דיונים - כתיבה ספרותית |

סוף מחשבה, בתודה תחילה.

כתיבה ספרותית
סוף מחשבה, בתודה תחילה.
פורסם ע"י שרי פ אולפן סאונד ונגינה on 13/04/2026 ב12:23 am
שוב ביקשתי ממך רשות להניח את כל מה שיושב בפנים, את מה שלא אומרים בקול. לתת ליד לנוע הלוך ושוב. <div>
שוב ביקשתי שרק תקשיב, תקבל, תשתוק.
<div>וכמו תמיד הסכמת, וכמו תמיד – כתבתי.</div><div>
</div><div>שוב הם באו. שטפו בקצב מסחרר, לא נתנו לנוח, לא נתנו להתרכז.</div>
הראו תסריטי אימה על העתיד, שיחזרו רגעים מצמררים מהעבר, בילבלו את ההווה.
הגיעו מבלי לשאול, מתעלמות מכל ניסיון לעצור אותן.
<div>
</div><div>הציפו את פניי בדמעות, גרמו לפעימות הלב לשנות קצב, ערערו את כל מה שעוד נותר יציב. גרמו לי להרגיש שמשהו רע עומד להתרחש. </div><div>גם כשהצמדתי ראש לכרית, בתקווה לעצום עיניים ולו לכמה שעות – הן היו שם. דואגות שלא אשאר לבדי, מסתובבות סביבי סחור-סחור.</div>
אז ניסיתי להיות, להקשיב, לקבל.
זה הרגיש איום ונורא. נסחפתי איתן הכי רחוק שאפשר, עד שלא יכולתי לשאת את התוצאה.
החלטתי לברוח, להילחם, אך לא ידעתי כמה הן חזקות, דביקות ועקשניות.
הן רדפו אחריי, השיגו אותי – וגם ניצחו.
<div>
</div><div>התחשק לי להתנער, להשתחרר. לצבוט את עצמי בשביל להאמין שאני עוד שפויה.</div>
לצעוק מילים שנכלאו בפנים ולהזכיר לעצמי:
זה לא אמיתי. זה לא קורה באמת.
אלו רק מחשבות, אלו רק דמיונות
שרודפות אחריי 24/7. רצות בלופים, מסתחררות סביבי במעגלים, נטחנות דק-דק, אחת-אחת.
<div>
</div><div>מבחוץ הכל נראה בסדר. משחקת אותה מצוין. </div><div>בפנים – צונאמי. הכל סוער, מבולבל, מאיים,</div>
עוצר את הנשימה ומכווץ את הלב.
תסריטים מלחיצים מצטיירים שם יומם וליל, נראים אמיתיים להפליא, מעוררים בהלה.
<div>
</div><div>ואז, כשעייפתי מלהילחם ונתתי למאבק לשקוע, </div>
קרה דבר מדהים:
אמרתי להן תודה.
<div>תודה על אלפי פעמים שהייתן שם בשבילי. עזרתן.</div><div>לפני החלטה פזיזה – עצרתן.</div><div>כשעמדתי בפני אתגר – נערכתן.</div><div>בפני סיטואציה מלחיצה – התרעתן.</div>
הגנתן עליי.
<div>
</div><div>עצרתי לומר תודה לך, אבא,</div><div>על יצירה פלאית כל כך – המוח שחושב.</div><div>המתנה הזו היא הנותנת תקווה.</div><div>
</div><div>בזכותה אני יכולה לדמיין את עצמי במקום הכי רחוק, מעבר לכל היגיון;</div><div>לקבל את כל מה שייחלתי לו אי פעם.</div>
<div>במרחב הזה אין גבולות ואין צורך בהסברים. שם אני פוגשת את עצמי בדיוק כפי שחלמתי, בתנאים הטובים ביותר שאי פעם העזתי לדמיין – כמו חלום שנרקם למציאות.</div><div>
</div><div>שום דבר לא מהווה מחסום, שום דבר לא יכול לעצור –</div><div>זהו כוחו של הדמיון.</div><div>
</div><div>הלוואי שנוכל תמיד</div><div>לצייר לעצמנו את הטוב,</div><div>בשביל לייצר לעצמנו</div><div>את הטוב.</div><div>
</div><div>ושהמחשבות כולן יהיו אך ורק –</div><div>מחשבות שיוצרות מציאות טובה.</div><div>
</div></div>
שרי פ הגיבה לפני 1 שעה, 30 דקות 1 חברה · 0 תגובות
0 תגובות