סיפור ראשון- לא משולם?!

[שרה לרנר]

את נמצאת בקבוצת ה-VIP?

אם כן, תוכלי לשאול שם בדיסקרטיות אם יש מישהי שכותבת באותו עיתון.

[תמי אפשטיין]

זה לא אמור להיות. ואם כן – זה ניצול!

תנסי לברר אצל העורכת מה עם תשלום. לפעמים זה סתם שכחה, ולפעמים זה נתקע בהנה”ח כי אין שכר ססופרים אבל לא טורחים ליידע בכך את הסופרת

[א.ג. – תוכן. עיצוב. אומנות.]

שלום שיפי!

לא תמיד העורכת אוחזת ראש.

במיוחד שהנושא הכספי נידון בד”כ עם הנה”ח ולא איתה

יש עיתונים ש60 יום אחרי סוף החודש בו פורסם הסיפור, מכניסים את התשלום.

פשוט תשאלי אותה עם מי את צריכה לתקשר בעניין התשלום..

תצליחי!

[יהודית]

מצטרפת להנחה של תמי, וא.ג.

העורכת בד”כ לא מתנהלת עם הכספים,

זו אמורה להיות האחריות שלך לברר מולה את העניין

ולמי את אמורה לפנות.

תמי, תתפלאי לשמוע שמישהי פעם אמרה לי שבתחילת דרכה,

הרגישה בנוח לבקש תשלום רק אחרי פרסום-שניים…

[אתי כהן]

ובאותו הקשר, כתבה ראשונה זה כן אמור להיות שלא משלמים?

[יהודית]

מדובר גם על כתבות, אתי.

על אותו בסיס

בכל מקרה העורכת לא מתעסקת עם הנ”ל
ואם את בטוחה בעצמך, אז כן, למה לא?

כתבת? השקעת?

למה שלא תקבלי תמורה?(גם אם בתור מתחילה זה יכול להיות שכר רצפה…)

[shornoa]

חד משמעית, את אמורה לברר לגבי התשלום. יש עורכות שרק במועד התשלום (שוטף 60 או 90) מבקשות פרטים וכו’. הן בד”רכ עמוסות ולא עוסקות בזה…

[אתי כהן]

לא יודעת, עורכת אחת אמרה לי שהם משלמים רק מכתבה שניה, זה הגיוני?

[תמי אפשטיין]

כי הם נצלנים. זה הכל!

[שושי ו.]

אין הגיוני בדברים האלה

לא הגיוני שבנות עושות היום פרקטיקום בחינם 3 חודשים או חצי שנה בתכנות

אבל זה מציאות שקורית.

אם ככה היא אמרה לך, לא חושבת שיש לך מה לעשות,

רק תוודאי שעל כתבה שניה הם כן משלמים לפני שתעבדי עליה

[תמי אפשטיין]

זה לא מדויק, שושי.

יש מקובלות בכל שוק. אז גם אם מקובל (לא נכנסת אם זה טוב או לא) שלא משלמים על פרקטיקום, עדיין זה לא אמור להשליך על שוק הכתיבה.

בשוק הכתיבה מקובל לשלם החל מכתבה/ סיפור ראשון/ה (טוב שזה. גם ככה המחיר הוא בדיחה). אם יש עיתון שעושה דין לעצמו ומנצל את העובדות – חשוב ליידע שזה לא הסטנדרט המקובל.

בכל העיתונים שעבדתי, והם רבים למדי, שילמו לי החל מכתבה ראשונה (או סיפור ראשון. היינו הך)

[שושי ו.]

לא התכוונתי לומר שזה הגיוני או טוב או משהו כזה.

השוויתי לפרקטיקום – בקטע שיום אחד מישהו החליט שלא צריך לשלם על זה

ואז כמה סמינרים שיתפו איתו פעולה ומאז הכל היסטוריה

זה מצב, שעלול לקרות למתחילות, ובדרך כלל ההתנהלות של הציבור מאפשרת לו לקרות – או לא.

[תמי אפשטיין]

אין לנו אפשרות למנוע את זה, כל עוד יש כאלו שמציעות רעיון כזה מיוזמתן לעורכת. אבל אסור לנו לתת לכך לגיטימיות.

