נפשי האובדת – שיר

[ורד מקמל]

ואוו

“כשאראה מישהו שוקע לצידי,

אתמוך ואתן את ידי

כי אני בשבילך

ואתה בשבילי.”

אהבתי ממש.

[מרים אלמליח]

איזה יפה המסר,

ריגשת אותי

[מיכל מיכל]

מדהים!!

מסר חזק!!

כמה זה יפה שהנפש האובדת לומדת מזה להיות שם בשביל אחרים…

כתוב מהמם!

[מרים סולובייציק]

כשאדם נמצא במצב לא טוב מומלץ לראות מי מסביבו סובל כמוהו, ואז לתת לו יד למשוך את ידו וכך לעזור לו לצאת מן הביצה.

הרופא שיניים כשהוא צריך טיפול שיניים הולך לרופא שיניים אחר, כיון שהוא לא יכול לטפל בעצמו.

כמו שכתוב “אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים” – אחד מתיר את השני. כמו שאומרים “הסנדלר הולך יחף”.

ברגע שהאדם דואג גם לאחרים, לא רק לעצמו, הוא מוצא פשר לצרות שלו, וכמו שניטשה אמר:

ניטשה: “מי שיש לו ‘מה’ שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל ‘איך'”. את המשמעות לחיים, לפי פרנקל, ניתן למצוא בשלוש דרכים עיקריות: בעשיית מעשה, בהתעלות לחוויות אמנותיות או רגשיות משמעותיות וביכולת לעבור סבל באמצעות הקניית משמעות לסבל זה.

[יאמי (-:]

איזה שיר מלא תובנות וכוח. המילים שלך נוגעות בלב.

המסע של נשמה אובדת הוא מסע כואב ומלא אתגרים, אבל ההבנה שאפשר לצאת מכל בור היא תובנה מעוררת השראה. היד המושטת, שמבינה ותומכת, היא בדיוק מה שכל אחד מאיתנו צריך ברגעים הקשים ביותר.

הרצון הבוער בלב, שמניע אותנו קדימה, הוא הכוח הפנימי שמחזיק אותנו ומוביל אותנו דרך הקשיים. המודעות לכך שכולנו זקוקים לתמיכה הדדית ושאנחנו כאן אחד בשביל השני היא כל כך חשובה.

אני מרגישה את הכאב ואת התקווה שעוברים דרך המילים שלך. הידיעה שאת כאן כדי לתמוך ולעזור לאחרים, ושהם כאן כדי לתמוך בך, היא מתנה אדירה.

המזכרת הזו של נשמתך האובדת תזכיר לך תמיד כמה חזקת וכמה רחוק הגעת.