סיפור בהמשכים קצר || כח הלב || תגובות

[לאה ס]

הכוונה היתה לאחים נשואים של שמעון, וזה לא רלוונטי כרגע, לא לנישואים של שמעון כמובן… דבי, אפשר עהרת תיקון טכנית? בפרק בו מתואר ההמתנה הראשונית לרופא בבי”ח- כתבת “שמעון רוט לחדר מס’…..”

בפועל, מקובלת שמירת פרטיות החולה המינימלית וזה לא לקרוא בשמו אלא ע”י מס’ סידורי של הפציינט. בכל מקרה, הסיפור מוששששלם! מרתק! כתוב כ”כ אוטנטי, מחבר ונוגע ללב!

[דבי קפלן]

צודקת, תודה על ההערה.

[דבי קפלן]

אני רואה שבאמת היתה חוסר הבנה

שמעון הוא רווק, אין כל קשר שהוא נשוי (רואים כל הסיפור שהוא גר בדירה לבד וכו)

לגבי אם יש לו אחים נשואים – כרגע לא סופר עליהם, לא רואה שזה חובה לספר..
בכל מקרה הוא לא בקשר עם המשפחה שלו, אחרי כל מה שעבר…

[תהילה ב]

כן, הבנתי מהתגובה של לאה. חשבתי שהשאלה לגבי נישואים כוונה לשמעון ולא הבנתי איך זה מסתדר עם כל הרקע…

[דינה A]

כתיבה מאד יפה

רעיון יפה ונראה שהולך לכיוון מעניין

רק לי הפריע שפועל מדבר עתיד מתחיל בי’ במקום א’?

יחכה- אחכה

יעשה- אעשה

יטפל- אטפל

ועוד…

זה עושה את זה טיפלה לא מקצועי לטעמי

זה לא ביקורת מקצועית של סופרת

אבל כקוראת, ממש מפריע לי דברים כאלה

יכול להיות שהעירו כבר על זה, אבל מופיע גם בפרקים האחרונים

[דבי קפלן]

תודה על התגובה וההערה.

באמת לא תמיד אני שמה לב על זה לשנות, נסדר הלאה בעז”ה.

[נעמי 🌹]

יאו איזה מדהים זה

את כותבת מאלף

רק לא ממש הבנתי איפה הגולה שיש לשמעון?

[דבי קפלן]

תודה על התגובה 🙂

הגולה שלו ברגל למעלה

[ג .]

הסיפור מהמם

יש לך כשרון כתיבה מיוחד!

מרגש כל כך

תודה רבה!

[דבי קפלן]

תודה לך על התגובה! 🙂

[רעות סימינובסקי]

דבי, הסיפור שלך מרגש ואני נהנית לקרוא אותו, אם כי לא תמיד מגיבה..:)

קצת לא אמין בעיניי שישראל מטיף ישיר מדי, אמנם הוא עדין באופן כללי, אבל למה ששמעון שפגש אותו פעמיים- שלוש בחיים יקשיב לו ככה?

ועוד משהו- מצד אחד היה נשמע שהפרופסור לא בלחץ על שמעון, כן כדאי למהר, אבל פתאום בפרק האחרון זה נהיה דחוף ברמה של כמה ימים בודדים?!

[דבי קפלן]

תודה רעות על הפידבק!

לגבי ישראל ושמעון, הסיפור הוא קצר, לא מתואר כאן את כל המפגשים שלהם, יש להם כבר לפחות חודשיים-שלוש יחד, כשבאחת הפעמים הוא גם סיפר לו את סיפור חייו (קרי, הוא כבר נפתח אליו, הבנדאם היחיד שסיפר לו) הגיוני שהוא יפתח אליו ויספר, וישראל עם לב טוב ורצון לעזור (הם גם רצו לעזור בתור זוג ללא ילדים) עוזר לו.

לגבי הפרופסור, כן מצוין בסיפור שהוא אומר שתקחו החלטה, אבל לא להתמהמה
אחרי כן, יש כבר תור זריז יותר

קחי בחשבון נקודה נוספת – הסיפור בכללותו הוא קצר, לא ספר של 60 פרקים…

[רעות סימינובסקי]

אני חושבת שעדיין כדאי קצת לפרט, אולי להזכיר באגביות בשיחה שהם כבר לומדים חודשיים יחד, להזכיר את השיחה שבה שמעון סיפר את סיפור חייו.

למה את מפרסמת את הסיפור הזה? אם את רוצה לפרסם אותו כדי להוציא אותו אח”כ אז זה נותן לך את ההזדמנויות להרחיב בקלות, אם זה כדי להתאמן אז רק קחי בחשבון שאם לא מדובר בסיפור חד פעמי קצר בעיתון (על 2-3-4 עמודים) חסר לי ההרחבה- את כותבת יפה מאוד, אבל הרבה קטעים עקפת כנראה מתוך רצון להגיע לסוף.

השאלה מה המטרה שלך בכתיבה.

בכל אופן אני אוהבת את הסיפור שלך…

[דבי קפלן]

אולי לא מוזכר כמה זמן הם לומדים, אבל כן מצויינת השיחה שלהם שבה שמעון מספר על עצמו והעבר שלו. אז כבר הם נפתחו אחד לשני.

האמת, שכרגע אין לי רעיון לפרסם, זה סיפור שמורכב מכמה סיפורים אמיתיים, ואיחדתי לאחד. ומטרתי בפרסום היא לקבל ביקורת (כן!) ולראות בגדול האם זה בכיוון, וגם להעביר מסרים (מקווה שיועבר).

זה הרבה יותר מסיפור בעיתון, זה לא 4 דפים, זה לפחות 15 פרקים (כרגע).