק]

אֲבָל.
לָהּ יֵשׁ אֶת הַקֶּצֶב שֶׁלָּהּ.

וּכְשֶׁהִיא מְנַגֶּנֶת שִׁירִים עֲצוּבִים,

אֲנִי מְאִיצָה בָּהּ

לִרְקֹוד.

וְהִיא עַקְשָׁנִית.

אמא שלי ע”ה אמרה לי בזמנים שהייתי בדיכאון, וכתבתי שירי דיכאון, שאם אני אכתוב שירים שמחים אז יתקיים בי: “האמנתי כי אדבר” – אם אני אדבר כך בסוף אני אאמין בזה. וכנ”ל “אחרי הפעולות נמשכים הלבבות”.

אבל זה לא קרה!

הנפש המשיכה בשלה, המשיכה להיות מדוכאת, ושום שיר שמח לא שימח אותה. השירים האלה לא היו אותנטיים. הנפש שלי היתה עקשנית, לא הסכימה לרקוד בכלל.

[מירי]

שיר יפיפה!

אהבתי-

וּכְשֶׁהִיא מְנַגֶּנֶת שִׁירִים עֲצוּבִים,
אֲנִי מְאִיצָה בָּהּ
לִרְקֹוד.

[גיטי 🙂]

עמוק ונגע

אומנותי!

המטאפורות חזקות ממש

והתקשורת עם הנפש עוצמתית!

כתוב בטוב טעם ומביע המון!

[גיטי 🙂]

רק כמה דיוקי הגהה:

נֶפֶשׁ פְּלַסְטֵלִינָה

כְּבָר עָבַר זְמַן

מֵאָז שֶׁהִבְטַחְתִּי לַנֶּפֶשׁ (הורדתי נקודה)

שֶׁלֹּא אֲדַבֵּר עָלֶיהָ, שׁוּב.

הִיא שׂוֹנֵאת שֶׁמְּדַבְּרִים עָלֶיהָ,

בִּפְנֵי כֻּלָּם.

וַאֲנִי צוֹרַחַת (הורדתי שורה)

מְעַבֶּדֶת אוֹתִי (נראה לי שכדאי להוריד נקודה)

רַק כְּדֵי לָחוּשׁ שֶׁהִיא קַיֶּמֶת בִּי,

אוּלַי.

מְדַמֶּמֶת.

כְּבָר מִזְּמַן הִבְטַחְתִּי, (אין צורך בפסיק)

לַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ בִּי יִשְׁתַּנֶּה

מַשֶּׁהוּ בִּי יִקְרֶה,

אֲבָל (הורדתי נקודה)
לָהּ יֵשׁ אֶת הַקֶּצֶב שֶׁלָּהּ.

וּכְשֶׁהִיא מְנַגֶּנֶת שִׁירִים עֲצוּבִים,

אֲנִי מְאִיצָה בָּהּ

לִרְקֹוד.

וְהִיא עַקְשָׁנִית.

כְּבָר מִזְּמַן הֵבַנְתִּי ש

הַנֶּפֶשׁ הִיא לֹא פְּלַסְטֵלִינָה .

וּבְכָל זֹאת

זֶה לֹא מוֹנֵעַ מִמֶּנִּי לְּהַמְשִׁיךְ

לְשַׂחֵק בָּהּ.

בְּיָדַיִים צְבוּעוֹת.

בֵּין הַהֲבָנָה לְהַפְנָמָה (אם הבנה מיודעת, צריך לידע גם את הפנמה על ידי יידוע הל’)