סבלנות – שיתוף

[א ק]

חמוד!

או שאוספים אותה או שלא.

לא חסרים זקנים חסרי סבלנות…

ומנגד יש בהחלט צעירים עם סבלנות..

[מרים סולובייציק]

תודה על התגובה.

אני מצטטת את המשפט: “או שכן או שלא”

והרי התשובה שלי:

דיבר הכתוב בהווה

ככה אומרים על משהו שהולך בד”כ.

ברור שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל

ובכלל, הייתי רוצה שתפרגני לי על זה שאני עובדת על הסבלנות שלי,

כי ככה אני עובדת על המידות שלי.

לפעמים כותבת משהו ושואבת ממנו חיזוק לע”ל.

אני מקווה מאוד שלא פגעתי בך, אם כן, אני מתנצלת.

פשוט, השירים מחזקים אותי ואני מחזקת אותם…

[מרים סולובייציק]

וגם הצעירים שיש להם סבלנות – לא זה מה שהשם רוצה מהם בעבודת השם שלהם.

כל אחד מקבל משהו שעליו הוא צריך לעבוד

אצלי, אחרי כל ניסיון שעבר עלי פיזית ונפשית וכו’, בדקתי מה היה המכנה המשותף ומהו חוט השני שעובר לכל אורך שנות חיי (הקצרות…) והוא לקבל מהקב”ה את מה שהוא נותן בהכנעה ובענווה, ועם זה לעבוד אותו, וכן מידת הסבלנות, למשל לחכות לילדים 6 שנים ו3 חודשים, בסבלנות. לעשות אותי חולה (ברוך השם שזה אני ולא הילדים) שהגעתי מיליוני פעמים לרופאים וקרוב ל30 אשפוזים (!) לקבל את זה בלי להתלונן. ולחכות בסבלנות שהגל הזה יעבור. ובכלל הייתי אומרת לעצמי, הרי מהניסיון שלי תמיד יש ניסיון, אז נגמר ניסיון 1 עכשיו יגיע השני ואולי הוא יהיה קשה מהראשון?

והייתי אז יותר צעירה מאשר היום, צוציקית ממש.

וחוץ מזה שיש לי ניסיון עם בריאות הנפש שזה עמד ברקע של הדברים ומתוכו הגעתי למידת הסבלנות ולקבלה שאני צריכה לקבל על עצמי לקבל את הניסיונות שלי בסבלנות בלי להיות בקוצר רוח, שגם זה לא עוזר וגם זה יכול להזיק.

[Sara Daum]

וואו, חזק!
אני חושבת שמה שאת התכוונת, מרים, שונה ממה שא ק הבינה.
נראה היא דברה על זה שיש מבוגרים שאינם סבלנים, צועקים וחסרי סבלנות לסביבה. ולעומת זאת, היה נראה לי שהתכוונת לזה שהמבוגרים נעשים מתונים בהתנהגותם, הולכים לאט, מדברים לאט יותר מאשר שהיו צעירים… משהו שקורה עם הגיל… ולזה א ק לא התייחסה כלל. לא?

[מרים סולובייציק]

לזה התכוונתי ולכן בתגובה לא ק כתבתי ש”דיבר הכתוב בהווה”

שזו דרך העולם, אבל מי שעובד על מידת הסבלנות כשהוא צעיר, הוא משיג אותה יותר בקלות בגיל המבוגר.

מובן שיש גם מבוגרים חסרי סבלנות, וחבל שהם לא עוזרים לעצמם ויש גם צעירים עם סבלנות, וזה טוב ויפה ויכול להיות שלהם יש ניסיונות אחרים ממה שיש לי, אני עם הסבלנות וקבלת רצון הבורא, והם עם דברים אחרים.

אבל יש כאלה, כמוני, שרואים שלהיות בלי סבלנות לא מקדמת להם את החיים, למשל כשחיכיתי לילדים 6 ורבע שנים, זה לא היה מגיע יותר מהר אם הייתי בלי סבלנות, זה פשוט היה מגדיל לי את הסבל של ההמתנה, אבל אם ממתינים בשלווה אז הניסיון הוא רק ההמתנה ולא הסבל שמתווסף לכך כתוצאה מקוצר רוח. (לי זה היה קשה מאוד, כי עדיין לא היתה לי את המודעות שיש לי עכשיו) עכשיו עם הניסיונות שיש לי עכשיו א. אני מקבלת את הניסיונות יותר ברוגע, וככה יותר קל לי להרפות. להוריד את עול השליטה. ב. יש לי סבלנות לתהליכים ואני לומדת ליהנות מהתהליך ולאו דווקא להגיע לתוצאה.

אני מקווה שאני כרגע יותר מובנת. ואם מישהי קצת נפגעה מהתגובה הקודמת, אני מתנצלת. תודה.