סיפור שיתופי || תגובות

[רחל R Y]

היי רות,

את ממש מחייה את הפורום!

תודה! ממש חיכיתי לסיפור בהמשכים ולאתגרים…

אפשר לראות שכבר השתתפתי בסיפור;) פשוט הסתערתי על המקלדת וכתבתי מה שיצא. מקווה שהבאה בתור תסתדר😉

בהצלחה!!

אשמח לתגובות. הארות והערות, לא משנה הסדר😆

[רות רוט]

רחל, תודה על המילים הטובות!
הפרק מעניין מאד ומסקרן. ניתן לפתח אותו לכיוונים רבים ושונים. אהבתי את
התיאורים המפורטים והחיים.
הערה: חרגת מכמות המילים המקסימלית ב-46 מילים! 😉
חלק מהאתגר הוא לרשום בקצרה 🙂

[רחל R Y]

תודה רות!

אבל תגידי, איך את יודעת כמה מילים את כותבת? זה משהו שבא עם הזמן?

אחרי שגמרתי עשיתי העתק הדבק לוורד וראיתי שחרגתי😯

אין דרך אחרת? אולי לספור מילים באצבע😥?

[רות רוט]

שאלה טובה.
גם אני עושה העתק הדבק לוורד ובודקת (אלא אם כן אני כותבת בגינה במבצע של 1 +
1 = שמירה על הילד + כתיבה 😉 ואז אני סופרת באצבע).
ברגע שאת רואה שחרגת, צריך פשוט להחליט מה למחוק…
כשמדובר בסיפור בהמשכים כמו פה את יכולה למחוק משפט שלם ולראות איך ימשיכו
אותך…
כשזה מיועד לפרסום – את צריכה פשוט ללטש, וזו עבודה קשה. בהחלט.
מהו ליטוש?
א. הורדת מילים סתמיות כמו “כבר”, “אז”, “מאד”, “ממש” וכדו’ – ולהשאירן רק
כשהן קריטיות.
ב. כינויי שייכות חבורים במקום פרודים. פירוש למי שאינה מורה לדקדוק: במקום
“חיים שלהם”, לכתוב: “חייהם”.
ג. כתיבה חיובית: במקום “לא עשה” = נמנע, “לא אמר” = שתק, וכנ”ל בפעלים
נוספים.
ד. אוצר מילים עשיר ומביע. כאשר את משתמשת במילים מדויקות (בייחוד לפעלים),
תוכלי לעיתים לחסוך מילים. הדבר מוכר מאד בפעלי אמירה – במקום “אמר בתמיהה” –
תמה. וכו’. האפשרות קיימת בפעלים נוספים של תחושות ורגשות, מחשבות ואפילו
הליכה. (הלך / רץ / טס / עף…)
יש רעיונות נוספים? מוזמנות להגיב!

[פנינה ריימונד]

יפה רות! רואים שאת לא רק “כותבת”…

ולעניין ספירת המילים, הכי פשוט לכתוב בוורד מלכתחילה! כך את רואה למטה כל הזמן כמה מילים כתבת, וכן לא תיעלם לך ההודעה, מה שלעתים קורה באינטרנט…

[אודיה יהודה יהודה]

וואאו @REY הקטע שלך מדהים ומעורר השראה!

הבאת זווית מעניינת וחמודה להתחיל לספר את הסיפור של הגיבורים עד היום ולא בנאלית כמו – נחזור שנתיים אחורה וכו’.. אהבתי את זה מאוד!

כתיבה זורמת ויפה,

אהבתי גם את החיות והעניין שהצלחת להכניס בקטע שהוא בעצם תחילת סיפור עם נתונים שהיו נראים לי בהתחלה קצת יבשים

בקיצור ממש נהניתי 👍

[רות רוט]

@REY @benishtiemuna

כל הכבוד על ה”קפיצה למים”!

מי הבאה בתור?

[אודיה יהודה יהודה]

האמת רציתי להמשיך את הפרק הראשון אבל אחרי שאמונה המשיכה זה קצת הסתבך לי..

