סימני גדילה. שיתוף. אשמח לשמוע את דעתכן:)

[יונה גלבר]

כל פעם מחדש מפתיע לראות כמה משותף יש בחוויות של בני אדם!

ממש גרמת לי להסתכל פנימה

הכתיבה שלך מעבירה באופן מדויק את הסיפור או התמונה

[מיכל מיכל]

חזק ויפה!!

[רות רוט]

יפי, השיר מקסים והתוכן מובע בצורה קולחת, ברורה ומעוררת מחשבה.
אמנם, קצת הפריעה לי שגיאת לשון שחזרה על עצמה לכל האורך: יש לומר כש ולא ש, במקרה הזה.
אני חושבת שאם תוסיפי כ’ בתחילת כל שורה זה יהיה הרבה יותר מושלם…
כמו כן, מפריעים לי חרוזים לא משובחים, ויש כן חרוזים משובחים פה ושם, אני חושבת שאם תדאגי שבכל בית (לפחות ברוב הבתים) יהיה חרוז אחד (לפחות) מושלם – זה “יקפיץ” את השיר בכמה רמות.

דוגמא לבית הראשון לאחר שינויים:

כשאני מגיעה למגירה העליונה בשידה
כשמפסיקים להרחיק אותי משיחות של מבוגרים.
כשמחמיאים לאמא שהקטנה שלה כבר בחורה
כשאני מדברת – מתקבלים הדברים.

(אפשר גם בחרוז הראשון בבית הזה – לשנות את סדר המילים ולשכתב את השורות, כך ש”עליונה” יתחרז עם “קטנה”.)

תצליחי!!!

[מרים סולובייציק]

החזרתיות של השיר משובחת ויפה

גם המשקל נותן קצב וצורה לשיר

כך שהוא מושלם גם כשהחריזה אינה מושלמת.

והתוכן, חכם.

[רות רוט]

אוי, מרים, אני אוהבת את התגובות שלך! קצר ולענין.
לגבי הצורה – החזרתיות וודאי מוסיפה, והשיר מצוין גם בלי החריזה, אבל לכל אחד
יש את ה”באגים” שלו, וחריזה משובחת זה אחד מאלה שלי…
אני חושבת שעדיף בלי חריזה בכלל מאשר חריזה לא משובחת. אבל זה ענין של טעם…

[מרים סולובייציק]

אני גם אוהבת במיוחד חריזה משובחת, וככה אני כותבת, אלא אם כן אני לא כותבת שיר.

כי שיר אצלי זה עם חריזה משובחת, לא סותר שאני אוהבת שירים של אחרים גם אם אין שם חריזה משובחת.

הנה דוגמה לשיר שכתבתי עם הרבה חרוזים:

מפה לפה עבר

כי במקום נפל דבר

איש לא מינהו לדוור

היצר עליו גבר

שמע את הדבר

נתון לנתון חבר

ושאל על מה שסבר

ובעצם עברה עבר

וזוהי פשוט רכילות

ולכל דבר יש עלות

מאריכה לנו גלות

והמחלוקת עושה התעלות

ולצער הזולת יש חלות

ולדברים יש בסוף התגלות

אם לי יש פה לבקש

אעשה זאת בלי להתייאש

אנא, אל תעבירו את האש

ואל תטמנו לי מוקש

לא כל אחד רעה חורש

גם מי שטובתי מבקש

עלול להיות לרגע טיפש

כשהוא מביא את הידיעה

שלפני ימים או שעות לו נודעה

והוא חושב לעשות התראה

למקור הסמכות מוסר הודעה

על משהו שמישהו אמר

ושאל ובלבל את המוח וחקר

ואודות הזולת התעניין וחפר

וסתם לו את הפה בסופו של דבר

בעניין זה אני מבקשת

לאבא ואמא נא לא לגשת!

כי מהם אני מתביישת

ומהביקורת שלהם אני חוששת

עדיף לשתוק ולא להגיב

ולנפנף את הנודניק בחיוך אדיב

את הגבולות לפטפטן להציב

וכך המצב ישאר יציב

מי שאומר את הדברים

לא יודע איך הם נגררים

וממדי הנזק לא מתבררים

כי אבא ואמא ממש מצטערים

ואני לא רוצה להוסיף

ואת הבושה כאן להדליף

אז אל תדברו באופן עקיף

לפנות אלי ישירות זה עדיף

[יעל]

חרוזים אחד אחד 👌

והמסר בכלל מיוחד!

[מרים ג]

הכי אהבתי את השורה האחרונה.

מקסים!

[מרים כהן]

לדעתי, יש משהו יפה בפשטות הזו

כאילו סוג של כתיבה כזו פחות כבדה, יותר זורמת ממקום של שיתוף בתובנות מהחיים

אולי זה לא ייקרא שיר, עם כל ההגדרות.

אבל זה נשמע טוב!!

מזכיר לי טיפה את הטורים של אפרת ברזל…

[רות רוט]

אי אפשר לומר שזה לא ייקרא שיר, כי זה כן 🙂 יש חזרתיות, מקצב וכו’. לא קוראת
סדיר את הטורים של אפרת, אבל אני חושבת שהיא כותבת בסגנון מאוד שונה, בלי
חזרתיות ובלי קישוטי לשון. יש כותבי טורים אחרים שהסגנון הזה מתאים להם.
(כאן
דנו,
בין השאר, בשאלה “מהו שיר”)
ואני בהחלט מסכימה שחריזה מוסיפה סוג של עומק ו”כובד” לכתיבה.
מה שמפריע לי זה משהו אחר: או חריזה – אבל מושלמת, או בלי חריזה בכלל. פשוט
כשיש חריזה בסגנון של “גדולה” ו”קטנה”, כל ה”פיוזים” שלי קופצים…
כמו שנאמר (איני זוכרת אם זה היה האבן-עזרא או מישהו אחר): לא תחרוז בשור
וחמור. וההמשך ידוע…
אני מוסיפה, שאם השור לא ילך למישור ולחמור אין מה לעשות בארץ המור, אז עדיף
לחרוז פר וחמור, שור ואתון.

[מרים כהן]

התכוונתי סגנון אפרת ברזל מבחינת התובנות…

גם היא מסוגלת לעשות רשימה של מה זה נקרא לגדול,

או רשימת תובנות על קשרים וכו’ וכו’ 🤔

והאמת היא שאני פחות מונחת בתחום, כנראה לכן זה פחות מציק לי…

לא מתווכחת עם המקצוענים!

[יפי 🤍]

תודה על כל התגובות!!

אני אישית אוהבת פשטות בכתיבה. גם אם זה מוריד ברמה המקצועית…

אני לא יכביד ויסבך משפט בשביל שמילה אחת תתחרז…אלא אם כן זה ממש זורם בכתיבה.

מבינה שיש כאלו שזה יותר מציק להן…:)

כתבתי פעם את זה (עם חרוזים לא משובחים…):

אז אחרי שנגמר
חודש אלול
קיבלתי על עצמי
קבלה

לוותר כשצריך
על קצב או חרוז
כדיי לדייק
בכוונה

[צפורה סולוביציק]

וואו יפי,

כמה יופי בכמה שורות קצרות.

אני ממש מתחברת לשירים שלך.

[רות רוט]

מרים, את ממש מוכשרת. כל פעם מחדש אני נהנית, בעיקר מהצורה, כי היא כל כך
מרשימה – שכדי לשים לב לתוכן, אני צריכה לקרוא פעם שנייה…
מושלם!