נסיגות

[יונה גלבר]

*שָפֵל

[מרים סולובייציק]

לא הבנתי את הקטע, ולמה כתבת אחר כך חחח וכו’?

[יונה גלבר]

כי סטיתי ספונטנית בסוף מהתבנית שהתכוון לי שאליה תלך האמירה

מכירה זמנים של ניתוק פנימי כזה, תפקוד רק כלפי חוץ? שהאדם מקסים החוצה ואנשים נהנים ממה שהוא עושה אבל הוא בפנים נסוג ואין חיבור

עליהם דיברתי

המים אחרי השפל חוזרים לכסות את השטח עם האוצרות והכל

והמקבילה הנמשלת חוזרת מהנסיגה שלה ומהניתוק.

[מרים סולובייציק]

מעניין ומרתק

[יונה גלבר]

תודה

זה הסבר מלמעלה…

[א ק]

שיר מעולה,

ואני הבנתי בדיוק למה התכוון המשורר גם בלי ההסבר שלך.

אפילו הזדהיתי

[אילה כהן]

כתיבה ממש יפה!
תודה על השיתוף

[מרים סולובייציק]

המים אחרי השפל חוזרים לכסות את השטח עם האוצרות והכל

והמקבילה הנמשלת חוזרת מהנסיגה שלה ומהניתוק.

יש לי שיר “על המים” שמדבר בדיוק על זה (חוק מים שלובים)

על המים

האופק מעל המים

נמשך כמו ארץ ושמים

מאוזן מצד לצד

מעט נע ונד

יש גאות ושפל

אך לא בכפלים כפל

פחות או יותר

נח או סוער

גובה פני הים

הוא אפס מיותם

לא גבוה לא נמוך

לא ישר ולא הפוך

אבל למטה במעמקים

שם העניינים לא שותקים

יש הרי געש

שעושים רעש

יש מערבולות וזרמים

רוגזים וזועמים

רעידות אדמה

שעושות מהומה

על לא מאומה

צונאמי על האומה

כל האנשים כלפי חוץ

פניהם רגועות לפי הנחוץ

כי אתה מהצדיקים

שדמעתם בלבם ופניהם שוחקים!

[יונה גלבר]

איזה מבט מעניין ויפה!!