סיפור בהמשכים קצר || כח הלב || תגובות

[Sara Daum]

יפה מאוד!!

כתוב מענין וזורם מאוד!
שימי לב לכתוב “אחשוב” ולא “יחשוב”…

[דבי קפלן]

תודה על השימת לב

[מרים סולובייציק]

נראה שההתחלה מבטיחה לנו סיפור טוב:

1. יש כאן הרבה אהבת תורה, מתוך השורות:

ואז סוף סוף הוא החל ללמוד, נשאב במתיקות לא רגילה לעולמות עליונים, שוכח מהעולם הזה, רק הוא והסטנדר
הוא באמת אוהב ללמוד

2. יש פה נושא מעניין שלא נכתב עליו הרבה.

[דבי קפלן]

יפה על שימת לב, כן, נושא קצת רגיש, אבל עם הרבה מסרים אני חושבת
זה מגיע מתוך נקודת מבט שלי (לא מתוך חויה אישית ממש) על הסיפור האמיתי המקורי

תודה

[דבי קפלן]

אודה לתגובות והערות 🙂

[ג .]

דבי את כותבת מהמם!

התחברתי לסיפור

נהנית מהרגישות של ישראל והדינמיקה שמתפתחת ביניהם

נשמע מעניין מאוד

מחכה להמשך

[שרה]

האמת שהייתי בטוחה שישראל זה אבא של שמעון 🙂

מעניין בנתיים ,

תמשיכי… אני כבר שמתי את השירשור של הסיפור עם כוכב במועדפים…

יש זמנים קבועים שבהם את מעלה פרק חדש?

שאדע לעקוב…

[ה ה]

חי חי – גם אני 🤣

[דבי קפלן]

מאיפה זה נשמע שישראל זה אבא של שמעון?

הוא יוצר איתו קשר במסגרת ארגון קירוב כזו, לא היה מובן כך?

[שרה]

לא היה נשמע בכלל, סתם חשבתי שיש מצב שזה יקרה…

כי נראה שהוא לא בקשר עם ההורים שלו בכלל…

ויכל להיות מאוד הזוי אם בדיוק היו “משדכים” לו את אבא שלו…

למרות שזה אותו שם משפחה…

בקיצור – זה לא קרה 🙂

אם זה היה קורה הסיפור היה כנראה באורך של פרק אחד…

ולנו יש עכשיו עוד אופציה להנות!

תצליחי!

[דבי קפלן]

דבר ראשון הסיפור מבוסס על כמה סיפורים אמיתיים וזה לא ממש קרה במציאות 🙂

דבר שני, יש כאן בהחלט כמו שאמרת “המשכים” מקווה שאצליח להעביר את המסרים ולכתוב כיאות
(אחרי הכל אני די טריה בתחום, ובטח ש”להוציא את זה החוצה” :))

[דבי קפלן]

לגבי מתי אני יעלה פרק חושבת כל שלושה ימים, מקווה לעמוד בקצב 🙂

[שירה ג.]

דבי איזה נושא מעניין!
ממש נותן השראה!
והכתיבה כ”כ זורמת וכיפית לקראה.

העלתי בטעות תגובה בסיפור עצמו- יש אפשרות לתקן את זה שם?

מחכה להמשך!

[דבי קפלן]

אשמח מאד להערות / הארות

רוצות המשך?

[רעות סימינובסקי]

כן!

הסיפור נשמע מאוד מעניין ןמתקדם למקום שלא חשבתי עליו מראש.

אם כי נראה שזה סגנון סיפור קצר מאוד?

[דבי קפלן]

מה זה נקרא סיפור בסגנון של 13 פרקים בערך?

[דבי קפלן]

הערות יוכלו לכוון אותי יותר 🙂

אשמח מאד לקבל ביקורת (בונה!)

להמשיך?

[פסי פישר]

ברור!

מחכה..

[דבי קפלן]

מצוין

פשוט אני לא ממש מקבלת הערות לא יודעת אם זה אומר טוב או שמא פשוט לא נקרא… 🙂

[ג .]

