ספור בהמשכים / נרות החושך
-
ספור בהמשכים / נרות החושך
הקור הנורא הבריח את כולם אל הבית פנימה. בכל זאת החלטתי לצאת לבקר את רחל מינה ותינוקה החדש.
שטרודל טוב יצא לי השבוע, ועל צלחת החרסינה הבהירה היה נראה עסיסי וחגיגי.
מעיל חם, צעיף וערדליים , מבט אחרון אל השלהבות הקטנות, הזוהרות, וכבר הייתי בחוץ, נושמת את האוויר הקפוא.
הדרך אל הבית של רחל מינה לא ארוכה, אך לי היא נדמתה כמסע .
מכל כיוון ראיתי עיניים זדוניות מציצות לעברי, החשתי את צעדיי ורק כשראיתי את פניה המאירות של רחל מינה , וחשתי בניחוח החלות האפויות משהו התרפה בי.
התינוק הקטן שכב בעריסתו , עטוף היטב. אפו הקטן זע בחוסר נחת ואני הרגשתי את לבי נע גם הוא.
“עומדת להיות שבת סוערת” לחשתי לרחל מינה. היא הביטה בי בגבות מורמות, “מדוע את אומרת כך?”
“שמעתי כי הנערים החליטו כי די להם…. הם אמרו שיעשו לזה סוף…”
רחל מינה התכווצה לתוך עצמה, “את בטוחה? כי דווקא לאחרונה המצב ממש נרגע…
הנערים הפסיקו להציק לסוחרים היהודים בשוק. כך שמעתי מזעליג אחי…”
ראשי נע מצד לצד. “זה לא קשור, כנראה…” אמרתי לה, “אבל אולי דווקא לכן…”
היא הראתה לי את העגלה היפה, כרכרה קטנה לנסיך החדש שלה.
הקראתי לה מ”צאנה וראינה” על פרשת השבוע, ואז התינוק בכה ודרש את טיפולה של רחל מינה.
***
השולחן כבר ערוך עם מיטב הסלטים , הגביע שטוף אבל שלוימה לא חוזר. ספר התהילים מקבל אותי בדומיה, אני ממלמלת בתחילה בשקט ולאט לאט יותר בקול. רק כשאני רואה מולי את פרק פ”ט, אני מבינה שכר עבר הרבה מאוד זמן.
החלון מכוסה אדי קור . הרחוב ריק ושקט, רק שלהבות קטנות מרצדות מחלונות הבתים.
בידיים קרות אני סוגרת את החלון, מתיישבת על יד השולחן.
פותחת שוב את התהילים, האותיות מתבלבלות לי. משאירה את הספר פתוח, קמה שוב לחלון.
חוזרת לתהילים. פ”ט הוא פרק ארוך… באמצע אני מפסיקה לרגע, מקשיבה לדממה.
איפה שלוימה?
Log in to reply.