נקודה למחשבה / ביקורת, בבקשה!
קדם ‹ Forums ‹ כתיבה ספרותית ‹ נקודה למחשבה / ביקורת, בבקשה!
-
נקודה למחשבה / ביקורת, בבקשה!
פורסם ע"י שני מילר הייטק on 14/01/2025 ב1:26 amבס”ד
“אז מה את אומרת?” מלי הסתכלה עלי, מחכה לתשובה,
“בעיני מהמם, בואו נסגור כבר…” חני הביטה בשעונה בעייפות,
שתיהן הסתכלו עלי בציפייה.
“יש לי שיחה חשובה” פלטתי, מנסה להרוויח זמן,
“אני יוצאת לכמה דקות.” נמלטתי החוצה בלי לשמוע את תגובותיהן, מחייגת ליוסי במקש המקוצר.
הוא ענה מיד.
“אני תקועה!” לחשתי בלי הקדמות לפלאפון.
“מה קרה?” יוסי לא הבין.
עצרתי את הדמעות מלזלוג, וגוללתי לו את קורות הערב. החל מהנעשה בהשכרה הראשונה, וכלה ברביעית. שקט השתרר בקו. יוסי התעשת ראשון:
“תסגרו על מה שראיתן עכשיו.”
ומאיפה הכסף? לא העזתי לשאול, נכנסתי חזרה לחדר ההשכרה והעמדתי פני פוקר. מלי וחני היו חסרות סבלנות,
“אז מה אומרת אנינת הטעם שלנו? מאשרת את השמלות הורודות או שגם הן לא יפות מספיק בעינייך?” מלי, בציניות קלה. אישרתי את הבחירה, בולעת את העלבון בשקט. מגיע לי.
***
חזרתי הביתה, תולה את התיק. מעיפה את הנעליים.
“היה קשה” יוסי.
“אולי היה עדיף לשתף את המשפחה?” לא הצלחתי להתאפק.
“עוד שנה כל הסיפור מאחורינו” יוסי ענה במתינות,
“אבל היה נורא ואיום! בהשכרה הראשונה הייתה שמלה ב500 שקל, כמעט התעלפתי! מאיפה נביא אלף שקל?” התנשפתי, נדהמת מעצמי המתפרצת. נהיה לי חם פתאום, הלכתי לברז ומילאתי כוס מים, מרוקנת אותה בלגימה.
רק עוד שנה נסיים לשלם את ההלוואה ההיא. שנוגסת לנו עכשיו 7,000 בחשבון, מושיבה אותי להוסיף שעות בערבים עייפים, מכריחה אותי לחשב חישובים שלא עשיתי מעודי.
“הכי קשה לי שהן בטוחות שזה הטעם שלי. הן לא מעלות על דעתן סיבה אחרת.” הוספתי לאחר מחשבה.
“בעוד שנה תשמחי שלא ידעו” יוסי חבש את כובעו ופנה לצאת “להתראות”.
***
ריקוד האחייניות. יעלי ואפרת שלי נעמדות במתיקות, לצידן בנותיהן של אחיותי. אמא שלי לידי, מוכנה לקלוט את הנחת. המוזיקה פורצת בעוצמה, הילדות נעות בתאום. מהממות שהן, לוחשת מלי באוזני. השמלות מושלמות, איזו אחידות, מתוקות… התגובות נשמעות מכל צד. אמא שלי מוחה דמעה נרגשת, חני מבקשת טישו. אני משפשפת עיניים עייפות, מזכרת משעות שעבדתי לממן את הנחת.
תמי אפשטיין הגיבה לפני 1 שעה, 19 דקות 6 חברות · 10 תגובות -
10 תגובות
-
2553120פעילה בקהילה
ואאו
לא כל כך מהתחום כך שבחינה ספרותית לא יודעת להגיד לך
אבל זכור לי מאה אחוז
שקראתי כזה סיפור בקראט לפני שנה אולי?
-
57714260פעילה בקהילה
הדמעות שפורצות מרגישות לי קצת פחות פרופורציונליות. היא הרי יודעת שזה אמור לעלות כסף, לא משהו פתאומי. מצפה ממנה להיות יותר שקולה עם עצמה (בכל זאת אמא לשתיים) ופחות להתפרץ בכזו דרמטיות. היא הרי לא חשבה להשיג את השמלות בחינם…
זה גם עניין של מודעות. לסחוב את הגיסות בגלל מצוקה כספית ולדפוק להם תירוץ – זה לא ממש הוגן. מותר גם לאנשים עם כסף להציב גבול לתקציב של שמלות.
בנוסף, חסרה פה סיבת ההלוואה ומה יקרה בעוד שנה. למה אז ישמחו שלא סיפרו? מה זה קשור לכולם? ז”א, המקום הזה קטוע ונראה כאילו שהוכנס בכח. תנסי לחשוב על סיבה אחרת שהם דחוקים עד כדי ש-1000 ש”ח מערערים אותה לחלוטין וגוררים אותה להתנהגות קיצונית.
לסיכום, חסר פה משהו בלכידות ובאמינות של הסיפור. נסי להביע את המסר ממקום אחר (כי בהתחלה היה נשמע שנושא הסיפור הוא ההלוואה וסיבת החובות. זה יותר דרמטי וגונב את ההצגה)
-
1862460פעילה בקהילה
מסכימה ולא מסכימה איתך תמי.
