סבא- גיבור העל שלי…\ שיתוף מרגש

[תמר פ.]

שיר יפהפה ונוגע ללב. כתיבה מיוחדת.

אישית, לא אהבתי את השימוש במושגים מעולמות זרים. חושבת שאפשר היה לוותר עליהם ועדיין להעביר את המסר היטב.

[מרים אלמליח]

יכולה להבין את זה , התלבטתי,

בסוף החלטתי שבשביל האוטנטיות זה כן צריך להיות דוגרי כזה…

אבל יכול להיות שאת צודקת…

מענין מה הייתי כותבת במקום… אההמ מנסה לחשוב איך הייתי מביעה את זה…

[שולמית אורלנציק]

אהבתי ממש!

נוגע ללב ומתוק!

אם גם לך הפריע להשתמש בשמות ממש ,אפשר היה באופן כללי להשתמש במושגים כמו:

גבורי על, כוכבי רשת, פיות וגמדים

[תמי אפשטיין]

מציק לי הערבוב של החול בקודש, וזה לא משנהאם אלו מושגים או דמותגים

[טליה בן שושן]

מרים אני עם דמעות!!

איזה טהור…

כתיבה נוגעת

דווקא השימוש במושגים משדר אוטנטיות

מה שגורם יותר להבין את הרקע ולהתחבר…

זוהי דעתי.

מחכה לעוד שיתופים שלך

[מרים ג]

לא מתחברת לטרנד הזה שפשט פה לאחרונה, שכל מיני מתמודדים מסבירים להורים שלהם איך נכון להתנהג איתם.

ומה בדיוק טהור בבאטמן וספיידרמן וגיבורי על רבוש”ע?

עד שלשום בכלל לא ידעתי מה זה, והיה עדיף שכך.

@shulamutor , אין הבדל מבחינתי בין ספיידר מן לפיות וגמדים. זה בכלל לא עולם המושגים שלנו.

אם את רוצה לכתוב על גדלות הרוח מול אפסיות החומר, נראה לי שבציבור שלנו מי שמפספס את זה זה יותר בכיוון של מוזיקה, פוליטיקה, תקשורת, צבא וכדו’ (עיין ערך נתניהו לדוגמא).

[תמי אפשטיין]

תודה על התגובה הזו

[שרה לרנר]

התוכן של התגובה שלך נכון מאוד בעיניי, אבל לא נכון לגבי הקטע הספציפי הזה.

אם הבנתי נכון, המדבר בקטע הזה הוא ילד קטן, שנולד לבית חילוני, לאחר שאביו עזב את דרך התורה והמצוות שנים לפני שנולד.

ודמות הסבא, אב-אביו, משפיעה עליו בצורה חזקה, יותר מהתוכן החילוני שאליו הרגילו אותו הוריו.

אני דווקא ראיתי בקטע הזה אמירה שונה לחלוטין: חזרה למקורות (רעיונית, כי הילד קטן עדיין), גם אחרי דור. מין הבטחה לסבא שהתפילות שלו והמאמצים שלו עבור בנו לא היו לשווא, ואם לא על הבן – הם ישפיעו על הנכד.

(אם תקראי שוב, לאט, תמצאי את השורות שמעידות על כך.)

@MIRYAMELMALIACH – הקטע הזה ריגש אותי מאוד. הוא אפילו הצליח לעורר בי תקווה שכוחה לגבי אנשים יקרים בחיי.

[מרים ג]

צודקת. באמת לא הבנתי ככה את הקטע, ובקריאה שניה אחרי מה שאמרת זה נשמע אחרת לגמרי.

האבא שבעט והכאיב, חשבתי שהיא מתכוונת לאבא שכעס עליו על זה שמדרדר ורואה סרטים, והסבא לעומת זאת שמר על קשר אוהב.

עדיין מסתייגת קצת מהמושגים שלא הכרתי (נינג’ה ומרשל אני עדיין לא מכירה), אם כי זה שונה לגמרי אם זה מגיע מנקודת מבט של ילד חילוני.

[ה]

עדיין,

גם קטע כזה צריך להיות כתוב בצורה מתאימה לציבור החרדי

(אלא אם כן היא רוצה לפרסם אותו בציבור הכללי, ואני מקווה שזה לא המקום..)

אין שום אפשרות להשיג משהו רוחני תוך כדי שימוש בדברים שהם לא כאלו.

[שרה לרנר]

אולי, לא על זה באתי לדון. לא נכנסת לפולמוסים.

היה נראה לי שהקטע לא הובן בצורה הנכונה, ולכן הסברתי אותו מנקודת מבטי כקוראת.

[ש פ]

הקטע חזק ומצמרר

וכתוב בצורה מעולה ממש בעיני

אבל את יודעת, לא כל מה שעושה לנו צמרמורת

עושה לנו גם טוב בסוף

ואם בסרטים של דיסני וסמי ושות’ יש המון מסרים חינוכיים של עזרה לזולת? אז מה???

אנחנו (אני בכל אופן) לא רואים אותם.

בהצלחה ענקית

יש לך כישרון כתיבה אדיר – תשתמשי בו!!!