דבי הסיפור מהמם!

אוהבת מאוד את הכתיבה שלך

כנה, אמיתית, נעימה וזורמת

התחברתי ממש!

מרחמת מאוד על שמעון ומתפעלת מהדמות של ישראל

מחכה כבר לעוד!

[דבי קפלן]

כפי שהבנתי סיפור קצר זה סיפור של בערך 6 פרקים (הכותרת עם המילה “קצר”)

הסיפור פה באמת יתפרס ליותר (אזור ה 15-20), אך לא ממש לאורך של ספר 🙂

[רות רוט]

הדבר העיקרי שמבדיל בין סיפור ארוך לקצר הוא מורכבות העלילה, ולא כמות המילים.

[שרה]

בטח שזה נקרא!

פשוט יפה, ומיוחד!

רק משהו קטנצ’יק – שמתי לב שבסוף חלק מהפרקים (או סוף קטע) יש תוספת כזו, לא של מילים של דמויות אלא משהו אחר:

“סגירת דלת

פתיחת הלב”
****************

“סגור!

– – –

נפתח…”

***************
“וחושך על פני תהום”

א. 2 הדוגמאות הראשונות זה לדעתי קצת חזרה באותו פרק על אותו עניין של “סגור ופתוח”.

ב. אני לא יודעת איך זה נקרא במילים מקצועיות, אבל אני הייתי מוותרת על זה – מה שהקורא מבין, מעולה, מה שלא, הוא יבין בהמשך שהם סגרו על חברותא והלב הוא זה שנפתח,

אין לי כל כך איך להסביר למה אני חושבת שכדאי להוריד…

אם חולקות עלי נשים מקצועיות, אז…לא אמרתי כלום 🤭!

בהצלחה בהכל!

[דבי קפלן]

טוב שאת אומרת

מעניין, כי דוקא היתה אחת שכתבה לי בפרטי שזה מאד הוסיף נופח

אני בהחלט לא מקצועית בתחום ואכן, אשמח לשמוע ממקצועיות מה אומרות?

[תהילה ב]

אני לא מקצועית, אבל גם לי זה הפריע. החזרתיות בעיקר, אולי אם זה היה מופיע פעם אחת אז היה יותר טוב.

[צפורה סולוביציק | מוטעם – תוכן מותאם בטעם משובח]

הי דבי

זה אמנותי בהחלט ומתאים אם היה מדובר במארג אמנותי כלשהו

אבל בסיפור אנחנו רוצים להכניס את הקורא לאווירה של הסיפור ולגרום לו להרגיש בחי,

והפניות לקורא מורידות מהאותנטיות.

כמובן שעדיין יש לך מרחב ומקום לשיקולים, אבל אני אישית הייתי מורידה.

מאמינה שהשם המקצועי שהתכוונת אליו – שבירת הקיר הרביעי.

בהצלחה!

[דבי קפלן]

שימו לב, אתמול העלתי את פרק ה כאן

[נעמי 🌸]

יאו מושלם

אני אוהבת

בסיפור מקורי ומעניין לא קלאסי

מחכה מאוד להמשך…

[דבי קפלן]

תודה נעמי על התגובה

מקווה שתמשיכי להנות 🙂

[רעות אנסבכר]

סיפור מחדש ומעניין

מתפתח ממש ממש טוב….

הכתיבה שלך יפה מאוד! מעבירה את הרגשות ואת ההתרחשות בצורה אמתית ומחברת.

הערה קטנה –

הפיסוק ממש חסר. נקודות בסוף שורה, פסיקים ועוד

זה קצת פוגם באיכות הקריאה

אני חושבת שכדאי לך לשים לב לזה

(אם את לא מבינה בזה אולי תתני למישהי לפסק לפני שאת מעלה)

המון הצלחה!!

[דבי קפלן]

תודה על הערה, לקחתי לתשומת ליבי.

