סיפור בהמשכים / וירטואז’ / תגובות

[צ. ק.]

בנתיים נראה מאוד מסקרן!

וממש מובן!

בפרק הראשון לא הבנתי כלום.

אבל עכשיו אני כבר מבינה מה הולך….

[שרה]

אולי בסוף לא כ”כ נורא שנגמר הסיפור כרגע בלי שם:)
כתיבה מרתקת, ועלילה מקורית!!!
חוזרת בי. לא אוהבת פנטזיות-אבל את זה אוהבת מאוד😉

[שרה]

באמת בספר מישהו כמוני של מיה קינן החרדים הסתגרו בתוך ירושלים בלי לצאת,

וגם שם היה שבב מוחי שהחרדים סירבו להשתמש בו 🙂

שם השבב היה עושה את ההרגשה שיש בזמן הנאה אם אני לא טועה, עד שבסוף הוא שרף תאי מוח, כי השתמשו בזה יותר מידי,

משהו כזה 🙂

ואני רואה את הדמיון לספר של דבורי רנד רק בזה שיש אחות אחת עם כל מיני רעיונות ואחות קטנה שמקבלת את הכל…

לא הייתי נזכרת אם לא היו כותבים את זה…

בהצלחה בכל אופן!

מקווה להצליח לאחוז ראש בכל עולמות הגיימינג הוירטואליים…

[מרים כהן]

אני רואה פה גם דמיון מסויים

לדופליקטים של יונה ספיר

הסגירות של החרדים, העולם המקביל, השבב…

[תהילה ב]

דופליקטים – אשמח שתצייני קשר (כל עתיד מתקשר לעתיד אחר?)

סגירות – נובעת מסיבות שונות ולא הרמטית כמו אז (ממה שזכור לי הם גם חזרו להיות ממש פרימיטיבים לא? האמת קראתי מזמן)

עולם מקביל – מאיפה? מהדופליקטים?

שבב- היתה פה התיחסות קטנה ליכולת אחת מתוך היכולות המוצעות בעתיד, אין לה משמעות מלבד נתינת רקע. (אגב, כבר היום מתחילים לפתח שבבים שמסוגלים לאפשר לאדם משותק לתקשר באמצעות מחשבות, אחד מהפרויקטים הרבים של מאסק)

ואגב, לגבי דבורי רנד – לא קראתי ומלבד לפרולוג אני מניחה שזה כבר לא משמעותי…

[יונה גלבר]

זהו, הרגע קפץ לי במוח ובאתי להגיד שבדופליקטים הנער מהמדינה החקלאית רצה שבב זיכרון שפיתחו לדמנטים במדינה הטכנולוגית, לא זוכרת שמות של המקומות והאנשים… וההורים נרתעו מזה, גם בגלל ריחוק באופן כללי בהשקפת חיים לא דתית וגם בהקשר יהדותי, גם בהקשר אישי של האבא אבל זה לא משנה.

נראה לי

לא זוכרת פרטים

הגיוני שיהיו אלמנטים דומים בסיפורי מדע בדיוני וסיפורי פנטזיה. הא?

[פסי פישר]

תהילה,

קודם כל הכתיבה שלך היא משהו של אחד בדור. נדיר.

דבר שני- אין הרבה ספרי בדיון ופנטזיה בציבור שלנו, ולכן הגיוני למדי שזה מזכיר ספרים אחרים בז’אנר הזה.

לי אישית זה הזכיר קצת את להי נאאר בקטע של החיות ההזויות שם.

בואי נאמר שהמוני הספרים שקיימים היום, אלה שמדברים על גרושים/ אלמנים/ יתומים/ חולי נפש/ אנשים שנפלו כלכלית/ חולים וכו’ וכו’ גם הם מזכירים אחד את השני באופן מדהים.

הכל טוב..

תמשיכי לכתוב, נראה שתפסת כאן רייטינג לא רע;)

הכתיבה שלך מרתקת.