נכון שההלוואה פה קצת גונבת את ההצגה, ואולי אפשר למצוא סיבה אחרת לקושי הכלכלי
אבל מהחיים – לא צריך באמת קושי כלכלי דרמטי, בשביל להרגיש חנוקה. ואם את נמצאת בסביבה שזה לא מתקבל יפה להציב גבולות כלכליים, ואת לא רוצה לחשוף את המצב הכלכלי שלכם (ובינינו, גם במקרה שלא אכפת לך שידעו, עדיין) – הקריעה הזאת מול מה שאני רוצה, לבין היכולת הכלכלית – בהחלט יכולה להביא לדמעות גם בלי דרמות מיוחדות…
ואם כמו שמובן מהסיפור – הגיסות שלה כן רגילות לסטייל גבוה ולמחירים שלו, וגם היא אם לא ההלוואה, אז סביר והגיוני לגמרי שתחושת הקריעה והפער בין הרצוי למצוי תהיה יותר חזקה ותביא לרגשות סוערים יותר.
-
57714260פעילה בקהילה
ברור שהקריעה הזו יכולה להביא לדמעות, אבל לדמעות ופחות להתפרצות בכי.
ואני עדיין חושבת שהסיטואציה גדולה על המעמד. (אפשר לחלוק עלי, כמובן). היא חיה במשפחה לפחות 3 שנים. רמת החיים מוכרת לה, ולא מהיום.
יותר דרמטי (שוב, בעיניי) על מקום אחר. אפילו על מקום שהיא ‘אשמה’ בו.
נגיד, יש לה בת מאד נמוכה, וקשה להתאים לה בגד. לכן הרבה סטים יורדים מלכתחילה. עכשיו המצוקה שלה הרבה יותר גדולה. זה לא הגיסות האטומות והלא בסדר. זו המציאות האכזרית. הן כבר באות לקראתה, מוצאות סט ויעלה כמה שיעלה. מה היא עוד עושה פרצופים?
פה את מביאה דילמה אמיתית, ובעצם – סיפור. לפני כן זו היתה יותר סיטואציה. לא רק זה, אלא תיאור מצב שהרבה חורקות שן ומתמודדות איתה, למרות שאין להן הלוואה של 7000 ש”ח בקנה. פה הבאת משהו אחר, ולמעשה את מאשימה נטו את המוסכמה. לא את הגיסות, לא את הכסף (טוב, קצת), ויש כאן הרבה יותר עלילה…
-
-
43100חברה חדשה
איפה ראית בסיפור דמעות שפורצות? לא ראיתי כזה דבר
יש קטע שם שהיא עוצרת את הדמעות וזה יותר מהתסכול והחוסר ברירה שלא מסתדרת עם אחיות שלה בהשכרה
-
57714260פעילה בקהילה
יתכן וזו היתה ההרגשה שעלתה לי, למרות שלא נכתב
-
-
-
57714260פעילה בקהילה
מרגישה צורך לדייק את מה שהפריע לי, ורק עכשיו קלטתי את הנקודה.
למעשה, מה שתיארת זה לא סיפור. זה תיאור מצב. אין בו עלילה, אין שינוי ושום תהליך לא.
כדי שיהפוך לסיפור חייבים לבלול בו אלמנטים שהופכים אותו לכזה. כרגע זה כמו שכתבת – נקודה למחשבה.
-
70700פעילה בקהילה
משהו פצפון-
“יש לי שיחה חשובה” פלטתי, מנסה להרוויח זמן,
“אני יוצאת לכמה דקות.” נמלטתי החוצה בלי לשמוע את תגובותיהן, מחייגת ליוסי במקש המקוצר.
נראה לי נכון יותר למקם את השיח באותו שורה
ואת הפעולה שהיא עושה לאחר מכן – בשורה הבאה
“יש לי שיחה חשובה” פלטתי, מנסה להרוויח זמן, “אני יוצאת לכמה דקות.”
נמלטתי החוצה בלי לשמוע את תגובותיהן, מחייגת ליוסי במקש המקוצר.
קצת הפריע לי לרצף של הקריאה
אבל אולי זה אישי לגמרי 🤨
-
43100חברה חדשה
לא יודעת יש מצב שאתן צודקות…
אבל בשבילי הוצאה של 1000 שקל היא הרבה יותר מהרבה
גם לי חסרה קצת הסיבה להלוואה
מצד שני הלוואה שההחזר שלה הוא 7000 בחודש היא ענקית
מי מסוגל לעמוד בהחזר כזה? 🙁
אז אולי זה כן סיבה מספיקה לחוסר האונים בסיפור
יש גם השכרות ב50 שקל
כנראה לא לסטייל שמתואר פה
-
57714260פעילה בקהילה
גם בשבילי, שושי. אבל ביחס להלוואה של 7000 ש”ח כל חודש, זה איפשהו מתעמעם.
אולי כדאי להפחית את הסכומים שיכנס יותר לסטנדרט. לא מכירה הרבה שמשכירים בגדים ב-500 ש”ח. 200 ש”ח זה מספיק יקר…
כשתספרי על משפחה שנחנקת על השקל (ולא בגלל החזר רצחני של 7000), גם 100 ש”ח יהיה גבוה מדי.
ושוב, כשיש החזר הלוואה של 7000 ש”ח, ולא בגלל משכנתא – יותר ממתבקש הסבר.
-
Log in to reply.