מקווה שהפרק הפעם טוב יותר

[ג .]

וואו דבי ריגשת!

סיימתי את הפרק עם דמעות בעיניים

הזרימה והחברות בין ישראל לשמעון היא מדהימה

ההתמסרות שלו בצורה כל כך חלקה ולא מתנשאת

הלואי על כולם כזה “אח”

מחכה כבר להמשך!

הכתיבה שלך מהממת!

[דבי קפלן]

תודה על התגובה

נותן חשק! 🙂

[דבי קפלן]

שימו לב העלתי את פרק ז || כח הלב

אשמח לקבל תגובות, הערות והארות!

באופן כללי הפרקים אצלי קצת יותר ארוכים, אך חשבתי לעשות אותם קצרים יותר.

אשמח לקבל חוות דעת על אורכם, האם לשים יותר ארוכים, או שזה אורך מספיק?

[נעמי 🌸]

אני אוהבת כמה שיותר ארוך

זה מעניין ולא בא לי שיגמר מהר

וכל כמה זמן את מעלה פרק?

[דבי קפלן]

הפרקים כרגע באורך בסדר? אם יהיה פרקים ארוכים מידי, זה כמובן יגרע מאורך הסיפור
משתדלת לעלות כל יומיים בעז”ה

[תהילה ב]

תלוי לאיזה צורך. אם את רוצה רק לפרסם פה אז אפשר להסתפק באורך הנוכחי (תחלקי את סך המילים ל250. זה מספר מילים בממוצע לדף ספר) אם יש לך מחשבה להוציא כספר – תאריכי לפי מה שנראה לך. כמובן שאפשר לחבר גם מאוחר יותר…

[דבי קפלן]

כרגע האמת שזה רק לשמוע תגובות ולהבין את הדרך…

כמובן שזה זכויות יוצרים, אבל עדיין אין לי מחשבה ממשית להוציא לאור לספר, למרות שיש לי רעיון נוסף לסיפור שיכול להיות קשור אחד לשני
בכל מקרה, כרגע אשאיר באורך הזה, בהמשך אולי ישתנה

תודה על התגובה

[אסתי]

כתיבה מהממת

הסיפור שואב

התוכן מעניין… מש כיף…

רק יורשה לי?

ממש מרגיש שהכותבת בחורה…

האובר – רגישות מרגיש כמו שתי בחורות ולא שני גברים

גם גבר שמאד רגיש – זה לא נשמע בצורה כזו לדעתי…. גם התארים מסביב לגבי הרגשות שלהם וגם השיח עצמו

אולי זאת רק דעתי? לא יודעת רק מציינת את דעתי

תצליחי!!

(בטוחה שאם הסיפור היה סביב בנות – בחורות לא היתה לי אף הערה – כי את כותבת פשוט מושלם!!)

[דבי קפלן]

תודה על התגובה, האמת שהכותבת לא בחורה בכלל 🙂 היא רק ירוקה בתחום.

טוב שאת אומרת את זה, אני חשבתי בגלל שזה מצב רגיש ותלוש, לכן זה כך

בעוד שאני מכירה כאלו שנשרו, והרבה זה מחוסר חום ואהבה וכדו’, לכן כביכול עדיין נשאר “הילד הקטן” בפנים…

אם אתן חושבות אחרת אשמח לשמוע, אשתדל לשנות בהתאם

תודה!

[תהילה ב]

יש בזה. גברים לא ממהרים להראות רגשות (מסכנים 🤭) והם לרוב יסתירו את הקשיים שלהם, כמובן שיש יוצאי דופן, ובכל זאת…

בפרקים הקודמים לא ראיתי משהו מיוחד, מלבד זה ששמעון בכה באחת הפעמים, אבל אולי זה תקין כי מדובר על חייו… בפרק הזה זה בהחלט בלט וקצת הציק.

חוץ מזה כתיבה יפה וזורמת!