[מרים כהן]

אני חושבת שפסי צודקת…

כנראה שבאמת בגלל שזה ז’אנר די מצומצם

אז כל דבר הכי קטן מזכיר לנו משהו מספר דומה…

כנראה שזו פשוט האוירה 🤔

בכל אופן, סיפור נדיר!!!!

פנטזיה מדהימה!

אהבתי 🙏

[תהילה ב]

תודה רבה. צודקת לגמרי.

[תהילה ב]

תודה, ודאי שממשיכה, רק תמהתי על ההקשר…

[ענת אלון]

כל דבר חדש שאנחנו נפגשים בו עובר בדיקת הקשרים. כך המוח שלנו עובד.

הוא צריך לדעת איך לקטלג את כמויות המידע שזורמות אליו כל הזמן.

לדוגמא- שמקשיבים לשיר חדש בפעם הראשונה לפעמים שמים לב לפראזות דומות,

קטעים קטנים שמזכירים שירים אחרים… אבל בסוף השלב הזה עובר והיצירה מקבלת את המקום שלה.

תמשיכי תהילה, נראה שהולך להיות מעניין.

[רעות סימינובסקי]

איזה בלגן! כבר בתחילת הסיפור כולם נעלמו ונכנסו לתוך עולם כ”כ אחר…

אני רק תוהה אם וירטואז זה איתי או נאור? היינו אמורות להבין כבר או בהמשך?

[רעות סימינובסקי]

ומפחיד…

מסכן שהתעורר בתוך העולם הוירטואלי, אני כמעט באה לעזור לו לא להיות דמות כ”כ מוזרה

[תהילה ב]

לגבי מיהו בדיוק – אם מעורפל לך עדין, אז יתבאר בהמשך. לא קריטי שלא יהיה מובן, רק שיהיה מובן הרקע ל”איבוד הזיכרון” שלו.

לגבי מסכן – ועוד איך. צודקת לחלוטין, רק התחלנו…

[‫איידי וייס‬‎]

מרגיש לי סיפור עם הבטחה ברורה וטובה מאד, אני ממש אוהבת אותו.

[רות מבט]

זה יפה. מאוד!

לגבי פנטזיותו, לעניות דעתי, כל דבר שמוגש על מצע עתידני בהכרח מאבד מעוצמת הפנטזיה שבו. מי יודע מה צופן העתיד? (דופליקטים, לדוגמא, זו הזיה שאין לה שום בסיס מציאותי. עולמות וירטואליים? זה סיפור אחר)

על כל פנים, הרעיון קולח, ומשדר אמינות. המשחק במושגים רהוט והמבנה נשמע לגמרי אותנטי. יש כאן כישרון גדול. זה בטוח. רק הכיוון המחשבתי, אם מותר לשאול, מוצגת כאן הסוגיה של ההתבדלות מתרבות הקדמה המערבית, שהיא סופר קריטית. יושבת ביסוד המבנה החברתי והאידיאולוגי שלנו כחברה חרדית שמורה. הסיפור בא להדהד את ההבנה הזאת, לתמוך לה יסודות, או דווקא לטשטש אותה. או לקרוא תיגר?

[תהילה ב]

תודה.

לגבי השאלה שלך – כשאנו מביאים סיפור בו מישהו יוצא בשאלה/נמצא כבר אחרי השלב, האם הכוונה היא להדהד שזה חיובי? ממש לא… הסיפור מוצג מצד גיבור הסיפור שיש לו דעה מרירה לגבי אופן קבלת ההחלטה להתנתק מכל הקדמה במסגרת העתיד. זה ממש לא אומר שזה חלק ממסר הסיפור (נגיע לזה…)

[רות רוט]

רות מבט, אין מצב שהייתי מאשרת סיפור שבא לקרוא תיגר על יסודות חיוניים כל כך.
בפרק שעלה, ספציפית, מתוארת ההרגשה של איתי, ורק מהזווית שלו, שחלק מהסבל שלו
נוצר בגלל ההתנזרות מהטכנולוגיה.

