סיפור / ילדים גדולים

[ת. עקבי]

כתיבה יפה, אבל שלל האירועים לא נשמעים אפשריים (וגם אם תגידי – ‘זו המציאות’, אגיד לך חזרה – ‘המציאות עולה על כל דמיון’ ובספר – היא גורמת לקוראים לנטוש אותו).

חייב להיות קדם תהליך.

דודי מן הסתם בחור חכם, או שהוא רמז על הנקודות האלו בפגישות והבחורה (מה שמה?) לא ירדה לעומקן או שהוא עושה את התהליך לאט לאט. פתאום האישה מגלה ספר עסקי, עונה לשיחה מוזרה בפלאפון של בעלה ואז פתאום, ביום בהיר אחרי חודשיים-שלוש מנחית עליה בעלה את הרצון לצאת לעבוד.

ייתכן וגם זה קרה במציאות, ואם כן – חשוב מאד להקדים את התהליכים האלו, כדי שלנו, הקוראות, התהליכים ייראו תקינים והגיוניים.

זה גם יוסיף רגש לטקסטים ולא ישפוך לנו מצב של: היא תמימה והוא גולש.

אולי הוא לא יודע מה הוא רוצה והיא אישה נורא מאפשרת? למה שלא נבין את זה בתהליכים איטיים שיתנו לנו להבין את תכונות האופי של שני הצדדים ולהבין הלאה את מניעיהם (להבין. לא להסכים) ובסופו של דבר – להתחבר לסיפור ממש?

[ת.]

מסכימה איתך,

ותודה שהעלית,

החידודים האלה תורמים גם לי:)

[ה]

בד”כ בזוג בריא – הבעל מתבייש לנפץ ככה את כל התדמית וזה תהליך שלוקח לו זמן להתרחש…

יש סיפורים שהבעל ממש פורק עול יום אחרי החתונה – אבל זה מקרא קיצון – נראה לי שבד”כ יגמר בגרושים

[רחל פישביין]

אני חושבת שתהליך כזה עשוי להיות מהיר, במקרה שלבעל יש המון ביטחון עצמי ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות, והאישה עדיין תחת השפעה של שטיפות מוח של מורות/מדריכת כלות.

בסיפור כאן זה לא נראה המקרה.

[ה]

עדיין חושבת שלבחורים (גם בחורות) בשידוכים מאוד חשוב התדמית ולא כ”כ מהר הם ממהרים לנפץ אותה,

גם שהם צריכים לגייס אומץ להתחיל לעשות דברים אחרים מהמקובל (אם הם לא היו מתריסנים עוד לפני החתונה)

אלא אם כן הם חיו במקום שמור מידי בשבילם (בבית או בישיבה) ופיתחו רצון לעקור הכל אחרי החתונה – ואז זה בד”כ יותר הרסני ופחות עניין של מודרני ופתוח..

זה מה שנראה לי, כמובן יכול להיות שאני טועה..

[ת. עקבי]

גם אם המקרה היה כמו הראשון שהצגת – היינו אמורים לראות משהו בפגישות, מעין דברים שניתן לפרש לשני כיוונים.

כמו: אני לא רוצה להיות עוד אברך, יש לי שאיפות גדולות.

היא מבינה שהשאיפות המדוברות הן: משגיח (ישיבה, כשרות). ראש כולל. ראש ישיבה וכו’

הוא מתכוון – להיות בעל עסק מרוויח שיתרום כספים רבים לכל ישיבה…

ואתן יכולות להמשיך הלאה, כמובן.

[רחל פישביין]

ממש לא בהכרח. זה תלוי בכל כך הרבה דברים.

אבל כן צריך אפיון מדויק בשביל להבין מאיפה זה בא.

[נועה Noa]

מה אמור להיות האורך הכולל של הסיפור?
כי הכול פה נשמע לי מהיר מידי, הוא הלך והוא אמר והיא עשתה, חסר לי פה זמן של בין לבין, החלק התהליכי.

בד”כ סיפורים קצרים פחות מכילים תהליכים אלא יותר דברים משמעותיים עם התחלה ושיא וסוף ברורים.

לעניות דעתי כשמדובר בכזה דבר, הכול אמור ללכת יותר לאט.

חוץ מזה, נהניתי מאד! אהבתי את הרעיון של הסיפור ואת האופי של הדמויות, הצלחת להעביר יפה את הדמות של מלי. כבר התחלתי לחבב אותה….