[דבי קפלן]

טוב, זה משנה לי קצת את התמונה

כשחשבתי על ילד שעזב ובגר, הילד הקטן עוד נשאר בתוכו, ויחד עם זאת הגילוי על הגידול הופך אותו למשהו מאד שברירי כזה, לא?

הוא אמור עדיין להיות חזק ממש? להתמודד מושלם? הוא הרי כל הזמן מחפש אחרי הדמות האחראית הזו…

אני טועה?

[תהילה ב]

אני חושבת שיש לנו קצת בלבול… לא מדובר על ענין הרגשות סביב הנשירה, זה תקין נורמאלי ומצוי (במיוחד כשהרגשות בגיל הטיפש עשרה מוקצנים). אני אנסה למקד אותך, כמובן קחי בערבון מוגבל, כי אני אשה, ונקודת המבט שלי אומרת שגבר לא יחצין רגשות כל כך מהר, ועדיו – זה תלוי אופי אנשים וסיטואציות.

“לא רוצה להגיד מה אני רוצה, אני רוצה שיהיה לי מישהו גדול איתי שם, כמה שאני גבר ובחור גדול, לא יודע למה, אני מרגיש הרבה פעמים מאד קטן, פחדן וחששן, זה…” לא ידע שמעון מה להגיד.

“אין לי בעיה לבוא איתך אם זה יעזור, אתה רוצה לנסות או שמעדיף שלא?” באמת מכל הלב.

“אם אתה תוכל? אני… לא יודע, עשית בשבילי יותר מידי אני חושב, כבר לא כל כך נעים לי, האמת” עונה שמעון בכנות.

“אנחנו חברים, אני לא מבין, גם לי קורה לפעמים שאני הולך לכל מיני עניינים ומעדיף ללכת עם מישהו נוסף, ולא ממש לבד לגמרי, לגיטימי לחלוטין! השאלה מה אתה” פונה אליו ישראל.

“אני… לא יודע, אני מרגיש לאחרונה כל כך קטן ובלי כח ש…” לא ידע איך להמשיך.

[דבי קפלן]

ילד שנשר ובגר, יש עדיין בתוכו את הרגשת הילד הקטן.

וכשהגיע אליו אסון, אז הוא מרגיש מאד קטן.

“הקטן” פה שניסתי להעביר, זה לא ישיר לנשירה שלו לפני X שנים, אלא זה התוצאה שלה עד היום, ובמיוחד אחרי האסון שלו.

מבינות את כוונתי?

השאלה אם זה באמת נכון כך? או שזה כבר מידי דביקי ומוריד מהערך?

[תהילה ב]

אין בעיה עם זה שהוא מרגיש ככה, יש בעיה שהוא אומר את זה

[דבי קפלן]

תודה על הדיוק

נשתפץ הלאה 🙂

מקווה…

[אסתי]

זה לא ענין של גבר חזק או שברירי

הרגיש לי שצורת הביטוי קצת יותר נשית…

אם נלך לתחום של הדרכות נישואין תמיד מסבירים שאישה כשיש לה קושי היא מחפשת הבנה ולא פתרון,

המבנה של הגבר הוא שונה – בטבעו

גבר כשנתקל בקושי מחפש / מציע פתרון, פחות להשאר בחלק של ההבנה והכלה – אלא יותר יכול להתבטאות במצב של קושי בחרדות אולי או תסריטים שחורים / מכונס בעצמו….

זה טבע שהקב”ה כך יצר את בריותיו – אין קשר לבגרות/ מצב נפשי שברירי

לענ”ד

מבהירה רק בשביל לחדד לך בשביל האמינות של הסיפור….

