סיפור בהמשכים..

[שרה ברנט]

בטח!!!

נראה התחלה ממש מבטיחה

עצה שלי: תחשבי איך את רוצה להמשיך את הסיפור, מה המסר שאת רוצה להעביר, וכו’ ותעשי עם עצמך סיעור מוחות לגבי שם הסיפור… מה את רוצה שהשם יבטא?

[חיה כהן]

ממש תודה ❤️‍🔥

[חיה כהן]

היי כתבתי עוד פרק המשך לסיפור כבר מעלה אותו אשמח לתגובות

[חיה כהן]

באותו ערב, רבקה ישבה עם הילדים שלה, אבל המחשבות על האישה שעקבה אחריה לא נתנו לה מנוחה. היא חיפשה דרך להתמודד עם הפחד שחשבה שהיא משאירה בחוץ, אך הוא חזר אליה בכל פינה.
למחרת בבוקר, רבקה החליטה שהיא רוצה להבין מי זאת האישה הזאת ומדוע היא עוקבת אחריה. היא חייבת למצוא תשובות.
רבקה התלבשה והחליטה לבקר את מרים, חברה טובה שמכירה את כל הסיפורים על השכונה. “מרים,” היא אמרה כשנפגשו, “יש לי שאלה מוזרה. שמעת על אישה שמסתובבת כאן בסביבה? היא נראתה לי מאוד מפחידה.”
מרים חקרה אותה בעיניים, “את מתכוונת לאישה בשמלה כהה עם כיסוי ראש? שמעתי עליה. אנשים מדברים שהיא מגיעה מהצד השני של השכונה, ושיש לה קשרים עם כוחות על טבעיים.”
“מה? זה נשמע כמו סיפור מהאגדות,” אמרה רבקה, אך בתוכה הרגישה את הדחף לחקור עוד יותר. “מה היא רוצה?”
“לא ברור,” השיבה מרים. “אבל היו שמועות שהיא מחפשת משיהוא, משהו.
כשחזרה הביתה מימרים, היא פתחה את הדלת ומיד הרגישה שמשהו לא בסדר. הבית היה שקט מדי. הילדים היו אמורים להיות בבית, אך שקט לא רגיל שרר בחלל. היא קראה בשמותיהם, אבל לא קיבלה תשובה.
בדיוק כשחשבה להזעיק עזרה, היא שמעה רעש מהחדר האחורי. לבה הלם בחוזקה כשהיא התקדמה לעבר הצללים. ובעודה צועדת, היא פתאום קפצה כששמעה קול רך וקודר.
“רבקה.”
זה היה הקול של האישה המסתורית. היא עמדה שם, בעודה לובשת את השמלה הכהה המוכרת, פנים מוסתרות.

מה את עושה כאן?” שאלה רבקה בפחד, מנסה לשמור על קור רוח.
“אני כאן כי יש משהו חשוב שאני חייבת לומר לך,” ענתה האישה, קולה נשמע כמעט מרגיע למרות המצב.
“איפה הילדים שלי?” שאלה רבקה, נחלשת ברגשותיה.
“הם בסדר, הם ישנים בחדרם,” השיבה האישה. “רק רציתי לדבר איתך לבד.”
רבקה התקרבה לאחור, אבל האישה צעדה קדימה. “את לא מבינה, רבקה. יש סוד שאני צריכה שתשמעי. סוד שקשור אליך.”
“סוד? מה את רוצה ממני?” רבקה השיבה, ליבה פועם במרץ.
“הכל מתחיל כאן,” האישה אמרה, והצביעה על חפץ ישן שהיה מונח על השולחן הסמוך. זה היה קופסה קטנה, מעוטרת בצורה מוזרה, שנראתה כאילו עברה הרבה מאוד שנים.
רבקה התקרבה, למרות שחששה. “מה זה?”
“זה מה שאת מחפשת. זה יוביל אותך להכל,” ענתה האישה, עיניה בוהות בנחישות.
רבקה חשה בגירוי המוזר הזה, כאילו הקופסה הזאת הייתה זרה אך מוכרת לה בו זמנית. “את אומרת שזה קשור אלי?”
“כן,” השיבה האישה בנחישות. “יש דברים מעבר למה שאת רואה. דברים שלא הבנת עד כה.”
רבקה הרגישה את הפחד גובר בתוכה, אך גם תחושת סקרנות חזקה. “מה את יודעת עלי? מי את?”
“אני לא יכולה להגיד את שמי,” השיבה האישה, “אבל אני כאן כדי להדריך אותך. יש דברים שצריך לגלות, דברים שיכולים לשנות את חייך.”
בעודה בוחנת את הקופסה, רבקה לא ידעה אם זה הזמן להיכנס לעולם המוזר הזה, או אולי להיסוג אחורה ולברוח.
האם היא תמצא את התשובות לשאלותיה? או שהסוד שתחשוף יהיה מסוכן מדי?

[תמי אפשטיין]

חיה יקרה, לא קראתי מחוסר זמן, רק מזכירה את כללי האתר: יש להגיש תקציר לסיפור ארוך, ולקבל אישור לפרסומו מעל גבי במה זו.

תודה

[חיה כהן]

יאו תודה לא ידעתי סליחה

[sarabar]

העלילה נראית ממש מעניינת,

לי אישית חסר קצת “בשר” בתיאור, עוד קצת פרטים ורקע כדי להתחבר לדמות.

תנסי להוסיף קצת אם את כותבת פרק המשך, בהצלחה 🙂

[שרה ברנט]

מסכימה עם שרי

ובנוסף, הייתי ממליצה לעבור על שגיאים:) וגם בקטע של הפיסוק, האנטרים…