סיפור קצר
-
סיפור קצר
מוקדש לכל המתכנתות שיושבות בבית ומחכות….😚
בס”ד
גננת , מתכנתת, בית של תורה, פרנסה, שידוך, הדף מתמלא בבעד ונגד.
מי היה מאמין, שנאוה המוכשרת, הגאונה, הנמבר וואן, תשב בבית כבר שנה .
זה מרגיש לה כמו אתמול, הדסה התקשרה אליה נרגשת, “יש לי עבודה לשתינו” אמרה בדמעות,
“חבר של דוד שלי, משרד מפורסם בתל אביב, שכר מטורף” היא דיברה רצוף בלי נשימה, “באמת?”
שאלתי נדהמת, “כן, כן” צחקה הדסה, “יש לנו ראיון בראשון, אין, פשוט ניסים” באמת ניסים, סיימנו
את המסלול לפני חצי שנה, ארבעים בנות, מדעי המחשב, ורק שתים עשרה מצאו עבודה, יותר
משלושים בנות יושבות בבית, במקרה הטוב עם בעליהן, במקרה הרע בבית הוריהן, מטפסות על
הקירות משעמום, עדכנתי את ההורים על הראיון והעבודה, הם שמחו בשבילי והבטיחו להתפלל.
בוקר, היום הראיון, אני כולי התרגשות ולחץ, נפגשת עם הדסה עולה לאוטובוס, תהילים כל הדרך,
הגענו, בנין גובה שלושים קומות, עולות לקומה 12, מחזיקות אחת לשנייה בידיים, נשימה עמוקה ו-
נכנסות, כל אחת בנפרד. אני ראשונה, שני קרחות לפני עם פנקס ומחשב, יצאתי כולי מזיעה, הבטיחו
תשובה תוך שבוע, אני התקבלתי, הדסה לא, וואו, מוזר, היא איחלה לי הצלחה בחום והמשיכה
לתור אחר עבודה אחרת, ואני… סירבתי, אחרי שאלת רב, יכולתי, יכולתי לפרנס בית של תורה
בכבוד רב, לשלח את בעלי ללמוד, את ילדי לחיידר, בלי עול רציני של כסף, אבל—
אבל הקב”ה חשוב לי יותר, והאמונה שלי, והביטחון, והרצון להשאר בת סמינר שמורה,
סירבתי להצעת עבודה, זהו, היום אני עובדת בצהרונים, מרוויחה קצת פה, אבל נצח למעלה.
אשמח להערות והארות 😍
Log in to reply.