🤞🤞🤞

[אסתר פת]

וואוו דבי, הכתיבה שלך מיוחדת, זורמת, כיפית לקריאה

משהו דווקא בסגנון העממי בשפה המדוברת, בלי גינונים ובלי בנייה מדי משורטטת, קצת גולש מהכללים המקצועיים – בדיוק כמו החיים עצמם שאף פעם לא הולכים לפי הספר -נותן לסיפור חן ייחודי, אותנטי

אהבתי מאד מאד גם ביטויים מעניינים שלך שחוזרים על עצמם כמו-שירגיש את החום… בקור של המיץ… יש שם עומק וקריצה… מיוחדים

קראתי ברצף את כל הפרקים

התחברתי מאד לדמויות, בנית אותם אותנטיות מאד

קצת הפריע לי שישראל מתואר קצת בצורה מדי מושלמת

תמיד רגוע, הכלה אינסופית וכו’

קצת הופך אותו לדמות שטוחה יותר בעיני, הייתי רוצה שלראות אצלו גם קטעים יותר אנושיים ולא מושלמים, שהדמות תהיה יותר אותנטית

לדעתי מה שאסתי כתבה על גברים וסגנון הביטוי שלהם-נכון בכללי, אבל זה לא גורף

בהחלט יש גברים שיתבטאו ככה, בטח כשהעולם התפרק להם

זה בהחלט היה נשמע שהילד הקטן שמחפש חום ונחמה התפרץ החוצה בלי ששמעון ממש שלט בו

ממש כאב לי עליו

תמשיכי, אני מחכה בקוצר רוח להמשך!

הרבה זמן לא קראתי סיפור שכל כך התחברתי לכתיבה ולעלילה שלו ונכנס לי ללב

[דבי קפלן]

תודה אסתר על התגובה, מחממת את הלב, מדרבנת להמשיך 🙂

יש לי עכשיו עבודה על הפרקים הבאים, לפי כל מה שאמרו כאן

אבל זה באמת חשוב לי, אני כותבת כתחביב נטו, וכאן כשחיברתי כמה סיפורים אמיתיים לאחד, ורוצים להעביר כל מיני מסרים ורגשות, יכול להיות שבאמת לא ממש שמתי לב על הכל

האמת אני יגיד שעל כל דמות כאן יש לי השראה ממישהו אמיתי

בא נראה את הפרקים הבאים, אחכה לשמוע אם השתפר

תודה!

[דבי קפלן]

כעת העלתי את פרק ח || כח הלב

אשמח לקבל כמובן תגובות, הערות והארות.

מקווה שהפעם הצלחתי יותר לדייק על הדמויות.

אשמח לקבל פידבק בנידון 🙂.

[דבי קפלן]

@אסתי אלפסי

לגבי הכתיבה שיותר מתאים אולי לבחורות, אני אישית די שבעתי מזה האמת 🙂

מרגישה שלפעמים זה כבר חופר מידי, לפעמים.

הרבה כותבים על זה.

ונראה לי שיש עוד עולמות של רגש, תקשורת, קשרים שאפשר לכתוב, כמו כאן…

[דבי קפלן]

אשמח לקבל תגובות, הערות והארות.

לכל מי שאמרה את דעתה – אשמח לשמוע שוב 🙂

ביקורת בונה, אחרי הכל…

[שרה]

תודה! סיפור מעניין!!!

[דבי קפלן]

העלתי עכשיו את פרק ט || כל הלב

אשמח לקבל תגובות, הערות והארות!

תודה!

[תהילה ב]

יפה מאד. אם כי התהליכים מתקדמים מהר מדי. שמעון לא היחיד שמתגלה כחולה, יש תורים, עומסים. לתשובות וצילומים לוקח זמן להגיע, כל שכן לפענח. נראה שהכל קרה צ’יק צ’ק…

[דבי קפלן]

לכן כתבתי שלקח כמה שעות, עד שבצעו את 2 הבדיקות.

וגם, יש כאן את הרב מילר שכביכול בגללו דברים זזים קצת יותר מהר, והמקרה שלו כנראה יותר דחוף.

וגם, שהסיפור פה הוא קצר יותר, לא מתואר כאן הכל לפרטי פרטים ממש…

[תהילה ב]

כרצונך. לי עדין לא מסתדר איך ניתן לקבוע תור מהיום להיום, אולי היה עדיף שבפרק הקודם המזכירה היתה קבעת להם “לכל מקרה” או משהו דומה…

[דבי קפלן]

קבלתי.

