כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
ספר סיפורי חיזוק ואמונה מהרבנית לאה קוק תליט”א
-
ספר סיפורי חיזוק ואמונה מהרבנית לאה קוק תליט”א
מה שלומכן בנות?
מתרגשת לחלוק איתכן סיפור אחד (אולי בהמשך עוד..) מהסיפורים שאספתי, עיבדתי וערכתי, כדי להוציאם לאור לחיזוק.
אני מדגישה, הכל אמת, הכל מבעלת המקרה, רק צורה סיפורית..
אשמח מאוד להערות והארות.
(הרבנית מסכימה….)
צדקה ללומדי התורה
“הי מה אתה יושב פה, זוז זה המקום שלנו” קרא שוקי לעבר ילד מכיתה ה’, ‘החוצפה של הדור הזה’ הרהר בליבו, “לקחת מקום ששייך בטאבו ילדי כיתה ו'”.
אבל הילד מכיתה ה’ הביט בו ואמר “הגיע הזמן שוקי שתבין שהאוטובוס לא של אבא שלך, זכותי לשבת איפה שאני רוצה! או שתשב פה לבד, או שתזוז, דוד חבר שלי מגיע” שוקי התרגז נורא.
“הרב, תגיד לו הוא לקח לי את המקום הקבוע” צעק שוקי, הרב שהיה עסוק בלבדוק שילדי כיתה א’ מוצאים להם מקום ישיבה, אפילו לא ענה, התלמידים יודעים כבר שהרב לא מתערב במריבות השטותיות הללו.
“נו כבר קום, זה המקום של חבר שלי, אבי..” שוקי.
“שוקי שב, או שגם לך לא יהיה מקום” צעק דוד שהגיע והשמיע את קולו.
“שוקי ישב וגם אני” הגיע גם אבי.
ואז התחילה המלחמה על המקום ביתר שאת, נהג האוטובוס שלא רגיל שהילדים בתלמוד תורה הזה מתווכחים בקולי קולות, ניסה להעיר ברמקול אך ללא הצלחה, המורה העיר מרחוק אך קולו לא נשמע בכלל, זה כבר לא מריבה של ארבע ילדים זה כבר מריבה רצינית של תלמידי כיתה ה’ מול תלמידי כיתה ו’, ובמקום נסיעה רגועה כמידי יום, הפך המקום לזירה מלחמתית.
הרב הגיע רגע לפני שהתלמידים הרימו ידיים.
“שוקי ונפתלי שתיכם לידי, כך לא תוכלו לריב, וכל הילדים לשבת יפה, אבוי למי שימשיך במריבה השטותית הזאת” שוקי ונפתלי נשרכו אחרי הרב, נפתלי גורר רגל אחר רגל ושוקי דופק על הספסלים בהם הוא עבר.
רחוב ועוד רחוב, האוטובוס עובר בין שכונות העיר, בשקט. שוקי מביט בחלון ונפתלי מנסה למצא נושא שיחה מעניין עם תלמידי כיתות א’- ב’.
הם הגיעו לשכונת הנרקיסים שוקי ואבי יורדים בתחנה ונפתלי צועק להם בחלון “מגיע לכם אתם רואים זה לא האוטובוס של אבא שלכם” שוקי לא יכל להבליג עוד הכעס שהיה עצור אצלו כל הנסיעה עלה לו למעלה, הוא לקח אבן בחלון ורק לכיוון האוטובוס מנסה לקלוע לחלון, אבל הוא פספס והאבן פגעה בשמשית שליד הנהג החלון התנפץ.
הנהג ירד מיד למטה מלווה ברב. ושוקי החליט שהוא יחכה להם הוא לא פחדן שיברח..
“שמתה לב מה עשית פה?” צעק הנהג “תראה איזה נזק גרמת לשמשית, התיקון שלו יעלה כמה אלפים על ההורים שלך, תזהר, יו איזה מזל היה לי שלא נפצעתי”
הרב הביט בשוקי שהתחיל להבין את חומרת המעשה והשפיל את ראשו “אני מניח שאתה כבר חוזר בתשובה, אבל עליי לדווח על זה למנהל, והוא יחלט על עונש בשבילך, וחבל שוקי, חבל שאבא שלך תלמיד חכם יצטרך לשלם ממה שאין לו לתקן את האוטובוס”.
שוקי ואבי המשיכו הביתה בשתיקה.