אולי יזרום לי יותר אחרי שמישהי תכתוב פרק נוסף 🙂

[אמונה בנישתי]

בת אל, נהנתי לקרוא את ההמשך שלך . הכתיבה ממש יפה ומעניינת.

מדהים לראות את השיתוף בסיפור ואת הכיוון שכל אחת לוקחת.

אני חשבתי על משהו אחר לגמרי כשכתבתי את הפרק שלי…

[רעות סימינובסקי]

רחל, אמונה ובתאל-

כיף לקרוא את הסיפור. יפה לראות שאתן מצליחות להמשיך אחת את השניה אפילו שבטח כל אחת חשבה להמשיך אחרת את הקטע שלה.

רק רציתי לברר, הפריע לי שהסיפור עבר ל-רק שבוע לפני הנסיעה העכשווית בעוד שבפרק הראשון משתמע (ככה נראה לי) שהסיפור הוא קדום יותר, “”מה?” היא בהתה בו לרגע. אף פעם לא חשבה שהוא כל כך מודע לחיים שלהם.”
זה סיפור החיים שלהם, משהו שלכאורה יוסי לא חייב להיות מודע (עובדה שאחותו מופתעת). לא משהו שקרה לפני שבוע והוא נכח בו.
אני כותבת לא כדי לבקר, אהבתי את כל מה שרשמו. רק נראה לי שצריך להחליט על איזו גרסה הולכים לפני שממשיכים את הסיפור. לא מסתדר לי רעיונית להמשיך ככה.

(אולי יש מישהי שתצליח איך שהוא לסדר את שני הזמנים יחד, אני ניסיתי ולא עלה בידי…)

[רות רוט]

רעות, תודה על התגובה.
גם אני שמתי לב אבל לא היתה לי סבלנות לבדוק בפרק הראשון…
אם אני זוכרת נכון, הפרק הראשון דיבר על “לפני שנתיים”, והפרק האחרון על “לפני
שבוע”.
בתאל, רוצה לשנות מעט ולשלוח לי באישי שאחליף את המשפטים שיוצרים אי-הבנה?
הכתיבה שלך מיוחדת ויש בה חותם אישי, חבל לי להרוס אותה…
(אם את מעדיפה שאני אשנה ואתן לך לראות לפני שזה סופי, תעדכני אותי כאן /
באישי / במייל [email protected] )

[בתא-ל טשיטיד מדריכה זוגית לכלות ונשים]

מסתבר שגם אני שמתי לב לזה…

אבל זה היה אחרי שעשיתי שליחה,

ואיזה מזל שזה רק סיפור

ואפשר לתקן:)

בחיים זה קצת יותר מסובך

אז תודה רות שאת מוכנה להכניס את השינויים

שולחת לך באישי.

ותודה למגיבות !!

וה”מלייקות”…

[רות רוט]

חברות, החלפתי את הפרק של בתאל.

מי הבאה בתור?

[צ. ג.]

רחל אמונה ובתאל- נהנייתי מאד לקרוא את הפרקים.

כתבתן בצורה קולחת ורגישה!!!

שאלה לי:

אם אני מבינה נכון, הסיפור התרחש לפי 11 שנים בזמן אסון הכרמל, כשנספו 44 צוערים? איך זה מסתדר עם גילאי הילדים?

[אמונה בנישתי]

עברו 11 שנה מאז אסון הכרמל??? זה לא קרה לפני הקורונה??

וואו, איך הזמן טס. אבל, האסון הזה ממש מרגיש לי טרי.

[בתא-ל טשיטיד מדריכה זוגית לכלות ונשים]

מעייף מה שהולך פה….

טוב – להסברים:

1. אין הקדמה לסיפור

2. אנחנו סך הכל בפרק שלישי ככה שתשובות לשאלות

כנראה שיתבררו במהלך הכתיבה כל אחת לפי מזג האויר שלה

3. מעולם לא קראת סיפור שלא התחיל מאתמול בבוקר?

4. הם נסעו ביום חמישי והיום בכלל יום רביעי- אז איך כותבים בלשון הווה?!

