ספוקן – קווים לדמותו

[תמר זיו]

ממליצה להציץ בכל הדיונים הישנים על “שירים” – מהם, מה המאפיינים שלהם, ולמה
לא כל אוסף שורות קצרות הוא שיר (ע”ע רשימת קניות למכולת)
לפני שקוראים את התגובה שלי:
כל מה שאפילו להגדרה של שיר אינו ראוי
מוצא את עצמו תחת הכותרת “ספוקן וורד”.
כמו שבעבר כל מה שלא היה ראוי להגדרה של “יצירה ספרותית”
מצא את עצמו תחת הכותרת “שיר”.
ולדעתי, זה כמו הסופלה. כלומר, כמו שאומרים שמי שהמציא אותו היה גאון – התפשלה
לו עוגת שוקולד, והוא הפך אותה למעדן.
אז מישהי שהתפשל לה שיר, הפכה אותו לספוקן וורד.
ומאז הכל היסטוריה.
(ובאמת-באמת, כמה אומניות ספוקן יודעות ליצור יצירות ספרותיות מז’אנרים
נוספים? וכמה מהן שייכות יותר לתחום הבמה מאשר לתחום הכתיבה?
ספוקן מושלם באמת שראיתי, והוא בעצם היה החשיפה שלי לז’אנר, היה בתוכנית “בין
הערביים”. תוכנית מרשימה ומיוחדת הן בתוכן והן בצורה.)

[שרי רובל רובל]

אהבתי את ההשוואה לסופלה!!!

אני חושבת שאם יש קטע ספוקנאי איכותי, שאפשר להעלות פה כדי שיהיה בבחינת “כזה”

הוא יועיל לכולם.

ואגב, ‘בין הערביים’ , זו הדסה עצמה שמגישה את הספוקן?

[שרי שבדרון]

אני חושבת שאומר הרבה שכשמחפשים “ספוקן וורד” בגוגל לא מגיעים קטעים כתובים, אלא סרטונים.

המהות של ספוקן היא לא להתפרסם בצורה כתובה, כמו שירה רגילה

זו “שירה מדוברת” – שמוגשת מול קהל, וההגשה היא חלק מהותי מהיצירה.

אגב – בספוקן וורד החרדי פחות רואים את זה, אבל בציבור הכללי ממש מקובל שמגיש הספוקן ממש חושף את עצמו תוך כדי ההגשה – בכי, צעקות, קפיצות, דברים כאלו. ואת זה אי אפשר להעביר על דף.

בעיניי, כל קטע ספוקן שמתפרסם רק בצורה כתובה – הוא לא ספוקן.

[שרי רובל רובל]

יש הרבה צדק במה שאת אומרת.

מצד שני, כל קטע ספוקן שמוצג על במה, נכתב לפני כן במקום מסויים.

גם סרט מוצג כסרט ובכל זאת הוא יושב על תסריט (ואני ממש לא משווה בין תסריטאות לספוקן, רק מדגימה:)

כך שאם ספוקן הוא מוצח, הוא יושב על כתיבה מוצלחת שמשתדרגת בהגשה

[חני גלנץ]

ספוקן
התחיל באמריקה
של אחרי שחרור הכושים
עמדו אנשים בכיכרות
והביעו את עצמם
ב’שיר מדובר’
הרעיון שלו שחייבת להיות הו צעקה אישית לעולם…

[שרה לרנר]

באמת? איזה מעניין!

יש לך דוגמאות לספוקנים היסטוריים כאלה?

[תמי אפשטיין]

זה אכן התחיל בתקופה ההיא.

לא נראה לי שתיעוד יעזור לך, כי לכאורה אינך מבינה כושית או אפריקאית.

מאז זה השתכלל יותר. אבל האם זה אומר שכל טקסט ראוי להתפרסם? לעלות על במה?

[שרה לרנר]

אכן, אני פחות מתמצאת באפריקנית מדוברת. אבל הייתה עבדות בארה”ב מעל מאתיים שנה לפני שהיא מוגרה סופית (עוד לפני שארה”ב קיבלה את עצמאותה) – כך שהעבדים כנראה למדו אנגלית בינתיים…

[חומי קרמינר]

מהעובדה שהז’אנר נקרא ‘שירה מדוברת’
אפשר להבין שרק מה שנכנס תחת המושג ‘שירה’
עשוי להיכנס גם תחת המושג ספוקן-
אבל בתוספת קריטריונים?

[גיטי : )]

התרגום הוא לא מדוייק. יש לספוקן וורד הרבה מאפיינים. הבולטים שבהם:

50% כתיבה, 50% הגשה

את מגישה צעקה פנימית שיש בך

הכתיבה צריכה להיות מדויקת וקולעת. לא סוטה מה’תמה’ [הרעיון המרכזי שאת רוצה להביע] שלך.

שורות קצרות וקצב. אין צורך באחידות, אפשר לשלב משקלים שונים.

בקיצור… יש מה ללמוד.

יש בציבור שלנו ספוקניסיות אלופות.

שרהלה גרוס, כמובן ויש כבר שיירה ארוכה שמלווה אותה….

[תמי אפשטיין]

על זה אנחנו מדברות:

איך מגישים?

האם כל צעקה פנימית שעולה על דף ראויה להיקרא ספוקן?

האם ספוקן היא עיר מקלט לכל הטקסטים שאין להם שם אחר וסוגה אחרת?

[גיטי : )]

הגשה היא האופן בו את עולה על הבמה ואומרת את הטקסט שלך בעל פה. עם כל הניואנסים של עוצמת הקול, ההפסקות, הקצב וקצת משחק. ספוקן וורד הוא כנה, ולכן לא יכול להיות הצגתי.

בגדול- ספוקן וורד כתוב, הוא חצי עבודה, ולכן לא כדאי רק לקרוא אותו.

בואו לשמוע ספוקניסטיות טובות, ואח”כ תנתחו את הז’אנר.

[תמי אפשטיין]

שמעתי. הרבה.

מתייחסת כרגע לספוקן הכתוב.

או נכון יותר – להענקת התואר לכל טקסט אישי שכתוב בשורות קצרות, כפי שעולה כאן רבות.