אם עורכת שתענה כך תשמע ש: מעניין, בעיתון X כן שילמו לי מכתבה ראשונה. או: ואם זו כתבה ראשונה *אצלכם* אחרי שכבר כתבתי בבמה אחרת? וכיוצ”ב – אולי נוכל למזער את היקף הניצול.

ולמי ששאלה אם זה מקובל – התשובה היא לא! בא’ רבתי

[ריקי ריקי]

זה עניין של תנאי שוק

השאלה איפה הכוח, בצד הביקוש או בצד ההיצע

אם יש המון ביקוש לפרקטיקום ומעט היצע של מקומות לעשות פרקטיקום

אז מה שקובע מי תתקבל לפרקטיקום זה מי שמוכנה לשלם

[תמי אפשטיין]

ולא אגב בכלל, כבר מזמן התרענו (לא רק אני) שההצעות האלו יורות לשוק ברגליים ופוגעות בקהל הסופרות, ולא פחות מכך – בקהל הקוראים. כל מתנדבת שמציעה כזו הצעה לעורכת, חשופה לאפשרות שהעורכת תעדיף מתחילה חינמית, ועוד אחת, וכך תמלא את העיתון בתכנים חינמיים.

בד”כ מי שמוכרת את עצמה בחינם – זה יהיה היחס לגביה. ממש לא לויאליות…

[שושי ו.]

אולי לא ממש קשור, אבל באותו עניין-

היה דיון כזה בעובדות כהלכה שהתריעו על כ ך שבנות מציעות את עצמן לעבודה בחינם

(אחת למשל טענה שהיא בחורה, לא צריכה לפרנס, ונהנית מכל רגע שהיא כותבת קוד! אז היא הציעה את עצמה לעבודה בחינם)

שזה מוריד את הערך/השכר של בנות אחרות וכדו’

ואחת אמרה שאולי צריך לשאול רב אם זה אסור

אז בנות ענו שהם נהנות מזה ולמה שיהיה אסור? וכו’. לא זוכרת איך הסתיים,

מה שבטוח שזה לא מוסיף ערך לעובדות החרדיות בשום תחום שהוא.

ובמשפט אחד-

הסביבה אף פעם לא תעריך אדם יותר ממה שהוא מעריך את עצמו.

[תמי אפשטיין]

לחלוטין כך.

וההסתכלות על בית שצריך לפרנס או לא – היא מצומצמת מאד, וממש לא עסקית.

[הדסה ש]

אפשר להסכים שלא להסכים.

אבל בחורה משועממת שעושה את השיקול שלה ומעדיפה לכתוב קוד בחינם ולצבור נסיון מאשר לשבת מובטלת או להתרים לארגון צדקה- זה לא דבר מופרך בכלל. ואני לא מצפה ממנה לקחת בחשבון השלכות עקיפות אם תהיינה כאלו.
יתכן שיש גם כותבות כאלו שעצם הפרסום הוא סוג של תשלום בשבילן.

[ת. עקבי]

חושבת שיש הבדל בין לבנות אתר בחינם לעמותת חסד לבין לבנות אתר לחברת הייטק מתקמצנת.

אבל כמובן זה לא הפורום לדון בעניין, אז רק הנחתי את תמצית דעתי.

[נופר .]

לפי החוק אסור להעסיק אדם בפחות משכר מינימום, קל וחומר שלא בחינם.

מעסיק שעושה זאת חשוף לתביעה, זה סיכון במיוחד שהחוק נוטה לטובת העובדים.

אולי כדאי לידע בכך מעסיקים, שהם ממש מסתכנים.

[תמי אפשטיין]

פרילאנס זה שוק פרוץ לחלוטין. ממש לא יחסי עובד מעביק. בעיקר למוטב

[תנו למילים לדבר]

מניסיון:

יש עיתון מסויים שמשלם החל מכתבה שנייה, ולאחמ”כ הוא משלם בצורה מאוד מסודרת, כל חודש…

יש עיתון שמשלם גם מהכתבה הראשונה, אבל זה שוטף 30/60 ועד שהתשלום נכנס… ועד שהם מטפלים בזה

יש עיתון שלא משלם לסיפור ראשון יש שכן…

זה תלוי, כל מקום וחסרנותיו שלו.