שוקי לא פחד שהוריו יכעסו עליו על הקנס שיושת עליהם, הוא פחד מהעונש של הוריו על המעשה שהוא עשה, הוא פחד מהמבט העצוב שלהם ששוב הוא מעורב במריבה קטנונית שכזו.
*************************************************************************
“הרבנית פנתה שבי לרבנית מיד בהגיעה תורה להיכנס אל הסלון שספריות ספריות מסובבים אותו,
“הרבנית מה לעשות הבן שלי ניפץ את שמשיית האוטובוס בחזור מהת”ת ופנו אלינו בדרישה לשלם שלושת אלפים שקל, הם גם רוצים שנבוא לפגישה עם הנהלת האוטובוס, הרבנית מאיפה אני יביא את זה” שבי כבר לא שאלה מה לעשות עם בנה, על זה היא שאלה את הרבנית מספר פעמים והתשובה זהה “הרבה חום ואהבה, להסביר את החומרה אבל לא לכעוס, ולהסביר לילד שעד חוצפה בבית שלנו אין ילדים חצופים” .
“שבי, שבי את יודעת שיש לנו כולל של מאה אברכים, תני תרומה לכולל, לא לי ח”ו, לכולל שילמדו תורה, תרומה של חמש מאות שקלים ואני מבטיחה שיהיה ניסים, יהיה ניסים, בזכות התרומה ללומדי תורה את תראי ניסים ונפלאות”
שבי מכירה את הכולל של הרבנית, יש שם תלמידי חכמים מובהקים, הבן של הרבנית דוד הוא ראש הכולל והרבנית משיגה תרומות בשבילו.
“טוב הרבנית אני אתרום חמש מאות שקל, ומה אני יעשה? אני אלך למפגש? או שזה מיותר?” שבי לא ידעה מאיפה היא תשיג עוד חמש מאות, אבל אם הרבנית אמרה שבכח החמש מאות לחולל נס, אז היא כבר תמצא מאיפה.
“תלכו, ותראו ניסים, ניסים גדולים.” אמרה הרבנית “תעשי ברכה”
ושבי ברכה ‘שהכל נהיה בדברו’ גם המעשה של בנה וגם הנס שיהיה הכל בדבר ה’ נעשה.
***************************************************
“המעשה שעשה שוקי שלכם הוא מעשה חמור ביותר, רק לדמיין אם מישהו היה נפגע מהאבן… הייינו עכשיו בסיפור שונה לגמרי, אסור שזה יקרה שוב” חזר מנהל החברה על דבריו שוב ושוב.
“כמובן, דיברנו איתו, הענשנו, הוא הבטיח לא לעשות שוב, ומילה שלו זו מילה, הוא לא יחזור על המעשה שוב” הבטיח האב והאם הנהנה בראשה.
“טוב, בגלל שאני מבין שהילד לא עשה זאת מרצון לפגוע במישהו חלילה, אלא נטו משובבות ילדים, ואתם לא נראים כאלו שמשופעים בכסף, למרות שאמרתי למנהל שלכם שהנזק מסתכם בשלושת אלפים שקל, אני לוקח על החברה חצי מהסכום, אתם תצטרכו לשלם רק אלף חמש מאות שקלים, בסדר?” ההורים ההמומים הסכימו מיד, וגם מנהל הת”ת לא הבין מה גרם למנהל החברה הערבי לבוא לקראת האברך בחצי מהסכום.
האב הוציא את פנקס הצ’קים מכיסו, חילק לשלוש תשלומים אחרי אישור ממנהל החברה, הושיט לו אותם ויצא יחד עם אשתו, הם שתיהם הבינו שזה נס, נס בזכות לימוד התורה שלו ובזכות התרומה ללומדי התורה של הרבנית.
אבל הנס לא הפסיק.
“שוב בעיה ברכב? אמרה שבי שהבינה שלא תספיק לחזור בזריזות לעבודתה במשרד. היא אמרה למנהלת שהיא יוצאת לפגישה עם מנהלי ת”ת וחברת האוטובוס וזה לא ייקח יותר מחצי שעה.
“כן שוב אותה בעיה כמו בשבוע שעבר, ועכשיו האוטו החליט שהוא לא מוכן לגרור אותנו עוד. מספיק לו…” לא רציתי לשאול למה הוא לא מתקן את הרכב, ידעתי כבר מיד את התשובה. כסף.