[תהילה ב]

אני חושבת שההרגשה התקבלה עקב הפרק הראשון, שהוא קצת בוטה מדי ללא הבנת הרקע…

[שרה]

כמו שהיה בתחילת הסיפור של ידידיה שזה הזכיר את מיה קינן,

2 הסגנונות של הסיפורים שכתבת הם משהו לא הכי בנאלי בציבור החרדי,

ולא חלילה כי הם בעייתיים או משהו כזה, פשוט אין הרבה,

אז תמשיכי לכתוב ואז הבאה שתכתוב על משהו בסגנון יגידו לה, וואו – זה הסגנון של תהילה 🙂

הרבה הצלחה!!!

[תהילה ב]

פרק 4 עלה.

ניתן לקרוא כאן – סיפור בהמשכים / וירטואז’

[שרה]

מרתק ממש!
היופי בכתיבה שלך-שהיא מרתקת מהפרק הראשון:)

מחכה להמשך🙃

[רות מבט]

תודה על ההבהרה.

רק להדגיש – אני לא חושבת שזה מה שעולה מבין השורות. גם הקטע הראשון לא משדר את זה בהכרח, ברור שזו נקודת מבט פרטית שלו, ועדיין, נותר מין טשטוש כזה שלא הבהיר בדיוק את דעת הכותבת. תודה.

[תהילה ב]

אני יכולה להגיד לך מראש שאני אחת המתנגדות לקדמה בכל צורות התגלמותה (על אף שאני במקור מבית מאד פתוח) אבל מפה ועד לכתוב את זה בסיפור כשהוא הולך לכיוון מאד מסוים – הדרך ארוכה…

[מילכה בלומר]

תהילה הנדירה!!!

מה זה הכישרון הזה???

וואוו וואוו ווואוו,

אני ממש במתח מה יהיה בסוף,

לי זה מרגיש נוער נושר,

מזכיר את הסגנון של מיה קינן גם מבחינת הפנטזיה וחזיון העתיד וגם מבחינת המסר (מתחילה להריח…)

מרגישים שאת מגיעה מעולם ההייטק……

אין הרבה ספרים בסטייל הזה בציבור שלנו,

מיה קינן פתחה דלת לסגנון הזה ב”אחד מאלף” וגם בסיפורים שלה ב”משהו כמוני”…

מאחלת לציבור שלנו לעוד סיפורים כאלו…

בקיצור- עלי והצליחי!!!

[דינה יודלביץ]

לי הפרק האחרון היה קשה לקריאה. לדעתי התאורים היו מכווצים ומכאיבים מידי.

[תהילה ב]

צודקת, אבל זה מה שייאלץ אותו לזוז ולא לטמון ראש בחול 🙂

[שרה]

איזה תיאורים התכוונת שהיו מכאיבים?
איך שהוא אוכל את העז או איך שהחברים קוראים לו?

לי היה די דוחה צורת האכילה 🤮… דמיינתי את זה ואני מאוד חזותית… בעיה 🙂

לפני שהוא הרג אותה רק חששתי שהוא יאכל ככה, וכשזה קרה –
התחלחלתי, למרות שלא תיארת ממש איך כמה ולמה ב”ה… הדמיון שלי השלים את החסר… 🫠…

מקווה שגם לזה התכוונת שיעורר אותו להתעורר איכשהו,

רק מבחינת זמנים מקווה שאני אוחזת ראש,

מתי הוא בישיבה, מתי הוא בבית חולים ומתי הוא משחק?

התקופות לפי ההגיון שלי זה ככה:
הוא היה בישיבה, אח”כ איכשהו התחיל לשחק (איך? ) קרה משהו והעבירו אותו להיות שחקן אחר,
ואז בהווה הוא כבר בבית חולים באמת, לא בוירטואלי… ובהווה אנחנו עדיין לא יודעות מה הולך בוירטואלי,

כלומר – לא ניתקו אותו מהקסדה, אבל בכל אופן הפרופסור אמר שהגוף הוירטואלי שלו לא מתקשר והוא לא מצליח להתעורר לעולם האמיתי…
אז הוא כאילו נמצא בעולם הוירטואלי ולא משחק? רק נוכח?