בכל מקרה, אני רואה עבודת כתיבה ראשונה בתור השתפשפות נטו, ואל בתור משהו שאני מצפה לקבל ע”ז כסף.

לפחות ככה אני הרגשתי בתחילת דרכי…

ותכלס, הם די עשו לך טובה שקיבלו אותך, ונתנו לך הזדמנות שהשוק מוצף בכותבות קיימות ומפורסמות.

[תמי אפשטיין]

אף אחד לא עושה טובה כשהוא לוקח חומר איכותי.

ואם הם לקחו – סימן שהשתלם להם.

השפשוף לא נעשה בן כתבה. ממש לא.

[ת. עקבי]

לאור הדיון – למה בעצם לא “פותחים” את הנושא?

שמות עיתונים, אופני תשלום, מחירים וכו’ – אסור? או שיש חוזה שלא מאשר?

אם הנתונים יהיו מפורטים וברורים – לא יהיה אפשרי ללמוד אותם ולמקסם את “רווחי” הסופרת?

[תמי אפשטיין]

כי אף אחד לא רוצה להיות חשוף לתביעות על שיימינג וכד’.

זה גם פחות רלוונטי לקהילת הקוראות. מקסימום בקהילת הכותבות, וגם זה בעדינות…

[ת. עקבי]

שיימינג? טבלאות שכר יש בכול מקום. אם אין חוזה שאוסר – לא רואה בעיה.

כמובן לא באופן שפתוח לקהל הרחב.

עריכה: כמובן אין הכוונה “ללכלך” אלא להביא נתונים יבשים.

עיתון | סיפור | סיפור בהמשכים | סיפור בהמשכים 2 דפים | כתבה | אופן תשלום | וכו’

[תמי אפשטיין]

אופן תשלום: אין התחייבות וצפי.

אמיתי. באחד העיתונים. זה לא ללכלך?

[ת. עקבי]

ללכלך? או להניח לנוספות ליפול בפח?

אם לך היו אומרים קודם לכן – נכון שלא היית נכנסת לזה?

לא יודעת. לא נשמע לי לכלוך, את לא הולכת ומפרסמת לאוזני כל, רק מעדכנת את מי שחשבה שצריך להיות זהירה ואולי לא להיכנס לזה (את גם ככה לא תפרסמי שם שוב, והם ימצאו לעצמם סיפורים של מתחילות)

[רחל פישביין]

לא נשמע כל כך פשוט לפרסם כאלו דברים, כי עקרונית הסכם העסקה הוא אישי ולא בהכרח מה שאמרו לאחת תקף גם לאחרת (אני מבינה שלמעשה זה לא כך בתחום הכתיבה).

אם העיתון עצמו היה מפרסם את התנאים באופן רשמי במקום כלשהו, זה היה אחרת.

[ת. עקבי]

ייתכן שהמחירים נעים, אבל שאר ההתנהלות – לא. אולי רק מול סופרות ידועות מתנהלים ביותר הוגנות וזהירות.

[רחל פישביין]

אני אגיד לך משהו מעצבן, זה לא מעניין אף אחד שאת צודקת, את עדיין תהיי חשופה לתביעות.

רוצה להיכנס לזה? בהצלחה.

[ת. עקבי]

אני לא נכנסת לזה כי זה לא מעניין אותי. אבל די מתעצבנת בשביל כל אלו שכן.

הלכתית וחוקית – יש עם זה בעיה? שוב, במקרה שהחוזה לא אוסר?

בשאר תחומי השוק – לא ראיתי הגבלות כלשהן. אנשים מוציאים אקסלים יפים על שכר ותנאים.

[ת. עקבי]

אני יכולה גם להביא דוגמא. לא מלכלכת, אלא להיות זהירה מול חוזים.

חתמתי חוזה מול עיתון כלשהו, פרסמתי פרק אחד ו… החליטו לעשות לי שינוי חוזה.