“טוב, אני אתקשר לשמעון, נראה כמה הוא יעשה לי על התיקון..” שבי החליטה שהיא תרוץ לתחנת האוטובוס ותעלה על אחד מהם שיעלה, במצב שלה הכל יקדם אותה יותר מהרכב התקוע.
“הלו שמעון, אני תקוע יש לי בעיה ברכב, תוכל לבוא לראות אותו? אני ליד המשרדים של סופרבוס..”
“חמש דקות אני אצלך” אמר שמעון וניתק.
קצר וקולע.
“שלום כבוד הרב” פוגש אותו גבי משומעי שיעורו הקבוע, גבי הוא אדם דתי שעובד לפרנסתו אך קובע עיתים לתורה בלי לפספס, ופתאום הוא רואה את הרב שלו מתחת למשרדו, איזה זכות יש לו לראות את רבו מתחת למשרדו.
“אולי הרב יעלה ישתה כוס קפה במשרדי הממוזג, חם בחוץ.” הרב מחייך
“אני תקוע עם הרכב, וחבר בא לראות מה אפשר לתקן, אני יחכה לו פה תודה גבי”
“הרכב הזה? תאמין לי כבוד הרב, הרכב הזה כמו סוס מת, תקנה אוטו חדש, תהנה, אבל מה אני מפריע לך בטח גם הוצאות על הרכב הזה אין לך, הנה החבר שלך הגיע” גבי עלה למשרד וירד עם בקבוק מים קרים וכוסות חד פעמי.
“התיקון ייצא לך חמש מאות שקלים, בסדר?” אמר שמעון, יצחק אישר בקול רפוי מאיפה הוא יוציא לו את הסכום הזה עכשיו.
“כבוד הרב עליי, לא לחינם נתקע לך הרכב דווקא מתחת למשרדי, אני משלם על התיקון, ותאמין לי אם הייתי קצת יותר עשיר הייתי קונה לך רכב מהדגם הכי חדש בשוק, מגיע לך”
ועוד לפני שיצחק מנסה להתנגד מוציא גבי מארנקו חמש שטרות של מאות מגוהצים.
“הנה שמעון קח, ותעשה עבודה טובה, אהה שהרכב של הרב לא יתקע בחיים” אמר גבי וכולם צחקו.
“תודה רבה, גבי, ה’ ישמור אותך”, אמר הרב יצחק “בדיוק עכשיו אני גם הוצאתי אלף חמש מאות על שובבות שעשה בני ואתה עזרתה לי מאוד עם הכסף הזה” הרב הרעיף על תלמידו ברכות חמות.
“אין בעיה, בשמחה, למה ה’ נותן לי שאתן לאחרים, לא?, אתה אמרתה לנו את זה בשיעור, תשתו הרב תעשו ברכה, אולי הרב רוצה שאני אקפיץ אותו לכולל שלו, שמעון יחזיר לך את הרכב כבר לבית, נכון שמעון?”
הרב יצחק לא רצה להטריח את גבי יותר מידי, אבל מצד שני הוא שמח על הזכות לחזור לכולל מיד. והוא הסכים.
ברכב גבי היה מהורהר ולפני שהרב ירד מהרכב הוא הוציא את פנקס הצ’קים ואמר
“הרב, אתה זוכר שברכתה אותי על העסקה שהיתה לי שתצליח, היא הצליחה, ונזכרתי בה שאמרתה לי על ההוצאה של האלף חמש מאות… אני אביא לך אלף וזה רק חלק קטן ממש מהרווח שלי בעסקה.” יצחק ניסה להתנגד בעדינות אבל גבי לא הקשיב לו בכלל.
הוא רשם את הסכום על הצ’ק הוסיף את חתימתו. “הנה כבוד הרב, ותמשיך לברך אותי, אהה”
******************************************************
בהפסקה יצחק הרים טלפון לאשתו, הוא רצה לספר לה על הניסים שקרו לו היום בדרך.
אבל שבי הקדימה אותו, “אתה לא תאמין.. התקשרו מההנהלה ואמרו שהם משתתפים איתנו בחמש מאות שקל”
“אם ככה הכל שולם לנו עד השקל האחרון” אמר יצחק וגולל בטלפון את כל מסכת הכסף שהתגלגל לידם.
-
1 תגובה
-
133
86
0
פעילה בקהילה
מי שיש לה סיפור עם חיזוק מהרבנית.
אשמח לשמוע אותו, פרטים אליי באישי.
יהודית מדר, מורה טבריינית..
למי שמפחדת מאנשים זרים.
Log in to reply.