גם אם ההבהרה בשבילנו לא תבוא עכשיו – חשוב שיהיה מובן המצב שלו.

אגב – לכל האנשים מ <b style=”font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>חדר ועידה AR5E יש גם שמות נורמליים???

[תהילה ב]

וודאי שלזה התכוונתי…

לגבי זמנים – מצאו אותו אחרי שנה, מה שאומר שהסיפור מהצד שלו זה טווח זמן גדול לפני כן. הוא בבית חולים במקביל לזה שהוא משחק.

לגבי הווה – העלילה לא תמשיך לדווח הרבה בקו הזמן הזה (מבחינת ההורים בכל אופן, לא מבחינת החמישה).

מה קרה שהגיע לשחק – נראה בהמשך.

הגוף הוירטואלי הוא הגוף איתו הוא התחבר למשחק, התודעה שלו כרגע מנותקת מהגוף – מה שלא מאפשר לו להתנתק. בפועל הוא הועתק לגוף אחר, חסר יכולת התנתקות (שחקן אלפא הוא השחקן האנושי היחיד).

לגבי המצב – יבוא.

חדר הוועידה – כן, כרגע אלו כינויי השחקנים.

[שירה גיאת גיאת]

ואוו,

מרתק….

[רות א]

@tehilab1000

חיכיתי כמה ימים להמשך בפרוג, עד שגיליתי שהמשכת כאן…

מדהים ומרתק!

מחכה במתח להמשך…..

[תהילה ב]

פרק 5 עלה – סיפור בהמשכים / וירטואז’

האירו לי על הפרק הקודם שהיה קצת לא נעים (זה אמנם מכוון, אבל ניסיתי לרכך, אנסה עוד).

אשמח אם תאירו את עיני שוב אם יש בעיה כלשהיא בפרק הזה, תודה.

[מרים ג]

תהילה, את כותבת מקסים. הניסוחים מאד מקוריים, ועם זאת זורם וקולח.

באופן אישי פחות מתחברת לפנטזיות – ענין של טעם כמובן. אבל זה את כותבת, אז אני קוראת…

איתי מאד נוגע ללב, במיוחד בפרק הזה, וממש עושה חשק לראות אותו מצליח בחיים.

החלק של וירטואז’ – חלק מהתאורים בהחלט עוררו בי סלידה. בטח המטרה היא להדגיש איך נגעל מעצמו, ובכל זאת לטעמי כדאי לדלל קצת.

תמשיכי לפרגן לנו מהתוצרים המעולים שלך!

[מרים כהן]

וואו!

נדיר!

מחכה להמשך…

פליז מהר!

[מרים ג]

אופס. שכחת לציין מה עשו עם כל יחידות הדיור שכבר היו מתחת הבנינים, כאשר פתחו שם חניונים 😉

[תהילה ב]

חח אלופה. מה לעשות אני לא בני ברקית בדמי (ולא בכלל. למרות שאני גרה שם ויש לי סיפור מזעזע מיחידה כזו בדיוק, ב”ה מאחורי).

אחשוב על פתרון (מהקורה היום – נראה לי שאין 😉)

טכנית, לא אכפת לי שיהרסו אותן, הן גם כך לא חוקיות, לרוב לא ראויות למגורים. אבל זה רק יעודד יותר את הבלאגן. נמצא פתרון, בספרים זה קל יותר…

[תהילה ב]

פרק 6 הועלה.

ניתן לקרוא פה – סיפור בהמשכים / וירטואז’

התלבטתי מאד, אבל ההחלטה נפלה. אני לוקחת פסק זמן גם לצורך עריכה קשיחה של הסיפור הקודם וגם לשקילת הענין האחרון שהועלה פה (וגם טיפונת התחלה של המשך הסיפור הקודם, אבל זה בשושו). מקווה שיצא לי מדי פעם לקדם המשך או לעדכן צפי.

תודה לקוראות! מתנצלת מעומק הלב!