כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
סיפור / ילדים גדולים
-
סיפור / ילדים גדולים
עוד מעט יוצאים לשבע ברכות. הסתכלתי בארון, וחיפשתי משהו מתאים, דודי הופיע לצידי פתאום, מבטו מתעניין. מתחתי חיוך וצחקתי בקלילות “מה אני אלבש?” הוא הביט בי בחיוך, “כבר אין לך מה ללבוש?” פרצנו בצחוק משותף. סיימתי להתארגן ויצאנו לרחוב. הכל נראה עליז, אימהות משתרכות מהגינה עם שיירת ילדים, מכוניות שועטות בכביש, חתולה בקצה המדרכה. הגענו לאולם. דוד חייך אליי, ונופף לי בידו. נכנסתי לעזרת נשים.
“היה ממש כיף בשבע ברכות. כיף להיות כלה.” דודי הנהן בהסכמה. “בבית שלנו תמיד תהיי מלכה.”
שבוע השבע ברכות חלף במהירות. ימים עייפים ועמוסים.
נכנסתי הביתה, ריח לא מוכר חדר לאפי. דודי התקרב מהמטבח, “מה קורה דודי, פתחת את המפיץ של אמא שלי?” הריח גבר. דודי התעסק בניירת שעל השולחן. פתאום זה היה ברור לי, כמו בושם ריחני. שאפתי אוויר, כמעט נחנקת, לא מעכלת.
“איזה גבר חסידי שם בושם?” “את שואלת או אומרת?” דודי לא הביט בי. אצבעו מוללה את הדף בתנועה מונוטונית. ניגשתי לחלון ופתחתי לרווחה, מרגישה צורך להתנצל. “חנוק כאן,” פלטתי לחלל הבית. דודי עדיין עמד באותו מקום, מורט את הדף. פתאום קיבלתי אומץ. “אני שואלת, כן,” אמרתי.
“קניתי אותו היום בבוקר,” הוא ענה, מבטו מושפל עדיין. הכרחתי את עצמי לשתוק. לא לפלוט מילה. הוא ביקר בכולל היום או שבילה אותו בחנות?
“אני מבין שאיכזבתי אותך,” קולו של דודי בקע כמו מהאוב. שתקתי, המומה. “אני כבר לא ילד,” קולו התחזק, שב להיות הבעל שהספקתי להכיר. “אנחנו כבר ילדים גדולים ועצמאיים,” הוא היה נחוש. הנהנתי בראשי, הכל בסדר, אמרתי בקול, מנסה לשכנע את עצמי. “אני רק… לא הבנתי. רוצה שנצא לאכול?”
“מעולה. אני בעד,” הוא חייך שוב את חיוכו המוכר. לקחתי את התיק שלי מהמתלה, מה החברים שלו יגיבו? הוא לא נראה לחוץ בכלל.
“לא נעים לי מההורים,” פלטתי באמצע הדרך. דודי הביט בי בשאלה. הבזק הבנה בעיניו. “את מתכוונת לבושם? אני לא מתכוון כל החיים להתבייש לדבר על זה,” אמר בבוטות, משהו עוצמתי עמד בעיניו. נבהלתי, לא יצא לי לשמוע אותו מדבר ככה. זה רק כי לא נעים לו, כנראה. “ההורים יתרגלו, אני בטוח.” “ואם ישאלו?” חששתי. ילדה קטנה, אבודה. “אנחנו כבר ילדים גדולים ועצמאיים,” קולו היה חזק, וסבר פניו בטוח. נרגעתי מעט. סך הכל הוא צודק, התחתנו, אנחנו כבר לא ילדים קטנים.
-
2 תגובות
-
152
218
0
פעילה בקהילה
עצוב
-
935
896
0
פעילה בקהילה
הייתי אומרת -מפחיד, לא?
Log in to reply.