5. למען הסדר הטוב -כשנוציא את הספר לאור נכתוב בתאריך ההוצאה 2014 שאז יוסי יהיה בדיוק 4 שנים אחר האסון בן 8 כשאת האסון הוא חווה בגיל 4 🙂

6. מקווה שנגמרו השאלות על הזמנים- ואם לא אז לי לפחות נגמרו התשובות.

7. אל תקחו שום דבר אישי- זה לא בריא! :))))

מלא טוב!

[רות רוט]

ציפי ג. – למה את מתרשמת שהסיפור קשור לאסון הכרמל? לא כל כך מרגיש לי ככה…
אמנם תלוי לאן כותבות נוספות תיקחנה את הסיפור.
מי באמת הבאה בתור?

[בתא-ל טשיטיד מדריכה זוגית לכלות ונשים]

רות, קראת את הפרק?!

[רות רוט]

בתאל, צודקת. רק אחר כך שמתי לב שאת הפרק המתוקן לא קראתי ;(

[רעות אנסבכר]

איזה פרקים יפים! כיף לראות את הסיפור הולך ונבנה

מחכה להמשך… מי הבאה שמעיזה? (אני עוד לא😉)

יש לי הערה קטנה על הסיפור, אפשר?

שמתי לב שהפרקים מידי מנסים להעביר מידע.

לדעתי זה נובע מכך,

שכשמישהי באה לכתוב פרק ויש לה רעיון להמשך העלילה

היא רוצה להסביר היטב את הרעיון לפני שמישהי אחרת תכתוב ותסטה משם…

כך יצא שהפרקים מלאים במידע ודלילים בהתרחשות.

לפעמים יוצר בפרקים כאלה, אבל לרוב –

1) בשלב יותר מאוחר של הסיפור

2) בתדירות נמוכה

בואו ננסה מעכשיו לכתוב בלי לתת בכפית את כל העבר וההווה.

ואתגר: במקום של צורך להעביר מידע, בואו ננסה להעביר מידע בלי שהגיבורים יגלו לנו.

למשל – אם נקרא תיאור על נעליים קרועות ובגדים ישנים, בבית יקר, רחב ידיים ומאוד לא מטופח

נבין שהיה פעם מצב טוב שפתאום הדרדר,

ולא נצטרך שהגיבור יספר לנו: “קוראים יקרים, פעם היה לנו בית יפה והרבה כסף, אבא היה מספר לנו סיפורים והיינו מאושרים מאוד. יום אחד קרה דבר נורא, אבא נהיה כועס ולחוץ, אנשים רעים דפקו על הדלת חזק. עכשיו אין נו כסף, אנחנו רעבים ואבא ואמא עצובים.” 😀

הובנתי?

בא לי לראות המון סאבטקסט. “Show, don’t tell” – תציג, אל תספר.

סליחה על האריכות…

מה אומרות? מסכימות איתי? חושבות אחרת?

[מירי כ.]

קראתי את תגובתך לאחר כתיבת הפרק הנוכחי

(אולי כדאי למספר את הפרקים?)

מסכימה איתך מאד!

ואם תקראי את שכתבתי -תראי שיישנתי את דבריך (סאבטקסט ושות’)

בלי לדעת שכתבת על זה בכלל..😮

[רעות אנסבכר]

הגזמתי…?

אשמח לשמוע את דעתכן!

[רות רוט]

רעות, בלי קשר להגזמה…

בואי תכתבי לנו את הפרק הבא.

ואז נדבר 😉 😉

הרי גם עד ההערה שלך עבר זמן רב בין פרק לפרק…

[רעות אנסבכר]

אולי אמצא זמן לכתיבת הפרק, אולי מישהי תקדים אותי

בינתיים מעניינת אותי דעתכן לגבי ההערה שלי…

[רות רוט]

נו, מי הבאה בתור לכתוב את המשך הסיפור???

[מימי קדוש]

הנערה הנסתרת לא יכולה להיות רחל, כי כתוב בפירוש שהיא ישנה ולא שמה לב לעצירה הפתאומית. זו נערה נוספת שמגיעה לחיפה בגלל אלישבע אלמונית.

[מירי כ.]

