סיפור/ מ. וינברג

[מירי]

פרק מ”ג

“אני מארגן יום הולדת לגדעון…” משתף ישכר את פרץ. הוא הגיע לגדעון לביקור קצר, ומחליט לנצל את ההזדמנות. “ואני מארגן לו בהפתעה תוכנית קטנה”.

“מה זה קשור אלי?” נוקש הזקן במקלו, קצר רוח.

“התוכנית היא, שאני מקליט את האנשים שהוא מכיר אומרים לו ברכה יפה, ואז משמיע את זה במסיבת יום ההולדת”. ישכר עוצר, לוקח נשימה. “אני רוצה להקליט אותך גם- אומר לו ברכה”. הוא מסתכל על הזקן בחשש.

“ברכה?” מהמהם פרץ. “רעיון יפה, איש צעיר”.

“הנה”. מוציא ישכר נגן. “אתה צריך לומר רק כמה מילים. מזל טוב ליום הולדתך, שנים מאושרות וטובות, זה הכל. אתה נראה לי טוב מאד בזה”. הוא טופח על גבו, משמן את דרכו בחנופה.

פרץ גונח בהנאה. “תכתוב לי על דף”. הוא מביא לו מהמגירה דף ועט.

ישכר ממהר לכתוב, מרוצה.

“היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לגי אי דון”. יניב מוזיקלי מאד, ואפילו השיר הפשוט שהוא שר נשמע יפה מאד.

אויר צח חודר לראותיו של גדעון. מתי הפעם האחרונה שמישהו ארגן לו יום הולדת? לא זכור לו כזה דבר. הוא מסתכל על ישכר שמסדר את המנגל, בוחש בגחלים, ורטט של התרגשות עובר בו.

“וואלה, הפתעתם אותי! זה לא יפה”. הוא ‘רוטן’.

“חכה, יש עוד הפתעות!” ישכר מוציא נגן מכיסו, מחבר אותו לרמקול קטן. “שש..” הוא אומר.

קולו של יניב נשפך מהרמקול. “גדעון היקר”. רעשים נשמעים ברקע. “רוצה לומר לך שאתה אחלה בן אדם. מאחל לך טוב ואושר, ושתמצא את הדרך שלך. אוהב- יניב”.

ישכר מוחא כפיים במרץ וגדעון נגש אל יניב, מחבק אותו ביד אחת. “ריגשת”. הוא לוחש לו באוזן.

“הלאה” אומר ישכר, מדליק שוב את הנגן.

“גדעון”. נשמע קול נמרץ, גדעון מאמץ את אוזניו. “כיף לראות אותך כל פעם, גם בגלל הכסף…” צחקוק קל. “וגם בגלל שאתה עושה אור, קונה תסיגריות ש’ך עם חיוך מתוק כזה ועדינות. מאחל לך מזל טוב…” שניה של שתיקה. “חיים תותים לגמרי”.

“חח, חמוד..” נהנה גדעון.

“הלאה…”

“גדעון מותק”, קול בס. “תמיד אמרתי שאתה בחור זהב, עם כישורים, יכולות ורגישות לזולת. מאחל לך את כל הטוב שבעולם”.

“מי זה”? שואל גדעון, מופתע.

“אתה לא מנחש?” נהנה ישכר למתוח אותו.

“טוב, אין לי הרבה מכרים, ככה שזה לא בעיה. גלזמן?”

“כן”. צוחק ישכר, מדליק שוב את הנגן.

“גדעון, מזל טוב”, נשמע קולו הרועד של פרץ. “שנים מאושרות וטובות, אמן!”

“יפה, יפה, פרגן…” מחייך גדעון.

“תכלס הוא משוגע עליך”. אומר לו יניב.

“בוא, אל תגזים” מגחך גדעון. “רגע, מה איתך? לא ברכת אותי?” הוא שואל את ישכר.

“מה נראה לך?” אומר ישכר, מדליק שוב.

“לגדעון היקר לי מאד. ראשית אני רוצה לאחל מכל הלב- מזל טוב ויום הולדת שמח. גם יום ההולדת הספציפי היום, וגם בכללי- אתה עכשיו בתהליך של למידה, בחינה, התבוננות, כמו לידה מחדש. ועל זה אני רוצה לאחל לך- יום הולדת שמח!

שנית, אני רוצה להביע באוזניך את הערכתי. אתה בחור עמוק, רגיש ורוחני, חושב ואמיתי, שלא נותן לעצמו ללכת בזרם עם כולם. יש בך גם שנינות וזרימה שגורמת שיהיה כיף ונעים במחיצתך…

אז הרבה ברכות ומזל טוב! אוהב אותך- ישכר”.

“יאו, קיבלת ת’ברכה של החיים ש’ך” מותח יניב את ידיו.

“ממש. תודה ישכר”. גדעון באמת נרגש “הברכה יקרה לי”.

המנגל מוכן. הם יושבים סביבו, אוכלים ומפטפטים.

האווירה מתחממת. “אולי נרקוד קצת?” מציע יניב. “למה לא?” נענה ישכר. גדעון מגחך.

מוזרותו של הריקוד לא מפריעה להנאה של שלושתם, הם רוקדים כמה דקות ומתיישבים, מותשים.

“אז ישכר, מה עם כל מה שאמרת אז על היהדות?” מתעניין יניב.

“לא הבנתי, מה זה נקרא מה עם זה?” שואל ישכר.

“המשכתם לדבר על זה?” מסתכל יניב על שניהם. גדעון שותק.

“אתה רוצה להמשיך לדבר?” שואל ישכר, מדגיש את המילה הראשונה.

“אני? למה לא. זה מעניין אותי מאד”.

“אוקי. אז אני חושב שנתחיל לפצל. אני אדבר איתך בנפרד ועם גדעון בנפרד. נראה לך?”

“סבבה לגמרי”.

“אוקי. אז נתאם כבר זמן לדבר. וחבר’ה, אני חושב שכבר מאוחר. נתחיל להתפזר?”

הם אוספים את הפסולת. יניב מציע לקחת את גדעון ליחידה.

ישכר וגדעון מתחבקים. “יש זמנים שלא צריך לומר כמה נהנו בהם. זה מובן”. אומר גדעון לישכר.

“אני שמח. גדעון, יניב, לילה טוב”.

לתגובות