נפש מקומטת

[ב כ]

הכל בסדר?

שיהיה לך רק טוב בחיים❤

[יעל נויפלד]

וואו מהדהים!

כתיבה יפה, נוגעת, עמוקה.

נגעת.

עכשיו בפן מקצועי, הייתי מקצרת קצת את הקטע. הוא ארוך קצת, נגיד לקצר ב7 שורות או פחות.

אבל הכתיבה שלך מדהימה!

[תמר אזולאי]

אאוצ'..😢

נוגע.. כואב…

אף פעם לא ידעתי
כמה לב יכול להיות שבור
אף פעם לא ידעתי
כמה שברים של לב
יכולים להישבר שוב
ושוב

ילדה עם לב שבור
לא מצליחה לישון
ילדה עם לב שבור
לא מצליחה לנשום
ילדה עם לב שבור
מסתובבת כל היום
ואוספת
שבר אחרי שבר
את עצמה
וכשהיא מרימה שבר אחד
היא מגלה שבדרך
נשרו עוד כמה

[יעל נויפלד]

ווא תמר…

אאוצ'…

😢
זה עצוב ויפה כאחד…

[תמר זיו]

הדימוי לאוריגמי מושלם! אהבתי ממש. ומשחקי המילים של הקימוט – גם הם מיוחדים
וייחודיים.
ואם זה שיר לפרסום, אז תרשי לי כמה הצעות עריכה? (בואי נגיד שכעורכת, לא הייתי
מפרסמת את השיר הזה ככה לפני שינויים שקפצו לי…)
הייתי לוקחת את הצורה שתיתן תחושה "מקומטת", בכמה דרכים:
1. לשבור מדי פעם את החרוז ולוותר עליו
2. לשבור את אורך השורה, פתאום שורה ארוכה יותר מהרגיל ופתאום שורה קצרה מדי.
(זה ישבור את הקצב, וכך יתן תחושה של קימוט)
3. מקצרת. נראה שחלק מהשורות הגיעו רק בשביל המבנה של כמות שורות מסוימת לכל
דימוי, ואפשר כמות לא קבועה – שוב, כדי לשבור את הרצף הישר וה"מגוהץ" של שיר.
ת'אמת? הייתי גם מוותרת על האנפורה (אם אינני טועה זה השם…) של השורה "יש לי
נפש מקומטת".
תלוי בעיצוב הצורני שתרצי לתת לשיר, אבל אם תוותרי על החזרה של השורה ובמקומה
תתחילי כל קטע בשלוש נקודות או בשורת רווח, או אפילו בלי כלום.
זה ככה על קצה המזלג, מה שעלה לי מיד. זה שיר עם פוטנציאל ממש חזק!

[אורטל כביר]

אחחח. איה.

זה כואב…

אבל כשמך כן את

אדירה.

שאת מצליחה לחשוב שכאב יכול להיות דבר יפה בסוף,

שאפשר לקום משברים, משריטות,

להרכיב מהם יצירה חדשה.

יש לי משפט כזה באיזו כתיבה:

רוצה להאמין שרגעים יפים אפשר לרקום גם מעלים שנשרו בשלכת.

אהבתי את הדימוי שלך ואת הרעיון.

והנפש שלך – לדעתי אומנותית מאד,

ד' יעזור לה לשוב ולהפוך לפרח אוריגמי יפהפה.

[מרים סולובייציק]

אוריגמי – דימוי חזק! ממש סתרה לנפש מקומטת,

כי בזה הקיפולים מחושבנים מראש, כפתרון לבעיה שהעלית פה.

גם לדעתי כדאי לקצר את השיר, שיהיה קצר וקולע!

[משפחת לב]

ואו!

נהנתי מזה ממש! כתיבה כ"כ יפה ונוגעת

יש לך עוד בז'אנר הזה?

[בינה פרעס]

אהבתי את הדימוי, את התוכן ואת הקצב,

הם ממש השלימו אחד את השני באומנות.

אלופה, אוריגמית אחת!

[מירי]

מצטרפת לכל מילה של @TAMARZIV (פידבקים והארות כאחד)

ועוד 2 קטנטנים שקפצו לי תו"כ קריאה –

אדים ולא הדים

והחרוז בסוף לא יושב נכון עם ההטעמה

כל המי ומי – מסתיים במלרע

אוריגמי – במלעיל

אם את שוברת את המשקל והקצב במכוון – זה יוכל לעבוד

אחרת – בעין זה נראה טוב, אבל בקריאה – פחות

[אבישג]

ואוו!

איזה כתיבה עשירה!
הדימויים ממש גרמו לי להרגיש את הנפש המקומטת

תעלי עוד שירים שלך את כותבת מעולה!

[טובי ב]

ואוו מרגש !!

איך לקחת כל קמט

בררת ואספת

ועשית ממנו אוריגמי

יצירה ככ יפה!

שדורשת סבלנות רבה

אני לא ככ מבינה בכתיבה

אבל בטוחה שלכתוב כזה שיר

ובמיוחד אני מתכוונת שלסיים אותו כך –

זה כישרון, זה יצירה

זו גבורה ,זו אבירות

זה אדיר !

ממש כמו שמך – אדירה