[נועה .]

;לפי הבנתי, היא לא התכוונה להראות שיש מסרים בסרטים האלה.

היא כן התכוונה לכך שלמרות שאביו של הילד עזב את דרך הישר והילד רואה כאלו סרטים – דמות הסבא הצדיק משפיעה עליו ומשמשת לו כגיבור על.

[אסתר פת]

לא הגזמתן?

אני לא בעד להכניס מושגים שלא משלנו

אבל מה מזיק בזה שקראתם שם של גיבור על או אני אפילו לא יודעת מה הוא?

לעומת זאת, בעיני האותנטיות המלאה שהיתה בשיר העבירה חזק מאד את התחושה של הילד

איך מתוך העולם שלו -נכנס לו ללב הדמות הטהורה והאחרת של סבא

כל כך כנה, אמיתי

כשמצנזרים חלק מהדברים, חלק מהאווירה יורדת

זה נהיה שטוח יותר וחסר

אני יודעת שיש כאלה שמעדיפות שהכתיבה תהיה שמורה לחלוטין

לי אישית זה מפריע, כי זה הופך את רוב החומרים הספרותיים אצלנו לחסרים ולא מספיק אותנטיים

בעיני כל עוד לא מביאים מושג שבעייתי לקרוא, או מילה גסה וכו’-

אין בזה פסול

כמובן שמותר לכן לחלוק עלי, אבל זו דעתי

[מרים ג]

לא הגזמנו. לא בטוח שזה מזיק, אבל זה פשוט לא מריח טוב.

ובאופן כללי, תחת המטריה של אותנטיות, יכולות לחסות הרבה מפלצות מכוערות.

[ת. עקבי]

אם כבר אותנטיות – רק לי מפריע לשמוע לאחרונה סופרות משלנו מצטטות אמרות גויים? (לא בספרים. על הספרים. על הכתיבה עצמה)

לא אתן שמות. מי שנתקלה – נתקלה. אבל לי זה ממש מציק, ברמה של גרדת.

[ת. עקבי]

אה, ואני יודעת שאלו אמרות גויים כי הן מדגישות את זה בסוף הציטטה. עדיף בלי, אם כבר…

[נועה .]

מבינה אותך אבל לא מסכימה.

“חכמה בגויים תאמין”

[אסתר פת]

עם המשפט הזה-תחת המטריה של אותנטיות, יכולות לחסות הרבה מפלצות מכוערות- אני מאד מסכימה, בפרט בעידן שלנו.

ועדיין לי אישית חסר מאד בספרות שלנו, בגלל שמנסים לדבר על הכל בלי להגיד באמת את הדברים שרוצים לומר. הכל ברימוזים ובתיאורים מסביב ובלשון מכובסת. כמו לנסות לתאר מרק טעים חורפי בלי לומר פטרוזיליה, גזר, תפו”א, כורכום, פלפל, ארומה, חם. סתם בשביל הדוגמה.

אני חושבת כמוך, שצריך להיזהר ממושגים שליליים בעצם, אבל יש עוד המון דברים מחוץ להגדרה הזו שלא כותבים עליהם פתוח. אני כמעט לא קוראת ספרים חרדיים כי פשוט נדיר למצוא חומר מעניין, ואני לא מתכוונת מעניין בקטע ‘צהוב’, אלא מעניין אותנטי חי, לא שטוח. שמביא את החיים כמו שהם על השולחן.

זו סוגיה מורכבת, אין ספק. מה לכתוב ומה לא. רק מציפה את החסר שיש לי ומאמינה שלעוד רבות.

[אסתר פת]

לא קוראת גם ספרים לא-חרדיים, חשוב לי לומר. וזה לא היה קל להחליט את זה.

התוצאה היא שאני לא קוראת כמעט ספרים עלילתיים, אלא בעיקר ספרות מקצועית בתחום שלי, ופה ושם כשיוצא ספר טוב -בעיקר של דבורי רנד, אז אני קונה.

אני ממש רעבה לספרים:(

[ת]

אני רוצה להניח פה משהו,

אנסה לכתוב בזהירות, ונראה מה תגידו.

הרבה פעמים יש לקורא הרגשה, שהספר יביא לרמות גבוהות יותר של הזדהות, רגש ועניין, אם הוא יכתוב בצורה ישירה, בועטת יותר, יעשה שימוש במושגים מעולם אחר.

מדובר באשליה.

הספר יביא את הקורא לרמה גבוהה של הזדהות, כשהוא יהיה מחובר לחוויה האישית של הדמות, וידע להעביר את התחושות הפנימיות שלה בצורה שבה המניעים שלה ניתנים להבנה, ויניעו לתהליך.

המגמה הרווחת לעשות שימוש בסיפורי קצה, במושגים מעולם אחר (במקרה הזה- מהעולם החיצוני אלינו, ב”ה), או במקרים מזעזעים – לא משיגה את המטרה הזאת.