תיקון שכדאי לבצע.

לי פשוט זה נראה שזה מתחיל להמרח קצת, אבל אולי זה בגלל שאני עמוק בפנים וקוראת את זה הלוך ושוב… 🙂

[תהילה ב]

לא נמרח, בכלל לא. את פשוט רוצה להתקדם הלאה, שזה מובן והגיוני, אז דברים בהחלט מרגישים לך נמתחים ואיטיים…

[דבי קפלן]

צודקת,

בתור אחת שכותבת וקוראת את הסיפור בלי סוף, זה נותן הרגשה של מריחה…

אבל באמת לקורא זה אחרת.
בכל מקרה, את הזמן שהיה אפשר עוד לתאר עבר (שמעון כבר בדרך לטיפול…)

[malka lichtnshteyn]

עכשיו קראתי מהתחלה ממש אהבתי

[דבי קפלן]

תודה מלכה 🙂

[דבי קפלן]

העלתי כעת את פרק י || כל הלב

אשמח לקבל תגובות 🙂

[שרה]

מהמם!!!

שהאמא תחזור אליו כבר…

או שיעיז להתקשר שוב…

שבטעות תגיע האמא לבית חולים או משהו כזה…

חייבים להפגיש בינהם כבר…

איזה עצוב שכשהאמא חושבת על כל הילדים באמצע השיעור – היא אפילו לא נזכרת בשמעון…

רק שהבנים בישיבות הגדולות…

אגב – כנראה שיש איזה נשוי… אם הוא באמצע לימודי רפואה וכבר לא בקשר עם ההורים 12 שנה…

מתי הוא עזב את הבית? באיזה גיל? ישיבה קטנה? מה עשה כל הזמן? את תגלי לנו או שנחשוב לבד?

[דבי קפלן]

היתה כאן באמת טעות בחישובים, חשבתי שזה יעבור חלק ולכן אפילו לא הערתי את תשומת הלב.

אז להלן עדכון תקין:

הבחור בן 26, עזב בסוף ישיבה קטנה (בגיל 17) זה אומר שהוא רחוק מהבית כבר 9 שנים)

לגבי אם יש נשואים, יכול להיות שכן, לא התייחסנו לזה כרגע.

מה עשה כל הזמן? זה לא ממש מתואר, אבל מרומז מידי פעם שהעזיבה לא היתה קלה בכלל, והם פשוט מנותקי קשר (היום זה קיים לצערינו מכל מיני סיבות וזה מגיע או מצד ההורים או מצד הנושרים, כאן המקום לדמיון וכו’..)
בד”כ הנושרים כן יותר מחפשים אהבה וכדו’ אבל כבר שזה רחוק מידי ועבר הרבה זמן, זה כבר קשה יותר “לרדת מהעץ”

בקיצור, בעז”ה יש המשך, נראה בסוף אם יהיו עוד נקודות מידי פתוחות או לא מסתדרות

[תהילה ב]

נישואים זה פרט חשוב. כי דווקא החוסר בהזכרתם אומר שהם לא קיימים. אחרת גם אשתו היתה מלווה אותו לניתוח, לא?

[דבי קפלן]

אישתו של מי?

הוא רווק

[תהילה ב]

זה מה שכתבת:

לגבי אם יש נשואים, יכול להיות שכן, לא התייחסנו לזה כרגע.

לכן אמרתי שזה כן חשוב…

[דבי קפלן]

אוקי, אחשוב על הנקודה הזו (בסיפור האמיתי כן יש נשואים)
אבל מה התכוונת כשכתבת שאישתו תלווה אותו?

[תהילה ב]

אם הוא היה נשוי צפוי והגיוני שאשתו תלווה אותו לניתוח. אבל ממה שאת אומרת הוא לא, אז לא משנה…