נשמה/ אורטל
נשמה/ אורטל
יש שם נשמה
שמחכה לאור של שמש,
בוכה לה בלילות קרים של שחור.
בשקט, בדממה
עטופת כיסוף ורגש
ואיך היא לבדה תוכל לבחור.
יש שם בקצה
חלק משמיים.
אור גנוז בין ערפילים של חומר.
כי גם הלב רוצה,
נלחם בשתי ידיים.
קרבות אש ניטשים שם ללא אומר.
יש שם בתוכי
רסיסי אמת וטוהר,
כוסו עם זמן אינסוף שכבות זיוף.
עמוק בפנים רוחי
אפופת אבק של זוהר
ואיך היא בגפה מול הטירוף.
יש שם נשמה,
היא צמאה והיא כואבת.
היא הרוח, היא השקט, היא הודְךָ.
היא הכמיהה בעצמה
היא עצובה והיא אוהבת
היא אני שבאמת רוצה אותךָ.
Log in to reply.