כשהסיפור כתוב טוב מבחינה ספרותית, הוא יביא להזדהות גם בלי סנסציה, וגם אם כשתתמצתי את העלילה לנקודות, לא תמצאי בו שום דבר מיוחד. אלו החיים שלי, שלך, של כולנו. ובכל זאת אנחנו מתרפקות לזה וחוזרות לזה שוב ושוב, כי הוא מעביר לנו את החוויה הפנימית, התהליכים שמעבר, מה שנותן תקווה לנו עצמנו.

הופ, יצא קצת ארוך. סליחה.

[ת. עקבי]

זה עניין אישי. אני לא אוהבת סיפורים על החיים שלי. יש לי מספיק מהמנות שלי, ב”ה, מכדי לשבת ולקרוא דומות להן בספרים…

עריכה: ולמען הדיוק – כשאני סוף סוף מוצאת לעצמי כמה דקות קריאה, אני לא מחפשת תקווה או משמעות כמו שאני לא מחפשת לבכות. אני סך הכול מנסה להנות מדקות החסד שלי, אם השגתי ערך מוסף – מעולה.

[שרה לרנר]

רק אני מרגישה שהדיון על כן לכתוב באטמן/לא לכתוב באטמן עבר את גבול הטעם הטוב?

מישהי העירה, הכותבת שמעה, זהו. חלאס.

זה קטע מעולה, שיש עוד הרבה מה לדון בו. אין טעם למשוך וויכוחים עד אין סוף.

[שרה א]

אני אישית מרגישה שהכותבת הביאה את עצמה בצורה הכי מרגשת שאפשר

בתור אחת חזקה שלא נחשפת לסרטים כלל ולמושים הללו

יש לי יכולת לקרוא ולהתרגש

ולהגיד לך אשריך!!!

את מרעישה בשמים בת מלך אמיתית

תזכי בעזרת ה’ לדורות ישרים ומבורכים

בדרך ישראל סבא

[talihoren]

אני חושבת שכשמתעסקים הרבה עם משהו, הוא נכנס יותר עמוק ללב.

וברור שיש דברים שאנחנו לא רוצים לשמוע, בכל מיני תחומים,

אבל אם זה משהו בסדר גודל קטן, והתקדמנו הלאה , וקיבלנו את זה שהחברה שלנו חושבת קצת אחרת,

כולם ישארו במקומם בלי להיחשף לשום דבר שלא רצינו.

[אסתר פת]

ת., את הבאת נקודה מאד משמעותית בכתיבה-

כשהתהליך המתואר בעצמו הוא עמוק ומהחיים, מהשטח

ולא משתמש בדברים חיצוניים כדי ליצור את עיקר העניין והדרמה

אלו הסיפורים הכי מעניינים

אולי נדייק-אפשר להוסיף דרמה ע”י נתונים חיצוניים,

בתנאי שהגרעין עצמו מספיק מעניין

שיש שם ‘בשר’ של תהליך שהגיבור עובר

ולא שכל מה שיוצר את הדרמה זה הנתונים החיצוניים

אני אישית לא מתחברת לסיפורי מתח בגלל זה

כל מה שיוצר שם את העניין זה הנתונים החיצוניים

אבל זה כמובן גם עניין של טעם, ואולי מאיזו סיבה הבן אדם קורא-

סתם להתאוורר

להרחיב אופקים

לקרוא על אנשים ועל תהליכים שמזכירים את מה שהוא עובר

לקבל תובנות

לצחוק

בכל מקרה, מה שאני כתבתי על כתיבה יותר אותנטית, ולהפסיק להשתמש במילים מכובסות ותיאור מרמז, אלא לשים הכל על השולחן, התכוונתי גם למה שאת כותבת. להביא את הבפנים של הגיבור כמו שהוא, בלי לצנזר

[תמר זיו]

אסתר, ההערות שלך נכונות, אבל אם אני מתרשמת נכון מסגנון התגובות שלך – את
מחוברת יותר לז’אנר הספרות הטיפולית, ופחות לספרות האומנותית.
כי בסיפור טוב, על אף שהתהליך עצמו פנימי וכו’ ומוּנע גיבור, יש מקום עצום
לרקע מכל הבחינות, והוא חייב להיות בנוי ומהודק היטב. הבפנים של הגיבור הוא
חלק אחד. משמעותי, אבל אחד. והחלקים האחרים חשובים לא פחות.

[אסתר פת]

תמר, אני לא מכירה ז’אנר ספציפי שמוגדר ספרות טיפולית

אז לא יודעת אם אני מבינה נכון למה כוונתך

אני אוהבת סיפורים שמביאים תהליך של בן אדם

אמנם לא נמצאת בתחום הכתיבה המקצועית

אבל נראה לי שלומר שהתהליך שהגיבור עובר הוא חלק משמעותי אבל עדיין חלק אחד, זה לא מדויק

זה עיקר הסיפור, בעיני

וכל שאר הרקע שסביב בא לשרת את זה

הרקע חייב להיות מהודק כדי שהכל יהיה אותנטי ואמין

אבל לרקע אין ערך בפני עצמו

הוא משרת את התהליך שהעלילה מביאה

שוב, בסיפורים שהמרכז שלהם הוא תהליך אישי

סיפורי מתח, פנטזיה וכו’ אולי זה אחרת