לא הסכמתי ונפרדו דרכינו. אבל כמו שהם נפגעו מזה, נפגעה גם האמינות שלי… למרות שמבחינתי אני מסודרת יותר מ10 פרקים קדימה.

אם מישהי תברר אצלי – אני אעדכן אותה בנקודה הזו, ואגיד לה לאכוף כל עניין של ביטול חוזה בצורת פיצוי כלשהי.

לכלוך? ממש לא. הליכה בין הטיפות.

[שושי ו.]

מנסיון

מלחמות צדק זה דבר כואב

אנשים מעדיפים לארגן לעצמם ‘סביבה נוחה’ בשקט

ולא להתערב

אף אחת לא רוצה ‘לעצבן’ מישהו ומעדיפה להמשיך לכתוב בנחת – אם היא כבר מצליחה

ומי שלא מצליחה לכתוב בשום עיתון ממילא אין לה מילה

[ת. עקבי]

לא התכוונתי לריב. לא לצאת בחוצות גלי ולצעוק חמס. אלא פשוט בקבוצה סגורה לעדכן נתונים.

זה מה שנקרא תחרות שוק, ובגלל שאצל סופרות אין תחרות שוק – התגמול שלהן נמוך כל כך.

בכל אופן, אני כרגע לא מנסה להיכנס לבמות, מסיבות מגוונות ורבות, אבל חושבת שנכון יהיה אם רק יהיו טבלאות שכר.

ואם החשש הוא “שיימינג” – אפשר גם לעדכן רק מחירים, בלי סיווג עיתונים, ומי שתרצה – תברר ספציפית אצל כותבות בהם.

[תמי אפשטיין]

כאן זה הכי לא קבוצה סגורה…

בקבוצה סגורה, שלא כל אחד יכול להכנס – זה משהו אחר

[שושי ו.]

בהמון תחומים זה היה עוזר לאנשים.

משתפת על עצמי –

באחד המקומות שלמדתי היינו קבוצה של חברות, שנים ביחד בסמינר,

ההתנהלות לא היתה כל כך הוגנת,

הם עזרו לבנות בהשמה בצורה סודית ולא נעימה והזהירו לא לגלות

ובמקום לעזור לאחרות ולספר מה קורה הם שיתפו איתם פעולה.

‘ראש קטן’ אני דואגת רק לעצמי וכל העולם ‘מת’

אבל ראיתי בעצמי – שכשסיפרו למישהי והיא פנתה לרכזת בדרישה הכניסו אותה גם.

עבדתי פעם במקום בעייתי

שאגב – מעסיק המוווון חרדיות באיזור המרכז,

היתה מנהלת חילונית שבאה לבחון אותנו אחרי ההכשרה

והיא פגעה באחת הנשים בצורה איומה,

השפילה אותה ברבים

מי היחידה שהתלוננה, דיברה עם ההנהלה וכו’?

אני.

והיו שם קבוצת נשים נורמליות שכולן הזדעזעו עד עמקי נשמתן ואף אחת לא עשתה שום דבר.

אחת לא הבינה למה אני נלחמת על זה.

[יהודית]

לא חושבת שנכון לפרט על כל עיתון כמה הוא משלם על כל עבודה-

לא תמיד מה שאחת מקבלת, מקבלת השניה שבאותה רמה ותדירות פרסום.

ובקשר לעיתון שנכווית איתו- אם בת מבררת עליו או מספרת שרוצה לפנות אליו,

מותר לך הלכתית, לפנות אליה באישי ולהזהיר אותה

אבל סתם כך, זה לשוה”ר כפשוטו.

מי שאת חושבת שתיתרם מהעניין, אפשר וחובה לספר, כדי להועיל לה.

כל השאר? ממש לא אמורות לדעת…

[ת. עקבי]

לכן ציינתי שאם תברר אצלי.

לגבי טבלאות השכר האמורות – הן אמורות להיות ממוצעות, משהו שלא לקפוץ מעל התקרה אבל מצד שני – כן להשיג מעל המינימום.

[אתי כהן]

ואחרי שעורכת אישרה נושא לכתבה, הגיוני שאחרי שהכתבה מוכנה, היא חוזרת בה?

