כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
ספינה של זהב
ספינה של זהב
זה היה לילה חשוך .
רק חול, שמיים ומים .
לוחשים הם בעוז את סוד היקום ,
לכל מי שאך ירצה להסכית .
ישבתי והתבוננתי בהם ,
לבנים. סוערים. מלאי יופי בראשיתי,
שיד אדם עוד לא קלקלה אותו .
והחושך הזה, הרטוב ,
הצליח לגרום לי לראות אותה .
בין שובל של גלים למשנהו ,
נבקע לי מסלול ,
ואז. אז ראיתי אותה .
היא הייתה זהובה ובוהקת ,
משהו שאי אפשר לתאר .
היה לה אור של מרגלית .
סביבה היה קצף מופלא ,
גם הוא לבן בוהק .
והיא שטה שם בעוז ,
לא בוחלת בשום דרך ,
שטה הרחק, אל עבר היעד שלה .
אבל אני כבר נשבתי בקסמה .
ומאותו יום היכן שלא הייתי ,
ראיתי אותה .
זהב מאיר באור יקרות ,
אור של ברק עטוף יהלומים .
זהב שאף פעם לא ראיתי .
זהב טהור .
ורצתי אחוזת תזזית ,
ניסיתי לתפוס אותה ,
לעלות עליה .
כל כך רציתי להפליג בה ,
להרגיש את הגן עדן הזה מקרוב .
אך בכל פעם שהגעתי ,
רק הושטתי יד ,
והיא כבר לא הייתה שם .
כנראה הפליגה ליעד הבא .
חזרתי לשם .
חוף רטוב, גלים לבנים .
שמא, אולי היא תשוב.
ופתאום ראיתי אותם
מיליוני כוכבים זוהרים, מאירים
כאלו שאף פעם לא ראיתי .
ואז הבנתי כי דווקא החושך,
האפילה,
זו שלא רואים בה כלום
דווקא היא מאפשרת לנו
לראות את היופי האמיתי
זה שיד אדם לא נגעה בו.
ופתע הבנתי
מה היא אותה ספינת זהב
נושאת בתוכה
את כל אותם אוצרות,
האוצרות שלי.
אלו שאספתי ושמרתי,
אלו שליקטתי בחושך,
כשלא ראיתי כלום.
כשהייתי צריכה להאמין
שיש שם משהו לאסוף בכלל
ולא נפלתי שם
אספתי, בעוז, עם מטרה
ומשם הפלגתי ליעד הבא.
ונכון שאין לי תשובה
למה צריך חושך בשביל לראות אותם
אבל ראיתי .
וכשרואים לא צריך תשובות
הכל ברור ומואר
אור של אמת
של זהב טהור .
ומאז בכל פעם שמגיע הלילה
אני יוצאת להביט בהם
קטנים, מרצדים
כמעט בלתי נראים
אבל אני יודעת שהם
מחייכים אלי באור יקרות
כי ראיתי אותם
ומאז גם כשיש אפילה מוחלטת
אני אוספת אותו,
זהב טהור .
- 0 תגובות
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.