איך אתן מגיעות למכסת המילים בלי לקפוץ יותר מידי בעלילה?
זה היה לי ממש קשה!
-רגילה לקצר ולתמצת…

[מירי כ.]

כתבתי בטעות את השם אלישבע כשמה של הנערה שנוסעת באוטובוס

(אלישבע היא זו שביקשה ממנה לנסוע..)

כבר לא יכולה לערוך…

מי תוכל לעזור לי?

@RutRot ?

[רות רוט]

אעזור בעז”ה, מקווה מחר לערוך את זה.
מה בדיוק לשנות?

[מירי כ.]

א. איפה שכתוב חושבת אלישבע (פעם אחת, ממש בהתחלה)

פשוט למחוק.

ב. יש שם 2 מילים שכתבתי בזכר ובעצם זו נקבה…

ג. למחוק את הנ.ב.- מיועד לאשכול הנוכחי ולא לשם…

[מימי קדוש]

לא הצלחתי להבין, מי ראתה שמי התפרצה?

בהנחה שזו הנערה שראתה את רחל ואחיה- זאת אומרת את רחל מתפרצת-

והעינים המלטפות היו של הנערה העלומה-

אני ממשיכה.

[מירי כ.]

הנערה נזכרת שהיא התפרצה ורחל ראתה אותה.

ועיניה של רחל אלו שליטפו אותה.

לא נורא… “הולכת” לקרוא את שיצא…

[מירי כ.]

תוכלי לערוך בבקשה?

תודה…

[מימי קדוש]

יש מצב שלא הבנתי היטב.

אך הפרק נכתב-

תתמודדו😝

[מירי כ.]

אשתדל..

(להתמודד…🤣)

[מירי כ.]

@mimikadosh ,

המשכת אותי ממש יפה!

אהבתי מאד את הסגנון

ואת הרכות והאנושיות שמתבטאת בכתיבתך.

נראה ממש מגרה להמשיך אותך!

אך לפני שאמשיך,

שאלה לי אליך…

בפרק הקודם כתוב שכך הכירה את רחל, (בעבר)

וכעת בפרק הנוכחי היא כביכול מתוודאת מחדש לשמה… (רחלי, רחל)

ונראה גם מהפרק הקודם שהן כבר הכירו מתישהו.

ובפרק הנוכחי מרגיש שהן ממש זרות זו לזו.

תוכלי להסביר לי בבקשה, כנראה לא הבנתי נכון את הפרק..

[מימי קדוש]

מדובר באי הבנה שלי, ככל הנראה….

תמשיכי לפי איך שנראה לך.

תודה על המחמאות:)

[רות רוט]

מירי כ. (לא מצליחה לתייג אותך), ערכתי את השינויים שביקשת.

ונראה לי בהחלט שהן נפגשו פעם במצב לא נעים, ולא בטוח שערכו ממש היכרות, ולכן הגיוני לי ההמשך של מימי.

אגב, לתועלת כולנו אני מנסה לעשות סיכום של הדמויות:

רחל ויוסי אחיה הקטן – אבא שלהם נפגע בתאונה בזמן האסון בכרמל, (לפני כשנתיים מזמן הסיפור), ומאז לא חזר לעצמו.

אלישבע – דמות כלשהי שבשלה רחל נסעה. לא ידוע מי היא ומה היא.

תמר – דמות חדשה, שאי-פעם התפרצה ורחל ראתה אותה אז. עכשיו היא ראתה את רחל נבהלת מהעצירה הפתאומית של האוטובוס.

מוזמנות להמשיך!

[מימי קדוש]

היי, לא רחל נסעה בגלל אלישבע, זו תמר שנסעה בגללה.

כך כתבה בפירוש “בעילום שם”

היא כתבה שאותה נערה שנסעה בגלל אלישבע- ישנה בנסיעה ופילו לא שמה לב לעצירה, ואז היא סובבה את פניה, ראתה את הנערה והילד ונבהלה/ נדהמה.

לפי זה נראה כי רחל חושבת שתמר- היא זו שראתה אותה מתפרצת. אולי עכשיו ואולי בעבר.

כך הבנתי.