[תמי אפשטיין]

אמרה סיבה?

מקובל לשלם על כתבות שאושרו, אלא אם יש בעיה שקשורה לעורכת (מרואיינת בעייתית מכל סיבה שהיא והיא לא ביררה מראש, כתיבה מאד לא איכותית, סטיה בוטה ממה שאושר וכד’)

[שושי ו.]

אם זה קרה כנראה זה הגיוני מבחינתה

אני חושבת שאת צריכה להיות אסרטיבית ולהסביר לה איך מתאים לך לעבוד.

[נחמי אפל]

בכל העיתונים שכתבתי ואני כותבת בהם, שילמו לי החל מכתבה ראשונה.

אבל חושבת שהגיוני שעורכת מסכמת עם כתבה חדשה בלי ראשון כתבה / סיפור ראשון בתשלום נמוך.

וכתיבה, כמו כל אמנות אחרת, היא מוצר שקשה מאד לתמחר.

[יהודית]

היא לא דיברה על תשלום נמוך,

אלא על אי תשלום…

[נופר .]

בס”ד

אולי יעזור לכם, בקבוצה של יועצות מס עשו סקר שכר אחד לשכירות והשני לעצמאיות, עם כול אפשרויות התשלום וסוגי העבודות וכול אחת הכניסה נתונים באופן אנונימי, כך שהנתונים היו אמתיים ולא ידעו מי היא.

לי אישית זה עזר מאוד, ושמעתי על עוד הרבה שנעזרו בזה, תנסו, אולי גם לכם יעזור.

[א.ג. – תוכן. עיצוב. אומנות.]

אני רוצה להגיב כאן במענה למה שאת אומרת, תמי.

שמנה לב:

אם נתייחס לעובדה שחוקית העורכת ‘עובדת’ אצלכן, כפרילנס או בטופס ש”ס- יש לזכור שהלקוח תמיד צודק! במובן במעשי של הביטוי.

כל בעלת עסק יודעת שויכוחים ואווירה טעונה, חשדנות וחוסר אמון, רק מבריחים את הלקוח. יש לך מה לומר, את תמצאי דרך להעביר אותו. אבל תמצאי דרך נעימה, ואל תהפכי את כל התקשורת שלך עם הלקוחה למשהו כבד ומציק שיגרום לעבודה שהיא הזמינה ממך להיות האחרונה שלה אצלך.

זה בשדה העצמאיות.

אבל בשדה הכתיבה- העורכת היא הרבה מעבר לזה.

היא למעשה הבוס.

מאד מאד לא חכם להיכנס עם עורכת לטיעונים ודיונים, עורכות לא אוהבות את זה. וגם אם יצאתן צודקות, הן לא תאהבנה לעבוד אתכן, הן תעדפנה כותבות אחרות.

מילה שלי לכותבת שמנסה להיכנס לבמה שחדשה לה [גם אם הכותבת עצמה לא מתחילה בשוק הכתיבה]:

תורידי את הראש. תסכימי עם דברי העורכת בנעימות, תנסו ביחד למצוא פשרה של משהו שמתאים לה והיא מתחברת אליו.

אין מצווה לכלוא את הדעה שלך, אבל גם אין מצווה להרוס לעצמך את הקריירה תחתיה.

זה בנושא התקשורת עם העורכת באופן כללי.

לגבי תשלום- מעניין לשמוע על עיתון שלא משלם על פרסום ראשון. עקרונית הייתה צריכה להגיד מראש.

לא אמרה?

היי חכמה. אל תריבי. תשלחי חומרים נוספים ותבצרי לעצמך מקום טוב בבמת הכתיבה הזו.

לא מרוצה מגובה התשלום?

תבררי על זה מראש. אל תתחילי ליצור קשרים ואחר כך לצבור אכזבות.

ותמי, אני מסכימה איתך שלא צריך לכופף את הראש מול כל גחמה. אבל שימי לב שלא כולן נטועות שנים בשוק כמוך! והתנהלות אסרטיבית עלולה רק להזיק לכותבת עצמה. וחבל.